איחור במסירת דירות חדשות ושוק השכירות למגורים הם שני נושאים שלא זוכים לתשומת הלב הראויה. הנושא הראשון צפוי להפוך למשמעותי מאוד בחודשים הקרובים, לרוכשים וגם לקבלנים. הנושא השני אומנם נמצא במעקב של משרד המשפטים אבל אולי עדיף לטפל בניצוץ עוד לפני שיהפוך למדורה. נכון לעכשיו הממשלה מחליטה שלא להחליט מה שמגדיל את הסיכוי ששני הנושאים יגיעו לבתי המשפט
הגל השני בעיצומו, מספר הנדבקים הולך ועולה, ומדינת ישראל נכנסה כבר לסגר שני שעל פי גורמים שונים עומד להפוך למשמעותי יותר בקרוב. באותו הזמן, נראה שהמדינה בוחרת להתעלם מכמה נקודות משמעותיות בענף הנדל"ן. להתעלם? אולם נכון יותר להגיד להחליט שלא להחליט.
הנקודה הראשונה היא איחור במסירת דירות על ידי קבלנים לרוכשי הדירות. מדובר בתרחיש שאינו מוטל בספק – הוא קורה. בגלל הגל הראשון והסגר הראשון, לא מעט רוכשי דירות צפויים לקבל את הדירה באיחור, וזה עוד לפני שדיברנו על הסגר השני. האם הם זכאים לפיצוי על האיחור מהקבלנים? התשובה חיובית. על כמה ימים צריכים הקבלנים לפצות את רוכשי הדירות, בגלל הקורונה ומגבלות שהוטלו עליהם? זו כבר שאלה אחרת. המדינה הייתה צריכה להכריע בנושא. צוות רב משתתפים דן בסוגייה ואף המליץ מה תהיה התקופה של הפיצוי ומה תהיה התקופה במסגרתה הקבלנים יקבלו ארכה בימי האיחור – בגלל הקורונה. אבל בגלל שמדובר בהמלצה בלבד – המלצה ששר הבינוי והשיכון עד לאחרונה, יעקב ליצמן, בחר שלא לקבל או להסכים איתה, נכון להיום אין תשובה חד משמעית לשאלה. כמו כל דבר במדינה ישראל – כנראה שנצטרך להגיע ממש אל הרגע האחרון, או אפילו רגע אחרי הרגע האחרון, כדי שמישהו יתעורר ויקבל החלטה. והרגע הזה קרוב יותר מתמיד.
הנקודה השנייה קשורה לתחום השכירות למגורים. בישראל רצון עמוק ואמיתי לקידום שוק שכירות ממוסד ורחב היקף כמו במדינות אחרות. אבל המציאות היא שנכון להיום הרוב המכריע של היצע השכירות למגורים נמצא בידיים פרטיות של משקיעי נדל"ן. חוק שכירות הוגנת אומנם שיפר מעט את נקודת הבסיס של השוכר אל מול בעלי הדירה, אבל בתקופת הקורונה השוק עומד למבחן. לא מעט אנשים יוצאים לחל"ת, יש שיעור שיא של מובטלים, ומי ששוכר דירה בעת הזו עשוי להיקלע לבעיה. האם המדינה מגינה עליו? האם יש לו גב? לרוב המכריע של השוכרים יש רק אפשרות אחת בימי קורונה – לבקש טובה מבעל הדירה ולקוות שהוא יסכים לעזור. במשרד המשפטים עשו לאחרונה סקר במסגרתו נראה שיש השפעה לא מבוטלת על השוכרים. קצת פחות משליש ביקשו מבעלי הבית הנחה, וסביב 22% קיבלו. שיעור נמוך של שוכרים ציין כי פנה להורים שיעזרו ויש גם מי שנטל הלוואה. במקביל, יש גם מי שהחליט לסיים את החוזה ולחזור לגור עם ההורים. וכל זה – עוד לפני הסגר השני. ומה המדינה בחרה לקבוע בכל הקשור לחוזי השכירות? שאין היא עומדת להתערב – השוכר והמשכיר צריכים להגיע להבנה ולפתור את הבעיות לבד. אומנם במשרד המשפטים עוקבים אחרי הנושא, אבל מראש מדברים על התייחסות מינורית, אם בכלל.
שני הנושאים הללו חייבים טיפול והכרעה.
בכל הנוגע למסירת דירות ופיצוי על איחורים – יש לקבוע מועד מדויק ולהעניק לקבלנים כמו גם לבעלי הדירות נוסחה קבועה וברורה. זו לא שאלה האם יהיו איחורים ועד כמה יהיו מלחמות על שאלת הפיצוי – השאלה היא רק כמה חמור יהיה המצב.
בכל הנוגע לשכירות בתחום המגורים – לא בטוח שהמדינה יכולה להתערב בצורה משמעותית בכל מקום. אבל גם כאן יש לקבל החלטה ברורה. במקביל, יש גם אפשרות להעניק פתרון לשכירות ממוסדת או מקומות בעלי אופי ציבורי או ממלכתי עמו מעונות סטודנטים למשל או פרויקטים של דיור בר השגה. יוזמות נקודתיות כבר נמצאות בדרך, כמו למשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב שם גיבשו חוזה עם 'סעיף קורונה'. ייתכן ויהיו עוד יוזמות דומות, אבל גם כאן המדינה צריכה להיות זו שתיקח את המושכות ותסמן קו ברור.
ערבות הדדית היא מילה גדולה. לפעמים גם קלישאה. אבל הקורונה, והגל השני שאנחנו נמצאים בתחילתו או בעיצומו (ימים יגידו) מחייבים את כל הגורמים להתחיל ולשתף פעולה וגם לחשוב מחוץ לקופסה. תמיד כדאי לנסות ולמצוא פתרון, גם אם חלקי, מאשר להתמודד אחר כך עם כיבוי שריפות.
לפרויקט 40 הצעירים המבטיחים בנדל"ן והתחדשות עירונית 2020 >>> לחצו כאן
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
