בני זוג ששכרו דירה באשדוד תבעו את בעלי הנכס בטענה כי לא יידעו אותם על כך שפרויקט תמ"א 38 צפוי להתחיל בבניין בו הם מתגוררים, וכי נאלצו לעבור לדירה אחרת בשל כך. בבית המשפט התברר כי הסיבה האמיתית למעבר של השוכרים היא רצונם להתגורר סמוך לקרובי משפחתם בצפון ותביעתם נדחתה
התובעים חתמו על חוזה שכירות לדירה ברחוב הרב עוזיהו בעיר בספטמבר 2019 כאשר מספר חודשים לאחר שנחתם הסכם השכירות הבניין גודר. בינואר 2020 הודיעו השוכרים לבעלי הדירה כי בכוונתם לסיים את הסכם השכירות בתוך חודשיים בשל תחילת עבודות תמ"א 38 והנתבעים נתנו לכך את הסכמתם אולם בסופו של דבר השוכרים עזבו את הדירה לאחר חודש בלבד.
בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד הם טענו כי בעלי הדירה לא יידעו אותם על כך שבבניין מתוכננות להתבצע עבודות במסגרת פרויקט תמ"א 38 ואף לא השיבו להם שיק בטחון ודמי שכירות בגין חודש פברואר.
בני הזוג עתרו להשבת דמי שכירות בגין חודש פברואר ולפיצוי בגין דמי הובלה שנאלצו להוציא בשל הצורך לעזוב את המושכר.
מנגד, טענו בעלי הדירה כי כלל לא ידעו שהעבודות במסגרת פרויקט תמ"א 38 בבניין עלולות להתחיל בקרוב מאחר והבניין היה מיועד לפרויקט במשך שנים רבות.
הם הוסיפו כי לאחר שהשוכרים הודיעו להם שהבניין גודר והעבודות צפויות להתחיל וביקשו לסיים את הסכם השכירות לאור זאת, הם נתנו לבקשה את הסכמתם.
בעלי הדירה הוסיפו כי השוכרים הודיעו כי בכוונתם לפנות את המושכר בתוך חודשיים ממועד ההודעה אך בפועל עזבו לאחר חודש ואף לא מסרו את מפתחות הדירה באופן מסודר.
לטענת בעלי הדירה נודע להם שהתובעים ביקשו לעזוב את הדירה לא בשל עבודות תמ"א 38 שלא התחילו בפועל עד היום אלא לטובת המעבר לעיר צפת על מנת להתקשר למשפחתו של התובע.
הרשמת הבכירה אירנה רוזן החליטה לאחרונה לדחות את התביעה וקבעה בפסק הדין: "הנני מקבלת את עדות הנתבעת כי תחילת עבודות תמ"א 38 הייתה הפתעה גם עבור הנתבעים שכן הבניין היה מיועד לפרויקט במשך שנים רבות. חיזוק לגרסה זו הנני מוצאת בהודעה כתובה אשר נשלחה במענה להודעה על סיום הסכם השכירות אותה שלחה התובעת ביום 10/1/20. לא התרשמתי שמדובר בהסתרת מידע זה על ידי הנתבעים אלא לכל היותר, בטעות כמשמעותה בסעיף 14 לחוק החוזים המזכה את התובעים בביטול ההסכם".
עוד נאמר בפסק הדין: "הצדדים כלל אינם חלוקים כי הוסכם ביניהם, לבקשת התובעים, כי המושכר יפונה בחלוף חודשיים ממועד ההודעה, קרי ביום 10/3/20.
בנסיבות אלו, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי התובעים פינו את המושכר בניגוד להסכמה המאוחרת אליה הגיעו הצדדים באשר למועד הפינוי ובנסיבות אלו, זכאים הנתבעים לתשלום דמי שכירות עד תום תקופת השכירות עליה סוכם בין התובעת לבין הנתבעת".
הרשמת הוסיפה: "במאמר מוסגר יצוין, כי נוכח עדות התובע כי המשפחה עברה לצפת מאחר וגם בעיר הזו מתגוררים קרובי משפחתו וכן מתגורר בה הרב שלו, הרי שטענת הנתבעים שעבודות תמ"א 38 שלא התחילו עד היום למעט גידור הבניין, לא היו הסיבה האמיתית לבקשת התובעים לסיים את הסכם השכירות. מכל מקום, משעה שהצדדים הגיעו להסכמה מאוחרת באשר למועד פינוי המושכר, ההכרעה בשאלה זו כלל איננה נדרשת".
דרישת השוכרים להשבת דמי השכירות עבור חודש פברואר ועבור עלות ההובלה נדחתה והם חויבו בהוצאות משפט בסך 350 ₪.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
