banner
סירבו לשלם לאדריכל בגין פרוייקטי תמ"א 38 שלא יצאו לפועל // depositphotos
סירבו לשלם לאדריכל בגין פרוייקטי תמ"א 38 שלא יצאו לפועל // depositphotos

סירבו לשלם לאדריכל בגין פרוייקטי תמ"א 38 שלא יצאו לפועל

החברה היזמית "פרויקט בי ארט אנטרפרייז ישראל בע"מ" סירבה לשלם לאדריכל שתכנן עבורה שני פרויקטיי תמ"א 38 בתל אביב ואף דחתה את החלטה הבורר. בית המשפט חייב את בעלת החברה

רונן דמארי 28.04.2019

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את מנהלת החברה איילה קרייזלר ואת החברה היזמית "פרויקט בי ארט אנטרפרייז ישראל בע"מ" לשלם לאדריכל שי שכטר סכום של 97,000 שקלים עבור שני פרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב שלא יצאו לפועל בסופו של דבר, זאת בצירוף הוצאות הבוררות אליה ניגשו הצדדים ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, בית המשפט דחה את עתירתה של המנהלת לבטל את פסק דינו של הבורר שמונה על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים.

שכר הטרחה עבור 2 הפרוייקטים: 750,000 שקל פלוס מע"מ
בסוף חודש מרץ 2015 נחתם הסכם בין החברה היזמית "פרויקט בי ארט אנטרפרייז ישראל בע"מ" ובין האדריכל, לליווי אדריכלי של שני פרויקטים של תמא ברחוב בלוך בתל אביב. שכר הטרחה שנדרש על ידי האדריכל ואושר על ידי החברה עבור עבודת תכנון, הגשה ופיקוח עליון עמד על סך של 250,000 ₪, לא כולל מע"מ – לבית אחד, וסך של 500,000 ₪ לא כולל מע"מ – לשני הבתים.

הסכם ההתקשרות כלל בין היתר התניית בוררות לפיה "מוסכם כי כל סוג של סכסוך בין הצדדים יופנה לבורר מוסכם, שיהיה פטור מדיני ראיות וסדרי הדין אך כפוף לדין המהותי. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה על זהות הבורר ראש לשכת עו"ד ימנה עבורם".

להסכם נוסף סעיף פיצוי מוסכם בו נאמר כי בכל מקרה של הפסקת עבודת האדריכל ישלם המזמין לאדריכל 30% מיתרת הסכום הנותר לפרויקט עד לאותו שלב.

הפרויקט בוטל והחברה היזמית חדלה מפעילות
שלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם ותחילת העבודה המשותפת בין הצדדים, שולמה לאדריכל מקדמה בסך 59,000 ₪, וכדברי העותרת "הפרויקט יצא לדרך", אולם הוא בוטל לאחר מספר חודשים כאשר החברה היזמית חדלה מפעילות ולא נותרו בידיה נכסים שניתן להיפרע מהם.

האדריכל דרש ממנהלת החברה ומהחברה עצמה לשלם לו את הפיצוי המוסכם המגיע לו, לטענתו, בגין הביטול, אך נדחה. משדרישתו זו לא נענתה, ומהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות בורר מוסכם, מונה עו"ד אבי בכר לתפקיד הבורר ע"י ראש לשכת עורכי הדין.

בעלת המניות והחברה טענה כי היא הבורר לא יכול לדון בעניינה
בעלת המניות ומנהלת החברה חתמה על הסכם בוררות בו קבלה על עצמה, גם אישית וגם בשם החברה, להתדיין בפני הבורר בתביעה שהגיש נגדה האדריכל אלא שלאחר פתיחת הליך הבוררות, חתימה על הסכם בוררות ומתן צו גילוי מסמכים, היא העלתה טענה לפיה הבורר אינו מוסמך לדון בתביעה נגדה משההסכם עם האדריכל נכרת לטעמה עם החברה בלבד ואינו חל עליה.

בעלת החברה התעלמה מהחלטות הבורר בתיק, שבסופו של דבר הורה למחוק את כתב ההגנה שלה ולחייב אותה ואת החברה שניהלה בסך של 97,000 שקלים בצירוף שכ"ט עו"ד ובצירוף הוצאות הבוררות.  

בעלת החברה עתרה לבית המשפט וביקשה לבטל את פסק הדין של הבורר כשהיא טוענת לחוסר סמכות הבורר לדון בתביעה האישית נגדה בהעדר הסכם בוררות הכובל אותה להתדיינות בבוררות, ומשחתימתה על הסכם ההתקשרות נעשתה בשם החברה בלבד, כי הבורר חרג מסמכותו עת חייב את העותרת בהפקדת ערובה, משסמכות כזו קיימת רק בהתייחס לתובע להבדיל מנתבע ובשל חוסר סמכות הבורר להפעיל את הסנקציה בהקשר של שכר טרחתו משסמכות זו מצומצמת רק לנושאים הקשורים לניהול הבוררות, ולהם בלבד.

סגנית הנשיאה השופטת יהודית שבח החליטה לדחות את העתירה וציינה את נימוקיה בפסק הדין: "חתימתה של העותרת, באמצעות באת כוחה דאז, על הסכם הבוררות, בנפרד ובנוסף לחברה – משתיקה אותה מלטעון כי הבורר חסר סמכות לדון בתביעה האישית נגדה. טענתה הנוספת של העותרת היא שהבורר חרג מסמכותו עת חייב אותה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום שכר טרחתו, משסמכות כזו קיימת רק בהתייחס לתובע, והעותרת הייתה נתבעת, גם טענה זו  בעייתית.

להבדיל משופט המקבל את שכרו מהמדינה, הבורר מקבל את שכרו משני הצדדים הנושאים באופן שווה בנטל זה, ועליו לדאוג בעצמו לתשלום שכרו. לא בכדי הוסמך הבורר לחייב את הצדדים או מי מהם, בהינתן הנסיבות המתאימות, להפקיד ערובה להבטחת שכרו והוצאות הבוררות".

באשר לטענה לחוסר סמכות הבורר להפעיל סנקציה בהקשר של שכר טרחתו ציינה השופטת: "סנקציית עיכוב הליכי הבוררות עת שכר הבורר לא משולם טובה אולי עת הגורם המעכב הינו התובע, אולם שעה שהגורם המעכב הינו הנתבע, שהדעת נותנת שאינו מעוניין בהכרעה, התוצאה המתקבלת הינה ההפוכה מזו הרצויה. האפשרות לפיה יישא התובע גם בחלקו של הנתבע אינה תמיד ישימה ביחוד עת הבוררות ממושכת, ותהווה אך תמריץ לנתבע להרבות בהליכים על מנת להתיש את התובע הנושא בעלויות. מעקב אחר הצהרותיה של העותרת ובא כוחה, כמו גם החלטותיו השונות של הבורר, עוד בטרם החל הסכסוך להתברר לגופו, מעלה כי לא היה מנוס מהשימוש בסנקציה  בנסיבות הפעלתה. לבורר היו סיבות טובות, די והותר, לחשוש כי שכרו והוצאות הבוררות לא ישולמו, בגינן נאלץ להורות על הפקדת ערובה לתשלום שכרו, ובהמשך- להפעיל את הסנקציה המתאימה משהחלטתו לא קוימה אף לאחר מספר התראות. הבורר נהג עם העותרת ובא כוחה במשך תקופה של כשנה, באורך רוח ראוי לציון, מחל על כבודו, נעתר לבקשות ארכה, והתרה במבקשת פעם אחר פעם כי מחדל תשלום שכרו והפקדת הערבות יביא למחיקת כתב הגנתה ומתן פסק דין בהתאם, לא ראה הבורר מנוס זולת מחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין לטובת המשיב. התנהגות הבורר ראויה לגיבוי בית המשפט".

עוד קבעה השופטת בפסק הדין: "העותרת גרמה להימשכות הליכי הבוררות, לא צייתה להחלטות הבורר, התנהגה כלפי הבורר בחוסר נימוס ובאופן מתריס ומזלזל, עיכבה את תשלום שכרו של הבורר במשך חודשים ואילצה אותו לחזור ולהזכיר לה השכם והערב את חובת התשלום. העותרת סירבה לקיים את החלטת הבורר בדבר הפקדת ערבות, אף שסכומה הופחת לסך מינימאלי של 8,000 ₪ שווה לכל נפש.

העותרת אינה יכולה להתלות בטענתה בדבר חוסר סמכות הבורר לדון בתביעה האישית נגדה  כהצדק לאי הפקדת הערובה, ואין לקשור בין השניים.

העותרת לא שעתה להתראות חוזרות מטעם הבורר לפיהן מחדל הפקדת הערבות יביא למחיקת כתב הגנתה ומתן פסק דין בהתאם, ועשתה ככל אשר לאל ידה לעכב את התקדמות הליך הבוררות ולהימנע מהכרעה. העותרת בחרה בדרך התנהלות מסוימת, ומחירה בצידה. אחר הדברים האלה, ונוכח הסמכות המוקנית לבורר בחוק הבוררות ובתוספת לו, לא נפל כל פגם בהחלטת הבורר למחוק את כתב הגנתה של העותרת ומתן פסק דין לטובת המשיב, וממילא לא הוכחה כל עילת ביטול".

השופטת דחתה את בקשת ביטול פסק הדין שהגישה מנהלת החברה היזמית וקבעה כי פסק דינו של הבורר מאושר. בנוסף לסכומים שחייב אותה הבורר לשלם לאדריכל, חויבה מנהלת החברה לשלם לאדריכל את הוצאות ההליך לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ₪.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות