נדחה ערעור התאחדות הקבלנים על הפסיקה לקביעת השבחה בפינוי בינוי

התאחדות הקבלנים בוני הארץ לא תוכל לערער על פסק הדין של השופט גלעד הס מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע קווים מנחים לקביעת השבחה בפרויקטים של התחדשות עירונית (פס"ד נועה לב). 

ההתאחדות טענה כי הכללים שנקבעו בפסק הדין יביאו להגדלת היטלי ההשבחה בפרויקטים רבים, אך המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג קבע כי אין להתאחדות זכות לערער על פסק הדין. "נגד ההתאחדות עצמה, שהיא בעלת הדין בהליך שלפנַי, לא נפסק באופן מעשי דבר", קבע השופט.

לפני קצת יותר משנה התפרסם פסק דינו של השופט הס, שדן בערעור של עיריית תל אביב נגד שומה מכריעה שהוצאה לבעלת דירה במתחם דפנה, שבו אושרה תכנית פינוי בינוי, בעקבות מימוש במכר. פסק הדין קבע קווים מנחים לקביעת השבחה בפרויקטים של פינוי בינוי. פסק הדין קבע, בין השאר, כי מקדם הדחייה (מקדם המפחית את השווי של ההשבחה בהתאם למספר שנות ההמתנה המשוערות עד לבנייה) יחול אך ורק על ההשבחה ולא על ערך המצב החדש. פסק הדין הביא לשינוי דרמטי, מכיוון שעד לפסק הדין מקדם הדחייה חל על המצב החדש כולו, וכעת נקבע כי מקדם הדחייה יחול רק על ההשבחה, שהוא ההפרש בין המצב החדש לבין המצב הקודם. המשמעות היא צמצום הסכום שבגינו תחול הפחתה בגין דחייה.

בבקשת רשות ערעור שהגישה התאחדות הקבלנים, שהצטרפה להליך המשפטי כ"ידידת בית המשפט", היא טענה כי "לכלל זה השלכות רוחב ניכרות – ושליליות – שכן הוא יוביל להגדלת היטל ההשבחה בחלק הארי של הפרויקטים, ויהפוך רבים מהם לבלתי כדאיים מבחינה כלכלית". לפיכך היא טענה כי "היזמים והקבלנים, האחראים בפועל על מימוש תכניות הפינוי ובינוי באמצעות היתרי בנייה, הם הנפגעים האמיתיים עקב פסק הדין".

הוועדה המקומית תל אביב ביקשה לדחות על הסף את בקשת ההתאחדות. לטענתה, ההתאחדות צורפה להליך בבית המשפט לעניינים מינהליים כידידת בית המשפט, ועל כן, אינה מחזיקה בזכות ערעור על פסק הדין. בתגובה לכך השיבה התאחדות הקבלנים, כי יש במקרה חל חריג פסיקתי, המאפשר לה להגיש ערעור. לשיטתה, "פסק הדין משנה את מצבם המשפטי של הקבלנים לרעה ואת מערך החבויות שחל לגביהם באופן ברור. גובה היטל ההשבחה שקבלנים נדרשים לשלם בגין פרויקטים של התחדשות עירונית, גדל באופן אקספוננציאלי, עד לכדי פי שלושה וארבעה".

סגן הנשיא, השופט סולברג, לא התרשם מטענת ההתאחדות, וקבע כי אין לה זכות ערעור. "הגשת ערעור מותירה את זירת ההתדיינות פתוחה, ובעשותה כן תובעת מבעלי הדין המקוריים, כמו גם מערכאות השיפוט, השקעת משאבים נוספת, תחת הבאתם אל המנוחה ואל הנחלה", כתב השופט. "הרחבת מעגל הזכאים לערער גם לצדדים נוספים, אך ורק מחמת השלכתה של קביעה מסוימת עליהם, טומנת בחובה את הפוטנציאל להוספת גורמים רבים מאוד להליך – וכל זאת, מבלי שנפסק נגדם דבר במישור האופרטיבי. אילו היינו עושים כן, היינו שומטים את הקרקע, במידה רבה, תחת עקרון סופיות הדיון".

בהתייחסו לטענות התאחדות הקבלנים כי פסק הדין עשוי להשפיע עליה, כתב השופט: "עלינו להבחין בין מי שהוא בעל דין שנפסק נגדו, לבין מי שפסק הדין עשוי להשפיע או להשליך על עניינו. יישום הדברים בענייננו מלמד כי להתאחדות לא עומדת זכות לבקש רשות ערעור. לשיטתה, מוביל הכלל השני שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, להגדלת היטל ההשבחה, ומכאן לפגיעה בזכויותיהם של הקבלנים, אשר את קולם מבקשת היא להשמיע. אפילו הייתי מקבל את טענת ההתאחדות, שלפיה פסק הדין עשוי להשליך בעתיד על מצבם של הקבלנים שאותם היא מייצגת, אין בכך כדי לבסס את שההתאחדות מבקשת להוכיח. זאת, שכן נגד ההתאחדות עצמה, שהיא בעלת הדין בהליך שלפנַי, לא נפסק באופן מעשי דבר. מה גם, שאף אם פסק הדין עשוי להשליך בעתיד על עניינם של הקבלנים, אין בכך כדי להקנות זכות ערעור".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן