בעלי בית פרטי בחיפה טענו כי שכניהם פלשו לחלקה שלהם במהלך עבודות לביצוע פרויקט תמ"א. בית המשפט פסק כי בוצעה פלישה זמנית וחייב את החברה היזמית ובעלי הזכויות בפרויקט בהוצאות משפט
התביעה הוגשה כאמור על ידי תושבים ברחוב נשר בעיר שלא ראו בעין יפה את העובדה שעבודות התמ"א המתבצעות בבניין מגורים סמוך פולשות לתחום החלקה שלהם והגישו לבית משפט השלום בחיפה תביעה בטענה להסגת גבול במקרקעין ללא רשות ושלא כדין לכאורה.
לטענת התובעים, במהלך עבודות התמ"א שהתבצעו בחודש אוגוסט 2017 ביצעה החברה היזמית "ג'יניאו דנקנר תמ"א 38 רענן 12 בע"מ" עבודות הריסה וחפירה על קו הגבול בין החלקות תוך שהיא פולשת לחלקה שבבעלותם, כעולה מהפסיקה. עוד נטען, כי הנתבעים הרסו גדר חיה שהפרידה בין החלקות, פגעו בשביל הגישה לדירת התובעים בתוך שטחם, חפרו לעומק בתוך השטח ללא כל רשות והציבו גדר בטיחות זמנית בשטחם של התובעים.
שטח המריבה
בחודש ספטמבר 2017 הגיע לרחוב מודד מטעם הנתבעים וסימן את תחום החלקה שבבעלות הנתבעים, כשעל פי מדידתו, בוצעה הסגת גבול לשטחם של התובעים כ- 66 ס"מ בלבד. חודשיים לאחר מכן, הגיע מודד מטעם התובעים לשטח המריבה ובסופו של יום הוקמה יציקת בטון וברזל כהכנה לחומה על פי קו הגבול שסימן מודד התובעים.
בהמשך התנהל מו"מ בין הצדדים אולם לטענת התובעים, בחודש יולי 2018 הנתבעים הפרו את התחייבותם להפסיק ולעצור את ביצוע העבודות בחלקת הנתבעים והציבו בתוכה גדר עץ כהכנה ליציקת חומת הפרדה.
עם הגשת התביעה ביקשו התובעים וקיבלו צו מניעה ארעי האוסר על הנתבעים להיכנס לחלקה שבבעלות הנתבעים ולבצע בה כל פעולת בנייה.
לאחר דיון בבית המשפט הסכימו הצדדים למינוי מודד מטעם בית המשפט שייצא לשטח, יבצע מדידה וייתן את חוות דעתו הכוללת תשריט באשר למקום המדויק בו עובר הגבול בין החלקות. אלא שגם עם הגשת הדוח של המודד מטעם בית המשפט הצדדים לא הגיעו להבנות לאחר שכל אחד מהצדדים טען כי חוות הדעת שהוגשה, תואמת את חוות הדעת של המומחה מטעמו.
סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופטת אילת דגן, הכריעה לאחרונה את המחלוקת המתמשכת כשהיא מציינת בפסק הדין: "אם לדקדק בדברים, יש מידת צדק בטיעוני שני הצדדים. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי הגדר הוקמה על הגבול כך שהנתבעים צודקים בטענה כי במיקום הגדר אין פלישה. מצד שני, גם התובעים צודקים שכן ההכנות לבניית הגדר לרבות חפירה והצבת גדר זמנית נעשו בשטחם ואף הצמחייה נעקרה לצורך כך ע"י הנתבעים, כך שהייתה פלישה זמנית.
אבהיר כי לא ראיתי שנגרם נזק קנייני בפלישה זמנית זו נוכח העובדה כי הגדר הזמנית כשמה כן היא, מיועדת באופן ארעי לתמיכה עד להשלמת הגדר ועם ההשלמה היא פורקה. עם זאת אלמלא הגשת התביעה, אפשר שהגדר לא הייתה נבנית בגבול אלא תוך פלישה בהתאם להיתר הבנייה שהוציאו הנתבעים, בנסיבות אלו, לתובעים לא הייתה ברירה אלא להגיש את התביעה".
עוד נאמר בפסק הדין: "אני קובעת שכיום שגדר ההפרדה מוצבת בגבול שבין החלקות, אין פלישה. מבחינה משפטית, בעת הגשת התביעה הייתה פלישה ועל כן דין התביעה להתקבל באופן חלקי (לא במישור הכספי, נזיקי כי אם במישור הקביעה לפיה הייתה הסגת גבול זמנית). על הנתבעים לדאוג כי גדר ההפרדה בין החלקות תענה על דרישות המומחה לרבות השבת הצמחייה, כמו גם הסרת הגדר הזמנית, הכל על חשבונם של הנתבעים, לאלתר".
באשר לשאלת ההוצאות, השופטת ציינה כי לאחר שעיינה בטיעונים ובחוות הדעת שהוגשו נכון יהיה להורות כי הנתבעים יחויבו בהוצאות בניית הגדר לרבות החזרת המצב לקדמותו ובכלל זה השבת הצמחייה שכן הם בנו אותה לצרכיהם: "אבהיר, למעלה מהצורך, כי אין תביעה שכנגד או טענת קיזוז בכתב ההגנה המצדיקה השתת חלק מהוצאות בניית הגדר ו/או שיקום הצמחייה על התובעים ואין גם הצדקה עניינית כי כך יהיה".
סוף דבר, התובעים לא יזכו אמנם לפיצוי אך הנתבעים יישאו בעלות שכר הטרחה של המומחה מטעם התובעים, בשכרו של המומחה שמונה מטעמו של בית המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של כ -33,000 שקלים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
