חברה יזמית שאיחרה במסירת דירה בפרויקט תמ"א 38 בשלושה שבועות, בשל עיכוב בחיבור מונה החשמל לדירה, תפצה את בעלי הדירה ב-22,000 שקל. בית המשפט: "הסעיף המתיר לנתבעת עיכוב של עוד 30 יום הוא פירצה אסורה ואינו כדין"
החברה היזמית לוינסקי-עופר בע"מ תפצה זוג שרכש דירה בפרויקט תמ"א 38 בחולון בסכום של 22,000 שקל, לאחר שקיבל לידיו את הדירה באיחור של שלושה שבועות מעבר למועד המוסכם בחוזה, בשל עיכוב בחיבור הדירה למונה חשמל. טענותיה של החברה היזמית להתנהלות כושלת של חברת החשמל בתהליך לא התקבלו על ידי בית המשפט.
על פי פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, עולה כי בני הזוג התקשרו עם החברה היזמית בהסכם לרכישת דירה בפרויקט תמ"א ברחוב יהושוע חנקין בחולון בחודש מאי 2016. על פי ההסכם, התחייבה החברה למסור לרוכשים את הדירה תוך 30 חודשים מיום תחילת העבודה בפרויקט, כאשר הוסכם שאיחור של עד 60 יום מעבר למועד המסירה לא ייחשב להפרה. כלומר, מסירת הדירה תהא לא יאוחר מיום 27/02/19.
הפרויקט הלך והתקדם ובני הזוג הנרגשים המתינו בסבלנות לקבל את דירתם בהתאם לתנאי ההסכם אולם בסופו של דבר הדירה נמסרה לידיהם רק בתאריך 18/3/19.
בעקבות האיחור במסירה, דרשו הרוכשים מהחברה היזמית פיצוי בהתאם לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 אולם דרישתם סורבה בטענה כי העיכוב נגרם כתוצאה מחברת החשמל שלא הגיעה אל שטח הנכס בכדי לבצע את עבודתה, והערימה קשיים בחיבור המונים. הרוכשים החליטו להגיש תביעה וביקשו מבית המשפט לפסוק להם פיצוי של 30,750 שקל.
בכתב ההגנה החברה היזמית הודתה שהדירה נמסרה באיחור, אך לשיטתה אין מדובר כלל באיחור משפטי משום שעיכוב על פי ההסכם כתוצאה מחברת החשמל מקנה לה עוד פרק זמן למסירה בהתאם להסכם המכר. החברה הוסיפה כי האיחור נבע מהתנהלותה של חברת החשמל שנגדה הגישה החברה תביעה נפרדת. אלא שלמרות שהחברה ניסתה לגלגל את האחריות לאיחור ממנה והלאה, בית המשפט לא קיבל את עמדתה.
לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט הרשם הבכיר אריה דורני-דורון לקבל את התביעה ופסק: "הסעיף המתיר לנתבעת עיכוב של עוד 30 יום הוא פירצה אסורה ואינו כדין. תכלית החוק תעוקר טיפין אחר טיפין דונם אחר דונם. אין מדובר במתחם סבירות אלא באיחור שמעבר לגרייס המותר 60 יום, ומכאן רק פיצוי כספי הוא הדרך לעמוד בהרתעת קבלנים. אם לא כן שוב נשוב לימים אחרים אותם רצה המחוקק לעקר מהמסחר הנדל"ן הישראלי.
חיבורי מונים לחשמל, אישור כיבוי אש, טופס 4 עירייה ועוד, הם הם מתכנוני כל יזמות מקרקעין. אין ללכוד רוכשים במועד מסירה קרוב ולהותירם לאיחור מחוץ לחוק. המחוקק לא קבע 60 יום איחור מותר אלא לאחר דיוני ועדת חוקה ומשפט בצירוף אנשי מקצוע. ישקול כל יזם מועד הצהרתו לסיומו של בניין פרויקט ויקח בחשבון איחורים צפויים ללא תלותם של רוכשים בהם. הנתבעת בעצמה טוענת כי צפתה בעייה מראש והחלה לטפל בה שנה מראש. אם הבעיה צפויה ומדובר בפרויקט גדול דרך פעולתה תתחיל שנתיים מראש".
עוד נאמר בפסק הדין: "חיבור מונה חשמל, או עמידה בתנאי כיבוי אש או כיוצ"ב, כאשר כבר חוותה הנתבעת בעבר תקלות, הן בשליטת המוכר, באחריותו, וגם אם לא במקרים בהם תלוי הוא בגופים, הוא מסוג הדברים שהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן מוטל עליו. הנתבעת לא טרחה להביא גורם מקצועי שיעיד כי במקרה זה, מדובר בעניין יוצא דופן שאין לשערו מקצועית, שאין לפתור אותו מעשית שהרי לבסוף בא זה על פתרונו באיחור של חודש מהגרייס החוקי המותר. חיבור מונים אינו תעלומה. הוא חלק אינהרנטי של תכנון הפרויקט וליוויו הצמוד מול כל גורם וגורם משלב קבלת ההיתר ואף לפני כן".
סוף דבר: בית המשפט פסק כי על החברה היזמית לפצות את רוכשי הדירה בסכום של כ-22,000 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
