banner
תמא 38 ברמת גן // אילוסטרציה // depositphotos
תמא 38 ברמת גן // אילוסטרציה // depositphotos

פקידת היערות דרשה ערבות בתמ"א 38 במתחם שימור

בעלי הדירות עתרו נגד עיריית רמת גן והוועדה המקומית בטענה כי אלו מעכבים את היתר הבנייה ותקפו את החלטת פקידת היערות למתן ערבות בסך 100 אלף שקל

רונן דמארי 13.05.2018

בעלי דירות ברמת גן שהליכי התמ"א 38 בבניין מגוריהם מתעכבים מזה שבע שנים, הגישו לאחרונה עתירה מינהלית נגד העירייה, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה, בדרישה להנפיק להם היתר בנייה.

התמשכות ההליכים נובעת בשל העובדה שהמקרקעין נשוא העתירה נמצאים במתחם ההיסטורי של העיר רמת גן וחל עליהם שימור מרקמי בהתאם לסעיפים 77-78 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965. בשדרה בה מצויים המקרקעין נטועים "עצים מפוארים" שניטעו בראשית שנות ה- 50. היעד התכנוני של השדרה מהווה שצ"פ (שטח ציבורי פתוח), המשמש מעבר להולכי רגל בלבד ואינו מיועד למעבר כלי רכב כדבר שבשגרה, למעט לצרכי פינוי אשפה, ניקיון ותחזוקה. לפיכך נדרשו העותרים, כחלק מהתנאים להוצאת היתר, לעמוד בדרישות פקידת היערות, אשר קבעה כי עליהם להפקיד ערבות בנקאית בסך 100,000 שקלים. בעקבות זאת הם פנו לבית המשפט.

הגישו בקשה לתמ"א 38 לפני 7 שנים
בשנת 2011 הגישו העותרים בקשה להיתר בניה לתוספת 9 יחידות דיור ו 3 קומות מכח תמ"א 38. הואיל ומדובר בשדרה לשימור, נמשכו הליכי ההיתר עד שבאפריל 2014 הוגשה על ידי העותרים עתירה ראשונה, שנמחקה בהסכמה לאחר שדין ודברים בין אדריכלי השימור של הצדדים הביא להסכמה בדבר מתווה השימור שאושר על ידי וועדת השימור וכן, אושרה הבקשה להיתר בניה על ידי הוועדה המקומית.

לטענת העותרים, לאחר מתן פסק הדין הנ"ל ובהמשך לו, הם מילאו את כל התנאים למתן היתר אולם חרף האמור הוועדה המקומית לא חתמה על ההיתר. הואיל וההחלטה האחרונה מיום 29/1/17 המאשרת את היתר בניה הוארכה עד ליום 6/9/17 ללא אפשרות להארכה נוספת, הוגשה העתירה הנוכחית בחודש יוני אשתקד.

העיריה הוסיפה תנאי שימור לעצים
בעתירה נטען כי המשיבים מעלים עתה כתנאי להיתר סוגיות חדשות של שימור עצים וריצוף השדרה, תכנון תנועה כולל ותאום בניה מרוכז של מספר פרויקטים בשדרה כולה, שאינם מהווים חלק מתנאי ההיתר ועל כן, המשיבה חורגת מסמכותה בכך שאינה מנפיקה את היתר על אף שתנאיו מולאו והם עומדים בכל תנאי ההיתר. עוד נטען כי הוספת תנאי שימור עצים והימנעות ממתן החלטה במשך שבע שנים מהוות חריגה מסמכות או חוסר סבירות ופגיעה בזכות הקניין שלהם. כן טוענים העותרים למצג שווא וחוסר תום לב בכל הקשור למפת ההתארגנות והקישור של סוגיית השימור למפה זו.

מנגד, טענו העיריה והוועדה המקומית כי העותרים לא השלימו את כל הדרישות לצורך קבלת היתר בניה בטרם הגשת העתירה וגם לא אחריה, יחד עם זאת, והואיל וההחלטה לאשר את היתר הבניה עמדה לפקוע ביום 6/9/17, הודיעו המשיבים בתגובתם לעתירה כי הם מסכימים לחתום על היתר הבניה ובלבד שישולמו כל האגרות וההיטלים המחוייבים על פי דין וכי עבודות הבניה לא תבוצענה עד עמידה בכל הדרישות.

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) צילה צפת, החליטה לדחות את העתירה כשהיא מנמקת: "לאור דרישות השימור, החשש מפגיעה בשדרה ובעציה, נדרש תאום התארגנות באופן מרוכז. ככל והעותרים ביקשו להשיג על תנאי ההיתר שנקבעו בהחלטת רשות הרישוי מיום 29/1/17 היה עליהם לתקוף את ההחלטה במתווה המוסדר על פי הדין ובמועד, זאת לא נעשה ואף העתירה מוגשת בשיהוי של 4 חודשים.  כן צויין, כי מלכתחילה אחד התנאים למתן היתר הבניה היה 'התאמה לדרישות מהנדסת העיר'.

במהלך הדיון מיום 11.9.17 הודיעו העותרים כי קיימו מספר פגישות עם המשיבים, נערכה מפת התארגנות עדכנית כוללת פרויקט נוסף, מפת ההתארגנות אושרה על ידי יועץ בטיחות ונותרו בדיקות אחרונות מול פקידת היערות החדשה ורשות התמרור. לפיכך הוסכם על ידי הצדדים, כי תוך שבעה ימים יושלמו ההליכים למתן היתר. דא עקא, כי ביום 18.9.17 הודיעו המשיבים לבית המשפט כי העותרים לא השלימו את כל התנאים הכספיים ובין היתר את התנאים שקבעה פקידת היערות מיום 11.9.17 בתגובה, תקפו העותרים את סבירות החלטת פקידת היערות וסמכותה להתנות מתן היתר בהפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 שקלים והתחייבות על סך של 500,000 שקל. המשיבים מצדם התנגדו להרחבת חזית לגבי התנאים לצורך ביצוע עבודות הבניה דרך השצ"פ והשימוש בו לטובתם הפרטית אשר אינם מהווים חלק מהיתר הבניה".

השופטת קבעה עוד בפסק הדין: "אכן צודקים המשיבים בטענתם, כי יש להבחין בין התנאים למתן היתר בניה לבין ההנחיות וההוראות לעותרים, אשר עליהם למלא באם הם מבקשים לעשות שימוש בשצ"פ לצורך העברת חומרי בניה וכלי רכב כבדים לצורך הבניה. יצוין, כי המחלוקת היחידה שנותרה היא דרישת פקידת היערות להפקדת ערבות. המשיבות כאמור הודיעו כי הן מסכימות למתן פסק דין המורה על הוצאת היתר בניה בכפוף להשלמת התנאים על ידי העותרים. אולם העותרים עמדו על מתן פסק דין תוך חיוב המשיבה בהוצאות".

השופטת החליטה כי אין מקום לקבל את בקשת העותרים להתערב בהחלטת פקיד היערות שכן לא ניתן לעתור לסעד שלא התבקש מלכתחילה אלא "תוך כדי תנועה":  

"יצוין, כי העותרים לא השיגו בגדרה של העתירה על תנאי ההיתר וממילא אילו ביקשו להשיג על תנאי ההיתר היה עליהם, קודם פניה לבית משפט לעניינים מנהליים, להגיש ערר כדין ותוך המועד שנקבע לכך ולא בחלוף כ 4 חודשים ממועד ההחלטה המאשרת את היתר הבניה בתנאים. הוא הדין ומקל וחומר עת מדובר בהשגה על החלטת פקיד היערות, סעד שלא נכלל מלכתחילה בגדרה של העתירה, ואף לאחר שנודע לעותרים על דרישת פקיד היערות להפקדת ערבות, לא התבקש לתקן את העתירה וממילא גם לא ניתן להשיג על החלטת פקיד היערות במסגרת עתירה מנהלית בטרם מיצוי ההליכים. על כן, לא מצאתי מקום להידרש לסוגיה חדשה זו שהועלתה על ידי העותרים והמהווה הרחבת חזית".

באשר לבקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאות – ציינה השופטת כי לא שוכנעה כי העיכוב במתן ההיתר נגרם בעטיים של המשיבים עת העתירה הוגשה טרם השלימו העותרים את התנאים למתן היתר.

בהתאם להסכמת המשיבים – ניתן פסק דין המורה למשיבה להנפיק היתר בניה בכפוף לכך שהעותרים ישלימו את התנאים למתן ההיתר.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות