בית המשפט דחה את תביעת היזם, וקבע כי: "רב הנסתר על הגלוי ולא ניתן להסתמך על גרסאות אף אחד משני הצדדים כעיגון לתוכן ההסכמות ביניהם", זאת עקב מחלוקת בין היזם לדיירים בגין ביצוע תיקוני ליקויים בפרויקט תמ"א 38
תמונת ארכיון: פרויקט תמ"א 38 ביבנה
בית משפט השלום בראשון לציון חייב לאחרונה את החברה היזמית "ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ" לתקן ליקויים בבניין מגורים בו ביצעה פרויקט תמ"א ביבנה. את ההליך המשפטי החלה דווקא החברה היזמית, שביצעה פרויקט תמ"א 38 בבניין ברחוב הדרור בו מתגוררים הנתבעים (והתובעים שכנגד), זוג המחזיק בבעלות על אחת מהדירות בבניין בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין כלל דיירי הבניין, במסגרתו התחייבה לבצע עבודות שונות ברכוש המשותף ואף לבנות לכל דירה תוספת של כ – 25 מ"ר ללא תשלום.
המחלוקת על הסכומים
מעבר להסכם התמ"א שנחתם בין התובעת לבין כלל דיירי הבניין, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף, במסגרתו הוסכם כי התובעת תבצע עבודות שיפוץ ובנייה נוספות בבית הנתבעים תמורת הסכום שסוכם. אלא שהצדדים היו חלוקים בשאלה מה כללו אותן עבודות בנייה נוספות אותן התחייבה התובעת לבצע, מה הייתה התמורה הכוללת שסוכמה בגינן וכמה, אם בכלל, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת.
במסגרת התביעה שהגישה, תבעה החברה היזמית את יתרת הסכום המגיעה לה, לטענתה, מכוח הסכם השיפוץ, אותו העמידה על 37,000 שקלים.
במסגרת התביעה שכנגד טענו בעלי הדירה כי שילמו לחברה היזמית סכום גבוה מהנדרש ולפיכך עליה להשיב חלק מן הסכומים שקיבלה. עוד עתרו הנתבעים למתן צו עשה אשר יורה לתובעת לתקן ליקויים אשר נפלו בעבודות שביצעה וכן עתרו לחיוב הנתבעת לבנות עבורם מחסן ולהשלים את העבודות ברכוש המשותף כפי שהתחייבה לטענתם במסגרת הסכם התמ"א שנחתם עם כלל הדיירים.
השופטת כרמית בן אליעזר לא התרשמה מטענות הצדדים באשר להסכם התמ"א והחליטה לדחותן, כשהיא קובעת: "כפי שהתחוור והתחדד במהלך שמיעת העדויות – כי לא ניתן להסתמך על עדותו של אף אחד מן הצדדים בקשר לתוכן ההסכמות עליהן הוסכם בקשר עם היקף עבודות השיפוץ והתמורה שסוכמה בגינן. זאת, משהן גרסת התובעת והן גרסת הנתבעת לא היו עקביות ואינן מתיישבות במלואן עם המסמכים. לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי רב הנסתר על הגלוי וכי לא ניתן להסתמך על גרסאות אף אחד משני הצדדים כעיגון לתוכן ההסכמות ביניהם".
באשר לטענות החברה היזמית קבעה השופטת: "התובעת לא עמדה בנטל להוכיח במאזן ההסתברויות מה היקף העבודות שעל ביצוען הוסכם (שהרי אין מחלוקת שעבודות רבות המפורטות בהצעת המחיר – חלקן כאלו שלא היה לידן כל סימון המלמד על כך שהופחתו מן ההסכמות המקוריות – לרבות עבודות החשמל והגבס – לא בוצעו), מה התמורה המוסכמת, מה היקף התמורה ששולמה וכפועל יוצא מכך מה היתרה לתשלום – הרי שדין תביעתה להידחות".
מאידך, קבעה השופטת כי גם גרסת הנתבעים בתביעה שכנגד כי שילמו לתובעת סכומים ביתר והם זכאים להשבה – דינה להידחות: "הנתבעים לא הוכיחו כי אילו מן העבודות שעל ביצוען הוסכם במסגרת הסכם השיפוץ היו אמורות להיכלל בהסכם התמ"א וממילא לא עמדו בנטל להוכיח כי יש להפחית סכום כלשהו מהתמורה המוסכמת בשל כך. גם בכל הנוגע לטענות הנתבעים כי יש להפחית תשלומים בגין עבודות שלא בוצעו ע"י התובעת, סבורני כי לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המוטל עליהם".
השופטת דחתה את טענות בעלי הדירה לאי קיום ההתחייבויות על פי הסכם התמ"א, כאשר נטען כי החברה היזמית לא ביצעה עבודות אותן התחייבה לבצע במסגרת הסכם התמ"א ובכלל זאת לא בנתה לנתבעים מחסן ולא ביצעה את כלל העבודות הנדרשות ברכוש המשותף. בפסק הדין קבעה השופטת: "עמדתי היא, כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התובעת הייתה מחויבת להקים עבורם מחסן, מאחר ואין זכר לטענה זו במסגרת הסכם התמ"א. בכל הנוגע לעבודות ברכוש המשותף ממילא ספק אם הנתבעים שלפניי הם המוסמכים לתבוע בשם דיירי הבניין את ביצוע העבודות ברכוש המשותף וממילא לא הוכח – לא בחוות דעת ולא בכלל – כי העבודות אותן טענו הנתבעים כי התובעת התחייבה לבצע ולא ביצעה – אכן לא בוצעו".
דחיית היזם נדחתה
בפסק הדין ניתנה התייחסות גם לטענות בעלי הדירה כי נפלו ליקויים במהלך העבודות בפרויקט שנתמכו בחוות דעת הנדסית ובתמונות. השופטת ציינה כי החברה היזמית לא הציגה כל חוות דעת נגדית או כל ראייה אחרת ולו בתיעוד או תמונות אשר תסתור את ממצאי חוות הדעת.
בא כוחה של החברה היזמית טען כי תוקפה של חוות הדעת הינו לשנה אולם השופטת לא ייחסה לכך חשיבות, לאור תשובת המהנדסת החתומה עליה כי מדובר בנוסח שגרתי בהתאם לדרישת המחלקה המשפטית במחלקה בה היא עובדת וכי ממילא אין בחלוף הזמן כדי לגרוע מתוקף הממצאים שנמצאו ותועדו על ידה בזמן אמת, וכאמור לא נסתרו בראיות מטעם התובעת.
השופטת דחתה גם את טענת החברה היזמית לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין הליקויים לבין עבודת התובעת, זאת לאור חוות הדעת המפורשת שהציגו בעלי הדירה ולאור העובדה שהחברה לא הציגה חוות דעת הסותרת אותה.
בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את התביעה העיקרית שהגישה החברה היזמית ולקבל באופן חלקי את התביעה שהגישו בעלי הדירות, כך שניתן צו המחייב את החברה היזמית לבצע את התיקונים המפורטים בחוות דעתה של המהנדסת בתיאום מראש עם הנתבעים, בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין.
השופטת קבעה כי בהתחשב באופן בו ניהלו הצדדים את ההליך, כל צד יישא בהוצאותיו.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
