בית משפט השלום בחיפה חייב את החברה היזמית "הום טאון בע"מ, לשלם לחברה קבלנית עשרות אלפי שקלים, בגין ביצוע עבודות פיתוח ותשתיות בשטח ציבורי של פרויקט תמ"א 38 בעיר
מפסק הדין שניתן לאחרונה, עולה כי החברה היזמית ביצעה את הפרויקט ברחוב הגליל, כאשר לקראת סיום העבודות התנתה עיריית חיפה את קבלת טופס 4 בביצוע עבודות פיתוח ותשתיות בשטח ציבורי הגובל במבנה מושא הפרויקט. על רקע זה נשכרו שירותיה של החברה הקבלנית העוסקת בביצוע עבודות פיתוח ותשתיות, בכדי שתבצע את העבודות שדרשה העירייה תמורת סכום של 79,000 שקלים.
החברה הקבלנית ביצעה את העבודות לשביעות רצונה של העירייה שהעניקה לחברה היזמית טופס 4 לפרויקט, אולם החברה היזמית לא העבירה את התשלום המוסכם עבור עבודות אלו. לאחר דין ודברים שלא צלח, הסוגיה התגלגלה לערכאות משפטיות כאשר החברה הקבלנית הגישה תביעה.
החברה היזמית הסכימה לשלם 12 אלף שקל
בתביעה היא טענה כי היא ביצעה את עבודתה כפי שהתחייבה ומשכך היא זכאית למלוא התמורה המוסכמת. מנגד, החברה היזמית טענה כי התובעת הפרה את התחייבויותיה, הן במישור לוח הזמנים עליו התחייבה, והן במישור העבודות שבוצעו, דבר שגרם לנזק מצטבר של עשרות אלפי שקלים.
בעקבות הגשת התביעה החל מו"מ בין הצדדים במהלכו העבירה הנתבעת תשלום של 12,000 שקלים בלבד. השופט אמיר סלאמה החליט לקבל את התביעה במלואה למרות שבמהלך הדיונים טענה החברה היזמית כי היא נאלצה לבצע השלמות של עבודות שהתובעת הייתה אמורה לבצען וכי פועלים שלה ביצעו עבודות של יישור שטח, הוספת אדמה, פיזור חצץ, ניקוי ופינוי, סידור שיפועים ועוד.
השופט אמיר סלאמה דחה טענות אלו וקבע בפסק הדין: "לא הוצגו בנדון כל אסמכתאות, לרבות יומני עבודה, או עדויות ביחס לביצוע העבודות הנדונות. אציין כי הנתבעת טרחה והמציאה פרוטוקולים של ישיבות ביחס לפרויקט בין היתר בכדי להוכיח את טענתם בדבר איחור מצד התובעת בביצוע העבודות, ואולם אין זכר בפרוטוקולים אלה לעבודות שביצעה הנתבעת במקום התובעת. יתרה מכך, טענת הנתבעת בנדון אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלאחר סיום העבודות בידי התובעת, אישרה עיריית חיפה, ללא הסתייגות, את ביצוע העבודות שבעלת ההיתר במקום הייתה אמורה לבצע (עובדה עליה אין מחלוקת)".
עוד נאמר בפסק הדין כי הנתבעת לא הציגה ראיות לעלויות הביצוע: "מלבד העובדה שלא הוצגו ראיות של ממש בעניין עצם ביצוע העבודות בידי הנתבעת, נציין שלא הוצג ולו בדל ראיה לעניין שווי או עלות ביצוע העבודות הנטענות (כגון מסמכי הנהלת חשבונות), כאשר תצהיר העדות הראשית נעדר אפילו טענה בעניין שיעור העלות הנדונה".
גם באשר לטענת החברה היזמית לאיחור בעבודה, לא הוגשה ראייה לבית המשפט: "אשר לטענת האיחור, הטענה נסמכת על גרסת הנתבעת לפיה התובעת התחייבה להתחיל את עבודתה ביום 15.1.16, ולסיימה בתוך כשבוע עד עשרה ימים, מה שלא אירע בפועל, שכן לשיטת הנתבעת עבודת התובעת הסתיימה בחודש מרץ 2016, דבר שגרם לנתבעת לשאת בהוצאות 7 דיירים בסך כולל של 84,000 ₪ אלא שגרסה זו כלל לא הוכחה", קבע השופט, והוסיף: "מהעדויות עולה שמבצעי הפרויקט היו נתונים תחת לחץ מהדיירים (כאשר מהראיות עולה שכבר באותו מועד היה איחור במסירת הדירות), דבר שהביא אותם להתחייב בפני הדיירים שעבודות הפיתוח יסתיימו בתוך מספר ימים, ואולם ברי כי הדבר אינו מוכיח שהתובעת התחייבה לסיים את העבודות בפרק הזמן שהובטח לדיירים. כך או אחרת, גם אם נניח שהנתבעת הוכיח איחור מצד התובעת באופן העולה כדי הפרת התחייבות התובעת בעניין לוח הזמנים לביצוע העבודות, לא הוכח, ולו במעט, הנזק הנטען שנגרם לנתבעת עקב כך".
השופט ציין עוד בפסק הדין כי החברה היזמית ומנהליה לא הציגו כל ראיה להוצאות שנגרמו להם בעקבות האיחור הנטען ולכן טענה זו נדחתה. סוף דבר, בית המשפט חייב את החברה היזמית לשלם לחברה היזמית 67,000 ₪ (התמורה החוזית בסך 79,000 ₪, בניכוי סך של 12,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.2.16 (מועד סיום העבודות).
בנוסף חויבה הנתבעת לשלם סכום של 8,000 שקלים עבור שכר טרחת עו"ד והחזרי האגרות ששילמה התובעת.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
