banner
אילוסטרציה // depositphotos
אילוסטרציה // depositphotos

חברה יזמית תפצה בעל דירה בתמ"א 38 בסכום של 11,000 שקל

זאת לאחר שלא הצליח להשכיר את דירתו בבניין העובר פרויקט תמ"א 38 בקריית חיים – ועל כך שבחלק מתקופת העבודות נאלץ להשכיר אותה במחיר מופחת

את התביעה הגיש בעל דירה בבניין מגורים ברחוב מח"ל בקרית חיים שעבר פרויקט של תמ"א 38. התובע, בעלים של דירה בבית משותף, מבקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין אובדן דמי שכירות (שעמדו על 2,200 ₪ טרם תחילת העבודות), בעקבות עבודות חיזוק שהנתבעת ביצעה בבית המשותף, במסגרת פרויקט של תמ"א 38. 

בין החברה ובין בעלי הדירות בבניין נחתם הסכם לביצוע העבודות במסגרתו צוין כי החברה תשלם פיצויים בגין אובדן דמי שכירות לבעלי הדירות כתוצאה מביצוע העבודות, אך התביעה הוגשה בשל מחלוקת באשר למועד ממנו ישולמו הפיצויים.

החברה טענה כי תשלם את הפיצויים מחודש אוקטובר אשתקד, המועד בו קיבלה את היתר הבניה והחלה לבצע את העבודות ואילו בעל הדירה התובע טען כי החברה החלה בעבודות הכנה והודיעה על כוונתה להתחיל בעבודות עוד בחודש פברואר 2020 (אז תלתה שלט) ועל כן דרש פיצויים כבר מחודש אפריל 2020.

בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות הוא ביקש לקבל פיצוי כולל של 17,810 ₪ מחודש אפריל 2020 ועד לסיום העבודות, תקופה במהלכה השכיר את דירתו בחלק מהזמן תמורת דמי שכירות מופחתים של 2,200 ₪. 

מנגד, החברה הודיעה כי תסכים לפצות את התובע עפ"י הסכומים בהם השכיר את דירתו (2,200 ₪ לחודש) זאת החל מיום קבלת היתר (אוקטובר 2020) ועד לחודש ספטמבר 2021 כולל (מועד סיום עבודות החיזוק, הגם שלשיטתה עבודות החיזוק הסתיימו כבר בחודש אוגוסט 2021) בניכוי דמי השכירות שקיבל הנתבע בתקופה זו. החברה הנתבעת טענה עוד כי התובע הטעה אותה בדבר הסכומים והתקופות בהן השכיר את דירתו.

השופט יובל וסרקרוג שנדרש להכריע במחלוקת החליט לאחרונה לקבל את התביעה בחלקה. הוא קבע כי בעל הדירה לא זכאי לפיצוי בגין החודשים אפריל ומאי אשתקד כאשר השוכרת בדירתו החליטה שלא להאריך את ההסכם ביניהם שכן אין הוכחה שהחלטתה של השוכרת התקבלה בשל השלט שהציבה החברה בשטח הבניין. השופט הוסיף כי התובע אף לא עשה מאמצים סבירים על מנת להשכיר את דירתו מחדש באותה העת.

לעומת זאת, השופט קיבל את הטענות בנוגע לאובדן דמי שכירות בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2020 לאחר שהשתכנע כי שוכרת חדשה שנכנסה לדירה בחודש יוני אותה שנה הודיעה לבעל הדירה כי בכוונתה להפסיק את החוזה בשעה שהחברה היזמית החלה לבצע עבודות הכנה לפרויקט בבניין. 

באשר לתקופה מיום קבלת היתר הבניה ותחילת העבודות – השופט מתח ביקורת על בעל הדירה התובע שטען כי השכיר את הדירה בשכר דירה של 1,200 ₪ בשעה שבפועל קיבל עבור הדירה 1,600 ₪ לכן נקבע כי התובע יהיה זכאי לפיצוי של 600 ₪ לחודש בלבד עבור תקופה זו – ההפרש בין הסכום שקיבל לסכום השכירות הקבוע של הדירה – 2,200 ₪. בפסק הדין נאמר: "התובע לא הוכיח כי ניתן היה להשכיר את הדירה ב-2,500 ₪, סכום שהתובע מעולם לא קיבל מאף אחד מהשוכרים של דירתו, גם קודם לחוזה השכירות ולא הוכיח עלייה בדמי השכירות, גם ביחס לדירות אחרות בבית".

עוד נאמר בפסק הדין: "התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצויים גם עבור התקופה השלישית מאז הגשת התביעה ועד לסיום עבודות החיזוק בבניין, וזאת כדי לחסוך הצורך בהגשת תביעות נוספות. 

לא מצאתי ליתן פסק דין ביחס לתקופה זו. התובע לא הציג נתונים או ראיות בנוגע לדמי שכירות שקיבל באותה תקופה. הנתבעת מצדה הודיעה כי היא תשלם לתובע על אובן דמי שכירות עד לחודש ספטמבר 2021 כולל (הגם שלשיטתה העבודות הסתיימו באוגוסט). 

על כן במסגרת ההליך הנוכחי, אין לחייב את הנתבעת בסכומים נוספים, מעבר להתחייבותה זו שמסרה ובהתאם לנתונים ומסמכים שהתובע יעביר לידיה בנוגע לדמי השכירות שקיבל באותה תקופה. יש לקוות כי הצדדים ישוחחו ביניהם ויגיעו להסכמות גם ביחס ליתרת התקופה ללא צורך בנקיטת הליכים נוספים".

סוף דבר נקבע כי החברה היזמית תפצה את בעל הדירה התובע בסכום כולל של 10,200 ₪ עבור אובדן דמי שכירות בתוספת 800 ₪ עבור הוצאות משפט.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות