פרסמו אצלנו: *5931

קבוצת העדכונים בוואטסאפ

מגדילים פודקאסט

שלחו לנו דוא״ל

בית המשפט: "תנאי הזכאות לדיור ציבורי פוגעים בזכות לקיום בכבוד"

בית המשפט קבע כי התנאי המחייב מועמד לדיור ציבורי להתקיים מקצבת נכות בלבד הוא גורף וקשיח. משרד השיכון: "נבחן  מחדש את אופן היישום"

השופט איל באומגרט // צילום: הרשות השופטת
השופט איל באומגרט // צילום: הרשות השופטת

התנאי שמציב משרד הבינוי והשיכון לצורך זכאות לדיור ציבורי, שלפיו המועמדים חייבים להתקיים מקצבת נכות בלבד, פוגע בזכות לקיום בכבוד. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, בפסק דין שניתן בעתירה של חסרת דירה הסובלת מנכות, שבקשתה לדיור ציבורי נדחתה עקב העובדה שהיא משתכרת שכר זעום לצורך מחייתה. "משרד הבנוי והשיכון פעל באופן שאינו מידתי", נכתב בפסק הדין, שבו הורה בית המשפט למשרד להגמיש את התנאים לזכאות לדיור הציבורי. ממשרד השיכון נמסר: "נפעל בהתאם לפסק הדין".

העותרת היא חסרת דירה הסובלת מנכות קשה בשיעור של 75 אחוזים, ומתגוררת בדירה שכורה שעבורה היא משלמת 4,200 שקל בחודש. העתירה הוגשה לאחר שבקשה שהגישה למשרד הבינוי והשיכון להגדלת סיוע בשכר דירה וקבלת זכאות לדיור ציבורי נדחתה, בטענה שאינה עומדת בתנאי הסף לבחינת הזכאות לדיור ציבורי. 

הזכאות של יחידים לדיור ציבורי נדונה בוועדת החריגים. שלושת תנאי הסף לבחינת הזכאות לדיור ציבורי ליחידים הם שהמועמד הוא מבקש יחיד שמוגדר כחסר דירה; נכות ואי כושר השתכרות בשיעור של 100 אחוז; המועמד מתקיים מקצבת נכות בלבד. לטענת העותרת, היא עומדת בשני התנאים הראשונים – היא חסרת דירה ובעלת דרגת אי כושר השתכרות יציבה בשיעור של 75 אחוז, שיא  שווה לדרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 100 אחוז. באשר לתנאי הסף השלישי, שעניינו התקיימות מקצבת נכות בלבד, העותרת טוענת כי מדובר בתנאי מפלה ובלתי שוויוני. לטענת העותרת, היא עובדת ומשתכרת סכום סמלי בסך של 1,500 שקל לחודש, ולדבריה אין מקום לדחות את בקשתה לבחינת עניינה בוועדת החריגים רק בשל הכנסה שולית זו, במיוחד כאשר היא עומדת ביתר תנאי הסף.

לטענת העותרת, תנאי הסף השלישי יוצר הבחנה מלאכותית ומפלה בין בעלי מוגבלות, שאין להם כל הכנסה נוספת לבין בעלי מוגבלות המתאמצים להשתכר סכום זעום, להיות חברים מועילים בחברה, ולשמור על כבודם. עוד טוענת העותרת, כי עקרון השוויון מחייב את המשיב שלא להפלות בין קבוצות שונות של אנשים עם מוגבלות, אלא אם יש לכך הצדקה מהותית, שאינה קיימת במקרה זה.

בתגובה השיב משרד השיכון כי קביעת התבחינים אינה בגדר אפליה, כל עוד היא מבוססת על טעמים ענייניים. לטענת המשרד, יצירת הבחנה בין בעל מוגבלות המתקיים מקצבת נכות בלבד לבעל מוגבלות שלו הכנסה נוספת, היא הבחנה ראויה וסבירה. עוד נטען כי על אף החשיבות החברתית שבעידוד בעלי מוגבלות לעבוד, ליבת תפקידו של משרד השיכון היא לאפשר דיור ציבורי לנזקקים ביותר, ושיקול זה גובר על חשש מיצירת תמריץ שלילי להשתלבות בשוק התעסוקה.

השופט איל באומגרט קבע בפסק הדין כי תנאי הסף השלישי, הקובע שעל מנת שעניינו של מבקש יובא לפני ועדת חריגים, עליו להתקיים מקצבת נכות בלבד, קובע הסדר גורף וקשיח, אשר אינו מתחשב במצבו הפרטני של כל מועמד. "כל הכנסה, ולו שולית, שוללת באופן גורף את זכותו של מבקש להישמע לפני ועדת חריגים. למעשה, תנאי הסף השלישי אינו מבחין בין הכנסתו של כל מבקש. דהיינו, אין הבחנה בין אלה שמשתכרים שכר זעום, המאפשר להם להתקיים בכבוד, לבין אלה המשתכרים שכר גבוה", נכתב.

עוד נכתב כי התנאי שהציב המשרד עלול להוות, במקרים מסוימים, פגיעה בזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד. "יש מקרים פרטניים בהם, קצבת הנכות אינה מבטיחה את הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד, ואדם עם מוגבלות נדרש להכנסה נוספת, ולו שולית, על מנת להתקיים בכבוד. תנאי הסף השלישי, כאמור, מונע בחינה פרטנית וקונקרטית של מצבו של המבקש", כתב השופט. 

עוד נכתב כי מעבר לקיום מהותי בכבוד, לשם רכישת מזון, תרופות ותשלום חשמל, יש לשקול לאפשר לבעל מוגבלת את האפשרות לבחון יציאה לעבודה, על מנת לשמור על כבודו האנושי, לפעול לשיקומו ולהפוך לחבר מועיל בחברה. "נראה שהמשיב פעל באופן שאינו מדתי, שעה פסל על הסף, ללא בחינה, אפשרות של תבחין נוסף, המאפשר לבעל מוגבלות הכנסה נוספת, גם אם זעומה, מיגיע כפיו", נכתב בפסק הדין. 

בית המשפט הורה למשרד השיכון לבחון מחדש את תנאי הסף השלישי. השופט באומגרט הורה למשרד לבחון את האפשרות להחלפת התנאי שלפיו הזכאות תינתן במקרה שהמועמד "מתקיים מקצבת נכות בלבד" לתנאי גמיש יותר. השופט הציע לקבוע שהכנסה עד תקרה מסוימת לא שוללת את הזכאות לדיון בוועדת חריגים, ולחילופין לבחון אפשרות שבעל מוגבלות, שיש לו הכנסה נוספת מעבר לקצבה, מעבודה, ישלם שכ"ד גבוה במידת מה מזה שהיה משלם אלמלא אותה הכנסה. השופט אף הטיל על המשרד הוצאות בסך 5,000 שקל, לאחר שקיבל באופן חלקי את העתירה. 

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "נבהיר כי בית המשפט לא ביטל את התנאי שלפיו הזכאות מותנית בקבלת קצבת נכות בלבד. אלא, בפסק הדין נקבע כי התנאי עשוי, במקרים מסוימים, לפגוע בזכות לקיום בכבוד ולכן הורה למשרדנו לבחון מחדש את אופן יישומו ולשקול קביעת תנאי גמיש יותר. משרדנו יפעל בכפוף לפסק הדין".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?

נשמח לדבר אתך
נגישות