עיריית רחובות תשלם 142 אלף שקל לתושבים בגין הסדרת בית כנסת

הבקשה לפטור מתשלום פיצויים נדחתה – ועיריית רחובות תשלם 142,000 לתושבי העיר בגין ירידת ערך הנכס שלהם, עקב אישור תכנית להסדרת הפעלת בית כנסת. כך קבעה ועדת הערר המחוזית, בראשות עו"ד יוני שורץ.

ההחלטה ניתנה במסגרת ערר שהוגש בגין דחיית תביעת פיצויים שהגישו העוררים לעירייה. התביעה אושרה עקב אישור תכנית להסדרת ייעודי קרקע קיימים ברחוב אורבך ולוסטיג ברחובות. על החלקה הצמודה לבית התובעים בנוי ופועל מזה עשרות שנים מבנה המשמש כבית כנסת, וזאת על קרקע שייעודה המקורי היה למגורים. התכנית אשר חלה על שתי חלקות, נועדה להסדיר את ייעודי הקרקע הקיימים בפועל באמצעות הצרחת ייעודים. במסגרת זו, שונה ייעודה של החלקה הפוגעת, מייעוד של "מגורים א", לייעוד של "מבנים ומוסדות ציבור", כאשר חלקה אחרת  בה קיים בית מגורים על קרקע בייעוד ציבורי, שינתה את ייעודה למגורים.

לטענת התובעים, אישור התכנית פגע בערך נכסיהם. הם הגישו במקור תביעה בסך מיליון שקל, ובהמשך הם צמצמו את תביעתם לשתי חלופות, האחת של 477,000 שקל, והשניה של 409,000 שקל. שמאית מכריעה שמונתה להכריע בתביעה קבעה כי תכנית גרמה לירידת ערך בשיעור של 5% בלבד, ובסך של 122,00 שקל.

בעקבות זאת, הוועדה המקומית רחובות טענה כי יש לפטור אותה מתשלום הפיצויים, מכוח סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה. מדובר בסעיף שקובע פטור מתשלום פיצויים לבעלי נכסים, במקרה שהפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר. הסעיף קובע את המקרים שבהם חל פטור מתשלום פיצויים בגין תוכנית פוגעת. העירייה טענה כי אין זה מן הצדק לשלם פיצויים נוכח האינטרס הציבורי הגלום בתכנית.

הוועדה דחתה, כאמור, את טענת העירייה, וחייבה אותה לפצות את התובעים. ועדת הערר ציינה בהחלטה כי מתן הפטור ייעשה באופן חריג בלבד, והדבר מותנה ב-3 תנאים מצטברים: הפגיעה נכללת באחד מהמקרים המפורטים בסעיף; הפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר; אין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצויים. הוועדה קבעה כי הפגיעה שנגרמה לתובעים אינה עומדת בתנאים הללו.

הוועדה ציינה כי הפגיעה עומדת בתנאי הראשון, מכיוון שאחד המקרים שבהם ניתן לפטור מפיצויים הוא "שינוי בתחום אזורים ובתנאי השימוש בקרקע שבהם". עם זאת, נקבע כי הפגיעה אינה עומדת בשני התנאים הנוספים.

התנאי השני, סבירות הפגיעה, נבחן על פי שלושה מבחני עזר עיקריים: שיעור ירידת הערך, מידת פיזור הנזק, וקיומו של אינטרס ציבורי. כאן נקבע כי הנזק איננו "מפוזר", אלא נקודתי, ומדובר בתכנית נקודתית אשר חלה על שני מגרשים בלבד. נטל פגיעה זה, נקבע, מוטל באופן ממוקד על העוררים, שהינם בעלי המקרקעין הגובלים בחלקה הפוגעת, בעוד שהנהנים מאישור התכנית ומהסדרת פעילות בית הכנסת הם כלל תושבי השכונה והקהילה המשתמשת בשירותיו, אשר אינם נושאים בנטל הפגיעה. לפיכך, הוועדה קבעה כי מצב דברים זה, אינו נחשב לפגיעה המתחלקת בין בעלי נכסים רבים כחלק מהתפתחות עירונית כוללת, אלא מדובר בנזק ייחודי לעוררים, ולכן לא מתקיים מבחן פיזור הנזק.

עוד נקבע כי אין במקרה זה אינטרס ציבורי, מכיוון שמדובר בעניין פרטני ספציפי של הסדרת ייעודי החלקות, ומכאן שמבחן סבירות הפגיעה אינו מתקיים.

הוועדה קבעה עוד כי גם מבחן הצדק אינו מתקיים כאן. "התכנית נועדה למעשה, להכשיר בדיעבד מחדל תכנוני, ואין זה מן הצדק כי הרשות תעשה שימוש בכוחה התכנוני כדי 'לרפא' את המחדל, תוך כדי הטלת העלות הכלכלית של הכשרה זו בדמות ירידת ערך המקרקעין הגובלים, על כתפי העוררים בלבד", נכתב.

לפיכך, הוועדה קבעה כי העירייה תפצה את התובעים ב-122,000 שקל, וכן תשלם הוצאות בסך 20,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן