החברה היזמית "נורה יזמות הכרמל לניהול פרוייקטים ונדל"ן בע"מ", שביצעה פרויקט תמ"א 38 בחיפה תפצה בעל דירה בבניין סמוך בסכום של 9,000 שקלים, בעקבות נזקים שנגרמו לו במהלך עבודות הבנייה
בית המשפט // depositphotos
החברה היזמית "נורה יזמות הכרמל לניהול פרוייקטים ונדל"ן בע"מ", שביצעה פרויקט תמ"א 38 בחיפה תפצה בעל דירה בבניין סמוך בסכום של 9,000 שקלים, בעקבות נזקים שנגרמו לו במהלך עבודות הבנייה.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה טען בעל הדירה המתגורר ברחוב מוריה בעיר, כי בשנת 2015 החלה החברה היזמית לבצע פרויקט תמ"א 38 בבניין הסמוך לבניין בו מתגורר התובע. טרם תחילת העבודות הגיעה הנתבעת להסדר עם דיירי הבניין הסמוך לפיו תינתן לה הרשאה לעשיית שימוש בחצר הבניין ובחניותיו.
לאחר שהתובע הלין על כך שכתוצאה מביצוע עבודות הבנייה נגרמו לו מטרדים רבים, שבכללם חסימת מקום החנייה והריסת שבילי המעבר שבחצר הבניין, הגיעו הצדדים להסכם בכתב בחודש אוגוסט 2016 בו נאמר בין היתר כי החברה תבצע שורת תיקונים שנגרמו לבניין הסמוך לפרויקט במסגרת העבודות תוך 30 יום ממועד חתימת ההסכם כאשר על כל שבוע איחור היא תשלם סכום של 1,500 שקלים.
בחודש ינואר 2017 פנה התובע באמצעות בא כוחו במכתב רשום אל החברה היזמית במסגרתו הלין על כך שעבודות התיקון בוצעו באופן רשלני וחלקי ומשכך דרש לקבל פיצוי של 24,000 שקלים (1500 ₪ לשבוע החל מיום 14.9.2019).
מפסק הדין עולה כי החברה היזמית השיבה כי אין בכוונתה לפצות את בעל הדירה, מאחר ולשיטתה היא עמדה בכל תנאי ההסכם ויישמה אותם במלואם. בנוסף לכך, ציינה הנתבעת בתשובתה כי התובע בחר שלא לשתף עמה פעולה לאחר שהוא ורעייתו הלכו עליהם אימים וסירבו לשתף עימם פעולה לצורך השלמת העבודות שנותרו לביצוע. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה המחלוקת התגלגלה לפתחו של בית המשפט.
בחודש מרץ אשתקד קיים בית המשפט ביקור במקום, כאשר במהלך הביקור התרשם ביהמ"ש מכך שהיה על הנתבעת להשלים חלק מהעבודות המוסכמות ובכלל זאת התקנת שוחת ביוב, השלמת צביעת קומת המסד המשמשת לחניית רכבים, השלמת הטמנת צנרת בגינת הבניין והשלמת פינוי הפסולת המועטה שנותרה בגינת הבניין.
במהלך דיון שהתקיים בחודש נובמבר האחרון הגיעו הצדדים להסכמה כי החברה הנתבעת תפעל להסרת הצינור אשר עובר בתוך החלקה של בניין מגורי התובע בכפוף למתן הודעה מתאימה לדיירי הבניין השכן ומשכך, הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב בסוגיית הפיצוי הכספי הנטען וכן בשאלת הוצאות המשפט.
התובע טען בסיכומיו כי סכום הפיצוי המוסכם הצטבר לסכום של 93,000 ₪ (הגם שלצורכי אגרה הסכום הועמד על 50,000 ₪ בלבד) ולכן יש מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין מלוא הסכום הנקוב בכתב התביעה.
עוד ובנוסף, התובע טען כי מאחר ומדובר בתביעה אשר עניינה תשלום פיצוי מוסכם הרי שעל פי פסיקת ביהמ"ש העליון אין צורך בהוכחת נזק ישיר מה גם שהנתבעת לא טענה בכתב ההגנה כי יש מקום להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם.
מנגד, החברה היזמית טענה כי לא הייתה כל הצדקה לפתוח את ההליך מאחר ואנשיה הציעו מיוזמתם להשלים את העבודות אולם בסופו של יום נתקלו ביחס מחפיר מצד התובע ורעייתו אשר לא אפשרו בידם לבצע את התיקונים הנדרשים בהתאם ללשון ההסכם אשר נחתם עם התובע.
לאחר ששמע את טענות הצדדים השופט אפרים צ'יזיק קבע בפסק הדין: "אין מחלוקת כי במקרה דנן נכרת בין הצדדים הסכם כתוב אשר מסדיר את מהות העבודות המוסכמות ואת המועד המוסכם לצורך סיום ביצוען (14.9.2016) כאשר החל ממועד זה ואילך מתחילה תקופת ההפרה המוסכמת שבמהלכה על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 1500 ₪ לשבוע. בנוסף לכך, אין מחלוקת על כך שהעבודות לא הושלמו עד ליום הגשת כתב התביעה ולכן על פניו על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 1500 ₪ לשבוע במהלך התקופה שבין 14.9.2016 ועד 27.12.2017 (56 שבועות המזכים בפיצוי של 84,000 ₪). אין לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לסלק את התובענה על הסף בהיעדר יריבות משפטית בינה לבין התובע בנימוק שהתובענה הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה באמצעות נציגות הבית המשותף בלבד. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר מעידה על עצמה כמי שצברה וותק ומוניטין משמעותיים בניהול פרויקטים מסוג תמא 38 וכי טרם תחילת עבודות הבנייה פנתה באופן אישי אל כלל דיירי הבניין הסמוך לצורך קבלת הסכמתם לשימוש ברכוש המשותף במהלך התקופה שבה תבוצענה העבודות".
עם זאת, קבע השופט כי יש להפחית את סכום הפיצוי המוסכם באופן משמעותי לאור התנהלות התובע ולאור העובדה שהחברה תיקנה את הליקויים המצוינים בכתב התביעה במהלך ניהולו של התיק בבית המשפט: "סבורני כי משלא הוגשה תביעה לירידת ערך דירת מגוריו ו/או ירידת ערך הרכוש המשותף של הבניין כתוצאה מעבודות הבנייה שבוצעו בבניין הסמוך הרי שאין שום הלימה בין שיעור הפיצוי המוסכם ובין העלות המשוערת של כלל התיקונים הנדרשים מה גם שאין מקום לפצות את התובע לאורך תקופת זמן כה ממושכת הן בסעד של אכיפה והן בסעד של פיצוי כספי מוסכם, שעה שהנתבעת הסכימה לבצע את התיקונים מיד לאחר קבלת מכתב הדרישה מב"כ התובע אולם נתקלה בסירוב בלתי מוסבר מצד התובע להשלמת התיקונים".
השופט החליט להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם לתקופה של כחצי שנה בלבד ולהעמידו על סך של 9,000 שקלים בלבד.
בנוסף לכך חייב השופט את החברה היזמית לשלם לתובע סכום של 1750 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
