השכנים השתלטו על החצר - המפקח חילק את השימוש בה

ביקש להורות לשכניו לפנות את החצר המשותפת בטענה כי במשך שנים הייתה בשימושו הייחודי – אך בדיון אצל המפקח על המקרקעין התברר כי אין לו זכות על החצר – וכך גם לשכנים שהשתלטו עליה. 

בהחלטה יצירתית הורה המפקח על רישום המקרקעין, אורי שלומאי, לחלק בין הצדדים את השטח המשותף, כך ששניהם יוכלו להשתמש בו. "מאחר שהצדדים לא השכילו להביא חוות דעת בעניין השימוש של כל אחד מהצדדים ברכוש המשותף ויש קושי בקביעת החלוקה בעין, אני סבור שיש דנא להורות על פתרון ביניים אשר מחד לא יקבל את התביעה במלואה ויורה על סילוק ידם של הנתבעים, שגם להם זכויות ברכוש המשותף, אך מנגד ייתן לתובע זכות גישה ושימוש בשטחי הרכוש המשותף", כתב המפקח בפסק הדין. 

פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש תושב בניין מגורים בבת ים נגד שכניו, המתגוררים בדירה שמתחתיו. התובע, שביקש להוציא נגד שכנו צו סילוק מהרכוש המשותף, טען כי מאז רכש את הדירה, לפני 45 שנים, הוא עשה שימוש ייחודי בחלק מהשטחים המשותפים, כולל בחצר הקדמית. לטענתו, לפני כ-14 שנים רכש הנתבע את הדירה שבקומת הקרקע, והחל להשתמש בשטחים המשותפים בחצר לצרכיו, ואף גידר את החצר והחל לקיים מסיבות מידי שבוע, דבר שגרם לסכסוך בין השכנים. 

עוד כתב התובע כי תחילת חודש ינואר 2025 כאשר הגיע לבקר בדירה, הוא גילה "לתדהמתו" כי באישון לילה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו הנתבעים פלשו והשתלטו על כל השטחים בקומת הקרקע.

הנתבעים, מצדם, השיבו שהתובע לא הציג כל ראיה המעידה על הסכמה לשימוש ייחודי שלו ברכוש המשותף. לדבריהם, דווקא התנהלותו של התובע מצביעה על עשיית דין עצמי לאורך עשרות שנים תוך פגיעה בזכויות של בעלי הדירות.

המפקח על המקרקעין בחולון, אורי שלומאי, ציין כי שני הצדדים בהליך רחוקים מלהיות נקיי כפיים: הנתבעים, נקבע, השתלטו על שטחים משותפים: "פעולותיהם של הנתבעים שכללו בנייה, ריצוף וגידור בשטחי הרכוש המשותף, הן פעולות שנוגדות את עיקרון השימוש ברכוש המשותף שאינו שימוש ייחודי", נכתב. 

הנתבעים טענו כי על אף פעולותיהם, עדיין קיימת לתובע זכות גישה וזכות שימוש ברחבי הבית המשותף. שלומאי, שביקר בבניין, לא קיבל טענה זו וציין בפסק הדין כי: "למיטב התרשמותי מביקור במקום, לאחר פעולות הבנייה והגידור יש קושי של ממש בשימוש 'חופשי' בחלקי הרכוש המשותף לאחר שהם קרובים עד למאוד לדירת הנתבעים, והשימוש באותם חלקים ברכוש משותף, מהוו ה למעשה מעין פלישה לתוך דירתם של הנתבעים אשר הרחיבו את דירתם ועושים שימוש של בעלים בשטחים אלו".

מנגד, גם מהתובע לא נחסכה ביקורת: "לתובע אין זכות שימוש ייחודית אוטומטית ברכוש המשותף", נכתב. "זכות זו יש לעגן כבדרך כלל בתקנון המוסכם, ולמצער בהסכמים ברורים בין בעלי הדירות המאפשרים לתובע לעשות שימוש ייחודי ברכוש המשותף. אלא, שהתובע בעצמו מודה שהסכם חתום אינו מצוי ברשותו וכל שנסמך עליו הוא הנוהג לאורך השנים, שלו ושל הוריו, לעשות שימוש בחלקים ברכוש המשותף לרבות בשטח החניה ובשטח הקרוב לחזית ולדירת הנתבעים". המפקח סיכם וקבע כי התובע לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות שימוש ייחודית ברכוש המשותף לצמיתות.

לפיכך, המפקח החליט להגיע לדרך ביניים שתאפשר לשני הצדדים להשתמש ברכוש המשותף. "מצב הדברים לפיו לתובע אין זכות שימוש ייחודית והעובדה שהנתבעים השתלטו על הרכוש המשותף כבשלהם וכן העובדה שהתובע עושה שימוש ייחודי בחלק משטח הגג המשותף, מחייבת חלוקה מחודשת של הרכוש המשותף", כתב המפקח. 

עוד נכתב כי "מאחר שהצדדים לא השכילו להביא חוות דעת בעניין השימוש של כל אחד מהצדדים ברכוש המשותף ויש קושי בקביעת החלוקה בעין, אני סבור שיש במקרה דנא להורות על פתרון ביניים אשר מחד לא יקבל את התביעה במלואה ויורה על סילוק ידם של הנתבעים שגם להם זכויות ברכוש המשותף, אך מנגד ייתן לתובע זכות גישה ושימוש בשטחי הרכוש המשותף".

המפקח הורה לנתבעים להכין את שטח החזית הקרובה לדירתם לחניית שתי מכוניות, אחת שלהם ואחת של התובע, כך ששתי המכוניות יוכלו לחנות בשטח זה. כמו כן, הוא הורה לנתבעים לפתוח פתח ברוחב דלת תקנית בין השטח המגודר ובין שביל הכניסה לחדר המדרגות על מנת שהתובע יוכל לעבור בנקל מהחניה לדירתו. המפקח הבהיר כי שני הצדדים רשאים לעשות במשותף שימוש ברכוש המשותף.

המפקח קרא לצדדים למנות מודד מוסכם על מנת לחלק את זכות השימוש בשטחים המשותפים באופן שוויוני ושלא יגרום לחיכוך מיותר בין הצדדים.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן