התכנית האסטרטגית של מדינת ישראל לנגב המזרחי: כחצי מיליארד תושבים, מחציתם בדואים

אזור הנגב המזרחי צפוי לצמוח פי 2.5 ולמנות 443,000 בשנת 2050, שמחציתם בדואים. תכנית אסטרטגית שמקודמת בימים אלה ומגיעה לדיון ראשון בוועדה המחוזית דרום בימים הקרובים, אמורה לכוון את הצמיחה הדמוגרפית באופן שיביא לשגשוג בקרב תושבי המרחב הוותיקים והאוכלוסייה שתצטרף אליהם. 

מטרות התכנית הן להביא לצמיחה תוך ניצול הנכסים המקומיים; צמצום פערים ושוויון הזדמנויות; פיתוח מתוך אחריות משותפת, וחיזוק מטרופולין באר שבע. התכנית הוכנה בהזמנת משרד הבינוי והשיכון ובליווי צמוד של מינהל התכנון. הצוות המקצועי כולל מומחים מדיסציפלינות שונות, ומעל 50 גופים נטלו חלק בתהליך.

בנגב המזרחי מתגוררים כיום 170,000 תושבים, 55 אחוזים מהם בדואים. האוכלוסיה היהודית מורכבת ממגזרים שונים: חילונים, חרדים, מגזר כפרי ומגזר עירוני. 

החלוקה לאזורי התפקוד והאתגר הגדול ביותר
התכנית מחלקת את המרחב לשני אזורי: – אזור אחד הוגדר כערד-כסייפה, שבו יש כיום 80,000 תושבים, ותחזית האוכלוסיה שלו ל-2050 היא 263,000 תושבים, והקיבולת שלו היא 320,000 תושבים. אזור שני הוא דימונה-ירוחם שבו 92,000 תושבים, עם צפי ל-180,000 תושבים ב-2050 וקיבולת של 280,000 תושבים. 

סך תחזית האוכלוסיה הצפויה היא 443,000 תושבים, מתוך קיבולת של 600,000 נפש. 

מחברי התכנית מציינים כי האתגר המשמעותי הוא התמודדות עם פערים: בקרב הבדואים, שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה נמוכים באופן ניכר ובפרט בקרב נשים, בשל מאפיינים תרבותיים ובעיקר בשל מחסומי נגישות לתחבורה ולתשתיות. "השאלה הניצבת בפני קובעי המדיניות אינה אם המרחב יגדל, אלא כיצד: במסגרת תשתיות שתוכננו והוכנו מראש, או באופן ספונטני שיגביר את הפערים הקיימים", כותבים עורכי התכנית.

הקמת רשות אזורית
התכנית מקדמת אסטרטגיה אזורית, שעקרון הבסיס שלה הוא רשת: לא כל רשות לעצמה, אלא רשת אזורית מבוססת מוקדים אזוריים ומקומיים, המאפשרת ניידות, נגישות ופעילות כלכלית במרחב המיושב. "במרחב דליל ומפוזר, גישת הרשות היא זו שתוכל להבטיח נגישות והזדמנות שווה לצרכי האוכלוסיה", נכתב. 

שיתופי הפעולה: מבוססים על "אגני שגשוג"
התכנית מקדמת גישה של שלושה "אגני שגשוג": המרחב מאורגן סביב שלושה אגני שגשוג – מקבצי ישובים הנהנים מקרבה גיאוגרפית ומשאבים משותפים ובעלי פוטנציאל לשיתוף פעולה תפקודי. לכל אגן גובשה התמחות ייחודית ומוקדי פיתוח המותאמים למאפייניו. שלושת האגנים פועלים כמרחב תפקודי אחד, נשענים על רשת תחבורה ותשתיות משותפות ומחוברים לבאר שבע – עיר המטרופולין.

אגן שגשוג צפוני: ערד – כסייפה, הכולל את היישובים ערד, כסייפה, כסיף (בעתיד) יישובי מרעית, יישובי מבואות ערד וקהילות בדואיות נוספות לאורך כביש 31. כ-80,000 היום ויעד של 320,000 ב-2050. 

אגן שגשוג מרכזי: דימונה – ערערה בנגב, הכולל את דימונה, ערערה בנגב, אבו קורינת, קסר-א-סר. כ-70,000 נפש היום ויעד של 230,000 נפש. 

אגן שגשוג דרומי: ירוחם – שדה בוקר.

ומה לגבי תחבורה, תעסוקה והתניידות
התכנית מגדירה "מוקדי מאמץ" – מוקדים שבהם מתרכזים תחבורה ציבורית, שירותים ציבוריים ותעסוקות לסוגיהן. מוקד כזה, על פי עורכי התכנית, מייעל את הניידות של הפרט ומגדיל את השותפות בין הרשויות המקומיות באזור, שכן במצב בו השירותים קטנים ומפוזרים, כל נסיעה לצורך שירות דורשת תכנון והיערכות, ואילו מוקד מאמץ מתפקד, הנשען על תחבורה ציבורית מרכזית, מאפשר לתושב לקבל מענה במסגרת נסיעה אחת מתואמת.

התכנית מגדירה חמישה מוקדי מאמץ אזוריים – ערד, מחלף תל ערד (עתידי), ערערה בנגב, דימונה, ירוחם. חמשת מוקדי המאמץ האזוריים, נכתב, הם הביטוי המרחבי המפורט ביותר של האסטרטגיה. בכל מוקד הוגדרו הכיוונים המועדפים לפיתוח תוך התייחסות למאפייני המקום, למצב המאושר בתכניות מפורטות וכוללניות ולמגמות תכנון שבתהליך. לצידם מוצעים 12 מוקדי מאמץ מקומיים, קטנים יותר ופרוסים בכל האגנים.

לצד הרשת המרחבית, התכנית מגדירה רשת אירגונית שהיא תנאי הכרחי ליישומה. הרשת האירגונית כוללת מסגרות שיתוף פעולה שיאפשרו לרשויות לפעול במשותף בתחומים שבהם הפעולה המאוחדת מניבה ערך שאינו אפשרי בפעולה עצמאית. 

אשכול נגב מזרחי יתכלל את המרחב
עורכי התכנית כותבים כי אשכול נגב מזרחי יתכלל ויקשור בין הרשויות ויאפשר להן לפעול במשותף. הוא ינהל את מסגרות שיתוף הפעולה המוצעות בתכנית: מרכזי הכשרה אזוריים, מרכזי תחבורה, שיווק וניהול תיירות מאוחד, ניהול תשתיות משותפות. בהיעדר גוף מתכלל שכזה, נכתב, יוזמות התכנית עלולות להישאר בגדר כוונות טובות שאינן ממומשות.

מחברי התכנית מבהירים כי שילוב החברה הבדואית הוא תנאי הכרחי לשגשוג. שילוב החברה הבדואית בתכנית, נכתב, אינו ערך חברתי בלבד, הוא תנאי הכרחי להשגת השגשוג. "כל עוד 65 אחוז מאוכלוסיית המרחב אינה משולבת בשוק העבודה, אינה נגישה לשירותים ואינה חלק פעיל מהרשת הכלכלית – לא ניתן יהיה לממש את פוטנציאל הפיתוח המלא של הנגב המזרחי", נכתב.

לשם כך, התכנית מציעה פעולות בשני ערוצים מקבילים: יצירת תשתיות ושירותים שיגדילו את הנגישות הכלכלית לאוכלוסיה הבדואית שעיקרה תחבורה, הכשרה, תעסוקה ושירותים אזרחיים, וכן גיבוש תמריצים כלכליים שיסייעו להגיע להסכמות בנוגע לקרקעות בתביעות בעלות.

"הנגב המזרחי עומד בנקודת מפנה. עם תכנון אסטרטגי, שיתוף פעולה בין רשותי ורצון פוליטי ממשי – יש בידו את כל הנדרש להפוך לאחד מאזורי הצמיחה המשמעותיים בישראל. ללא אלה, הצמיחה תתרחש בכל מקרה, אך ללא אסטרטגיה וללא כיוון מתוכנן", כותבים עורכי התכנית.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן