חולון: היזם לא עמד בזמני ההיתר לתמ"א 38, הוועדה האריכה, התושבים הגישו ערר
ועדת הערר המחוזית בתל אביב דחתה לאחרונה ערר שהגישו תושבים בחולון נגד החלטתה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, לאשר בקשה לחידוש החלטה, שכבר אישרה בקשה להיתר להריסת מבנה והקמת מבנה אחר מכוח תמ"א 38.
המדובר על מבנה המצוי במגרש ששטחו 518 מ"ר, המורכב משני אגפים שנבנו בהיתרים שונים לפני שנת 1980. האגף לגביו הוגשה הבקשה להיתר, הוא בן קומה אחת ובו שתי יחידות דיור ואילו האגף השני, שבו העוררים הם בעלי הזכויות הוא בן ארבע קומות ובו 8 יחידות דיור.
אישרו הקלות, ביטלו הקלות ואישרו שנית
הבקשה להיתר כללה את הריסת האגף בן הקומה האחת והקמת מבנה מגורים בן 6 קומות עמודים הכוללת דירת גן, חדרים על הגג, מרפסות פתוחות, ממ"דים, מרתף חניה ובו מכפילי חניה וסה"כ 11 יחידות דיור בקיר משותף עם האגף השני. במסגרת הבקשה אושרו הקלות, בין היתר בקווי בניין, בגובה קומות, בתוספת יחידות דיור.
הבקשה להיתר הוגשה בשנת 2014, העוררים הגישו את התנגדותם לה, והיא אושרה בתחילה ביום 26.5.2015. לאחר מכן תוקנה הבקשה באופן שמבטל את ההקלה לתוספת 6% והועלתה לדיון חוזר. הבקשה המתוקנת אושרה ביום 8.9.2015.
העוררים לא ניצלו את זכותם להגיש ערר על ההחלטה לדחות את התנגדותם ולאשר את הבקשה.
המבקשים לא עמדו בתנאים במשך שנה
במקביל, מבקשי ההיתר פעלו לצורך השלמת התנאים שנקבעו להוצאת ההיתר, ומאחר שחלפה שנת התוקף של ההחלטה, מבלי שהם הצליחו לעמוד בכלל התנאים שנקבעו, הם הגישו בקשה לחידוש תוקפה ביום 2.12.2016. ביום 27.12.2016 דנה הוועדה המקומית בבקשה לחידוש החלטה ואישרה אותה. על החלטה זו הוגש הערר. במסגרתו הערר הועלו טענות שונות, בין היתר ביחס להתאמת הבינוי לסביבה וביחס למשמעות הקניינית של ההחלטה לתת היתר. נטען, כי אין לראות במבנה כמבנה המורכב משני אגפים ולכן, לא ניתן לאשר להרוס חלק ממנו ללא הסכמת העוררים.
הטענה: אין זכות ערר על חידוש החלטה
מבקשי ההיתר הגישו בקשה לסילוק על הסף של הערר משני טעמים: אין זכות ערר על החלטה לחידוש החלטה על מתן היתר על פי תקנות התכנון והבניה, אין צורך בחידוש ההחלטה שכן התקנות החלות הינן תקנות התכנון והבניה, שקובעות כי החלטה על מתן היתר תקפה לשנתיים.
לאחר ששמעו את טענות הצדדים, החליטו כאמור חברי הוועדה לדחות את הערר על הסף מהטעם שאין לעוררים זכות ערר על ההחלטה לחדש את ההחלטה על מתן היתר מכוח תקנות בקשה להיתר.
בהחלטה נאמר בין היתר: "כאשר ועדה מקומית (או רשות רישוי) מאריכה תוקף של החלטה לתת היתר, מדובר בשלב הקרוב יותר לשלב מתן ההיתר, שהוא שלב מינהלי שאינו בסמכותה של ועדת הערר. בשלב זה, הוועדה המקומית אינה נדרשת לבחון מחדש את הבקשה להיתר ולתת בה החלטה חדשה, אלא שהיא בוחנת מה הם הטעמים שבגינם ההיתר טרם הוצא ובהתאם, האם קיימת הצדקה להאריך את התקופה בשנה נוספת. הערר שבפנינו, המבקש לתקוף החלטה המאריכה תוקף של החלטה לתת היתר, לא הוגש בעקבות הגשת התנגדות לבקשה, שכן המועד להגשת ערר על החלטה הדוחה את התנגדות העוררים לבקשה שאושרה חלף זה מכבר. לכן, ככל שהעוררים ביקשו לתקוף את ההחלטה המקורית לאשר את הבקשה להיתר בעקבות ההתנגדות שהגישו, היה עליהם להגיש בקשת ארכה מתאימה שהייתה נבחנת בהתאם למבחנים שנקבעו למתן ארכה להגשת ערר, לרבות סוגיית השיהוי בהגשת הבקשה".
לסיכום קבעה הוועדה: "על הבקשה נשוא הערר חלות תקנות בקשה להיתר, המאפשרות את הארכת תוקפה של ההחלטה לתת היתר בשנה נוספת. על החלטת הוועדה המקומית להאריך את תוקפה של ההחלטה לתת היתר, אין לעוררים זכות ערר. לפיכך הערר נמחק בהעדר זכות ערר".
העוררים חויבו בתשלום הוצאות של 2,000 שקלים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
