מחיר האפליה: יזמית תמ"א 38 בירושלים תשלם מעל חצי מיליון שקל לדיירת קשישה

חברה יזמית פרויקט תמ"א 38, תשלם לבעלת דירה בפרויקט בירושלים מעל חצי מיליון שקל, לאחר שבית המשפט קיבל את טענתה כי הופלתה ביחס ליתר הדיירים. בפסק הדין קבעה השופטת כי חריגה ממשית מהתמורות המוסכמות בחוזה נחשבת להפרה יסודית שבגינה זכאית התובעת לפיצויים. בתגובה נמסר מהחברה היזמית כי בכוונתם לערער עליו.

התובעת, כיום בת 85, היא בעלת זכויות בבניין ברחוב אבא חלקיה בירושלים, שבו מקדמת החברה היזמית – חברת מנוס, פרויקט תמ"א 38 חיזוק כבר משנת 2012. התובעת, שהרחיבה את דירתה לפני שנים, לא הייתה זכאית להרחבת דירתה במסגרת הפרויקט עקב העבודות שביצעה. בניגוד ליתר בעלי הדירות, התובעת לא חתמה על ההסכם מול היזמית, בטענה כי זו מפלה בין הדיירים השונים. הנתבעים – חברת מנוס, חברת הבת שלה ובעלי החברה, ענו כי סירובה נבע מכך שהתובעת כבר ביצעה בעצמה את התוספות שיתר הדיירים עתידים היו לקבל בהסכם, כך שלא היה לה אינטרס לחתום עליו.

כך או כך, רק לאחר שהמפקח על המקרקעין אישר את ביצוע הפרויקט, החל החברה בעבודות. במסגרת העבודות, הורחבה כל דירה בבניין ב-25 מ"ר, למעט דירת התובעת, שלא הייתה זכאית כאמור להרחבת דירתה שהורחבה כבר ל-125 מ"ר. מסיבה זו, היא קיבלה תשלום איזון בסך 112,500 שקל מהיזמית.

למרות זאת, הגישה הדיירת לבית משפט השלום בירושלים תביעה בסך 2 מיליון שקל נגד החברה היזמית. לטענתה, העבודות פגעו בזכויותיה הקנייניות, שכן הנתבעים פלשו למרפסת דירתה בשתי הזדמנויות, קדחו בה חורים והתקינו בה עמוד, וזאת ללא רשותה ובניגוד להיתר הבניה. עוד טענה התובעת כי הנתבעים התעמרו בה במהלך העבודות וגרמו לה עוגמת נפש רבה באמצעות שורת מחדלים כגון ניתוק בלוני הגז וקו הטלפון בדירה, גרימת נזק לדוד השמש, הצפות ורטיבויות.

טענתה המרכזית של התובעת היא לאפליה מול דיירי הבניין האחרים. נטען כי כל הדיירים קיבלו מרפסות בגדלים שונים, הטבה שהתובעת לא קיבלה וכי משפחות נוספות בבניין קיבלו הטבות שונות שהיא לא קיבלה. התובעת טענה כי מדובר בהתנהלות מפלה, וכי הפיצוי שניתן לה מקפח אותה וכי לא שולמו לה הפרשי הצמדה וריבית בגין העברתו של תשלום זה באיחור. עוד טענה התובעת היא זכאית לפיצוי בגין דמי שכירות חלופיים בשל גילה המתקדם, מצבה הרפואי, מצב הבניין בעת הבניה ואפליה מול יתר הדיירים. הנתבעים, מצדם, טענו כי הנתבעת היא זו  שהתנהלה בחוסר תום לב והקשתה על קידום הפרויקט בכל שלביו.

השופטת קרן מילר קיבלה את טענות התובעת, אם כי לא חייבה את הנתבעת במלוא סכום התביעה. השופטת  קבעה כי התובעת זכאית לתוספת של 21,000 שקל לתשלום האיזון בגין ריבית. בנוסף, השופטת קבעה כי היזמית פעלה באופן מפלה כלפי התובעת, לאחר שהעניקו לחלק מהדיירים תמורות שחרגו מהקבוע בהסכם. 

בפסק הדין כתבה השופטת כי "הנתבעת הפרה באופן עקבי ושיטתי את התחייבותה על פי ההסכם שלא להעניק לדיירים תמורה נוספת על התמורה הקבועה בהסכם ונספחיו. התמורה המשמעותית ביותר שהעניקה הנתבעת מחוץ להסכם היא הצמדת חצרות לחלק מהדיירים ובניית מרפסות לכל הדיירים מלבד התובעת". מעבר להצמדות ובניית המרפסות, נכתב, ניתנו לדיירים שונים הטבות שונות במסגרת הסכמים מאוחרים להסכם התמ"א, וחלק מהדיירים קיבלו תשלום דמי שכירות לצורך שכירת דירה חלופית בחלק מזמני העבודות.

לפיכך, השופטת קבעה כי החריגה מהתמורות מהווה הפרה יסודית של הסכם התמ"א. על פי ההסכם, הפרה יסודית תזכה את הצד הנפגע בפיצוי של 150,000 שקל, שיחד עם ריבית מדובר בסכום של 203,000 שקל שהשופטת חייבה את היזמית לשלם לתובעת.

עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 86,000 שקל בגין אפלייתה בקבלת מרפסת, וכן 125,000 שקל בגין אפלייתה בקבלת דמי שכירות בהשוואה לדיירים אחרים. בנוסף, נקבע כי התובעת תקבל סך של 15,000 שקל בגין עוגמת נפש על מגורים לא ראויים ומטרדים במהלך תקופת העבודות, וסך של 15,000 שקל נוספים בגין עוגמת נפש בשל פלישה של היזמית למרפסת במהלך העבודות.

בסך הכל, נקבע כי על היזמית לשלם לתובעת 465,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 43,000 שקל, ובסך הכל 508,000 שקל.

בתגובה מסר עו"ד אופיר עוזרי, שייצג את החברה היזמית "מנוס" כי "אני חושב שבית המשפט לא הבין נכון את הסיטואציה, ובסופו של דבר הפסיקה שלו התבססה יותר על רצון לבוא לקראתה מאשר על העובדות. אנחנו כמובן מתכוונים לערער על התיק הזה". 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן