פרסמו אצלנו: *5931

קבוצת העדכונים בוואטסאפ

מגדילים פודקאסט

שלחו לנו דוא״ל

חשיפה: היזם גייס "איש קש" ומימן תביעה נגד דיירים, בניסיון לאלץ אותם להצטרף לפרויקט התחדשות עירונית

"התנהלות חמורה": השופטת דחתה את התביעה, שהוגשה במימון היזם ובאמצעות "איש קש", וחייבה בהוצאות אסטרונומיות של כ-300 אלף שקל  

השופטת עדי ניר בנימיני // הרשות השופטת | Depositphotos
השופטת עדי ניר בנימיני // הרשות השופטת | Depositphotos

יזמית תמ"א 38, שמקדמת פרויקט התחדשות בצפון תל אביב, החליטה ללחוץ על דיירים שלא הסכימו לחתום על הסכם מולה, באמצעות הגשת תביעה כספית בגין חריגות בנייה. החברה לא הגישה את התביעה בעצמה, אלא באמצעות חברה בע"מ שהיא בעלת זכויות בבניין, ואשר בעליה כלל לא היה מודע לעבירות ולחריגות אצל שכניו, וכלל לא ידע על מה הייתה התביעה – והלכה למעשה, כדברי בית המשפט, היה "איש קש" של החברה היזמית. ואם לא די בכך, לא היו כלל עבירות בנייה, והעבודות שבוצעו נעשו בהיתר, ומעבר לכך – נתבעים שנכנעו וחתמו על הסכם עם החברה היזמית, נמחקו מהתביעה.

מהיזם, יוסי מימון, לא נמסרה תגובה.

בפסק דין חריג בחריפותו מתחה השופטת עדי ניר בנימיני מבית משפט השלום בתל אביב ביקורת חסרת תקדים על התובע ועל היזמית, מנור נדל"ן, וקבעה כי מדובר בניצול לרעה של הליכי המשפט: "עלה באופן מובהק, חריג וחד משמעי, כי התובענה לא נועדה לשרת את עילותיה המוצהרות, ותכליתה אחת – הפעלת לחץ על הנתבעים לחתום על הסכם התמ"א עם יזם ספציפי, כאשר מי שיחתום על ההסכם – יוסר מההליך. עוד בוסס באופן חד משמעי כי מי שעומד מאחורי התביעה הוא אותו יזם תמ"א, כי הוא זה שיזם את הגשת התביעה ו'גייס' את התובעת לצורך כך", נכתב. בית המשפט אף הטיל על התובע הוצאות אסטרונומיות של כ-300,000 שקל – סכום הגבוה באופן ניכר מהתביעה המקורית, תוך שהוא מבהיר באופן נחרץ: "מדובר בהתנהלות חמורה, שעולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, כזה החותר תחת יסודותיו של ההליך השיפוטי והופך את בית המשפט לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים להשגת מטרות חיצוניות להליך". 

לפני ארבע שנים הגישה חברה בשם "רונן בר אחזקות בע"מ" (אין קשר לראש השב"כ לעבר), שבבעלותה יחידה מסחרית בקומת הקרקע של בית משותף ברחוב עולי הגרדום 44-48 בתל-אביב, תביעה בסך 237,255 שקל נגד שישה משכניה, טענה לבניה ללא היתר או בסטייה מהיתר על גבי הרכוש המשותף וללא הסכמת כל בעלי הזכויות. התובעת אף דרשה להוציא צווי הריסה נגד חריגות הבנייה של הנתבעים.

בפסק הדין נכתב כי ברקע התביעה פרויקט תמ"א 38/2 שמקודם בבניין. עובדה זו, ציינה השופטת, עלתה עוד בכתב התביעה, שם נכתב כי רוב דיירי הבניין חתמו על הסכם תמ"א עם החברה היזמית מנור נדל"ן (ששיווקה את הפרויקט תחת השם "מנור גנים"), והנתבעים מסרבים לקדם את הפרויקט. עוד ציינה השופטת כי התובענה הוגשה רק כנגד בעלי הדירות שלא חתמו על ההסכם עם היזם הספציפי,  אף על פי שבעלי יחידות רבים נוספים בבניין ביצעו הרחבות, חלקם ללא כל היתר. "ככל שהלך והתקדם ההליך התברר כי פרויקט התמ"א מהווה את הגורם המניע ולמעשה הסיבה הבלעדית להגשת התביעה", נכתב בפסק הדין, שממנו עולה התביעה  התביעה נגד שכנה אחת נמחקה, ונגד שכנה נוספת נדחתה לאחר שחתמה על הסכם התמ"א. 

בית המשפט קבע, כאמור, כי מאחורי התביעה עומדת, למעשה, החברה היזמית שמקדמת פרויקט תמ"א בבניין. "אותו יזם תמ"א, כי הוא זה שיזם את הגשת התביעה וגייס את התובעת לצורך כך, הוא זה שמשלם את שכר טרחת בא כוח התובעת, והתובעת משמשת ככלי להגשת תביעה שתכליתה הפעלת לחץ לקידום אינטרס אחר".

במהלך הדיון המשפטי התבררה הפארסה, לאחר שבעלי החברה התובעת כלל לא היה מודע לעיקרי התביעה  שהוגשה בשמו, ולא על התצהיר שעליו חתם: "נציג התובעת בחקירתו הנגדית אישר פעם אחר פעם שהשימוש שעושים הנתבעים כלל לא מפריע לו, כי אין לו כל ידיעה אישית ביחס לטענות התביעה, וכי הוא מעולם לא פנה בעניין זה לנתבעים – לא לאורך השנים מאז רכש את היחידה ולא טרם הגשת התביעה, מהטעם שאין לו עניין בסעדי התביעה המוצהרים", קבע בית המשפט ב\פסק הדין, שהוסיף כי בעלי החברה "אישר שתצהירו נכתב על ידי עורך הדין ושהוא חתם עליו מבלי שיש לו ידיעה אישית ומבלי שבדק בעצמו את הדברים, אלא הסתמך על דברי היזם ועורך הדין". ואם לא די בכך, בחקירתו הנגדית התובע לא ידע להשיב כשנשאל על עובדות תצהירו, ותשובותיו בחקירתו הנגדית ביססו תמונה שונה מזו שבתצהיר. "כשנשאל בר אילו הפרות בנייה ביצעו הנתבעים לא ידע להשיב; כשנשאל מה הוא מבקש מהם להרוס הוא לא ידע להשיב", נקבע.

בכך לא הסתיימו השערוריות סביב התביעה. לא רק שהתובע כלל לא היה מודע לסעיפי התביעה, אלא שזו הוגשה נגד דיירים שלא חתמו על ההסכם – ואילו נגד דיירים שהצטרפו להסכם מול היזם, שביצעו עבודות הרחבה ללא היתר לא הוגשה תביעה. גם עובדה זו ספגה ביקורת נוקבת מצד בית המשפט: "בנסיבות מקרה זה, הגשת התביעה באופן סלקטיבי רק כנגד בעלי הדירות שלא חתמו על הסכם התמ"א, כאשר בעלי יחידות נוספות שלא נכללו בהליך ביצעו הרחבות ושינויים, חלקם אף ללא היתר, עולה כדי שימוש לרעה בזכות, המצדיקה שלא להיעתר לסעד של צווי הריסה וסילוק יד", נכתב.

מעבר לכך, במהלך הדיונים התברר כי לחלק מהנתבעים שכלפיהם הועלתה טענה כי ביצעו עבודות ללא היתר – ניתן היתר כדין. עובדה זו, נקבע, שומטת את הקרקע תחת הבסיס המשפטי של התביעה: "העובדה כי לעיקר הפעולות הנטענות כבלתי חוקיות קיימים היתרים תקפים, אשר ניתנו כדין על ידי הרשויות המוסמכות, שומטת את הקרקע תחת טענות כתב התביעה בדבר שימוש נרחב ללא היתר והשתלטות על רכוש משותף. גם הטענה לשימוש בזכויות בנייה ששייכות לכלל הדיירים התבררה כלא נכונה. ממצאים אלו מלמדים כי עיקר התביעה, כפי שהוגשה, נעדרה בסיס עובדתי ומשפטי איתן", קבעה השופטת ניר בנימיני. לפיכך, השופטת קבעה כי התביעה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי רונן בר איננו אלא "איש קש" עבור יזם התמ"א לצורך הגשת התובענה. 

השופטת לא חסכה את ביקורתה מההליך, והבהירה בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "מדובר בהתנהלות חמורה. התשתית העובדתית ביססה באופן ברור וחד משמעי שהתובעת משמשת רק כלי בידי אחרים להגשת תביעה שנועדה לשרת מטרה אחרת לגמרי מזו שנתבעה. הוכח באופן חד משמעי שמי שיזם את ההליך ומממן אותו הוא יזם התמ"א, וכי לבר בעצמו, שהיסס טרם הגשת התביעה הובטח על ידי היזם, שהוא לא יידרש להגיע לדיונים כי הגשת התביעה תשיג את תכליתה האמיתית – הפעלת לחץ על הנתבעים שיוביל לחתימתם על הסכם התמ"א". 

עוד קבעה השופטת כי נציג התובעת חתם על תצהיר שנוסח עבורו, מבלי שהוא מכיר את העובדות והגרסה שעלתה בחקירתו הנגדית שונה ולא תואמת את תצהיר העדות הראשית. "בנסיבות אלו, בהן הוכח באופן ברור שההליך נועד ונולד רק על מנת להפעיל לחץ על אלו שאינם מעוניינים לחתום על הסכם תמ"א עם היזם הספציפי – באמצעות 'איום' בצווי הריסה ובחיוב כספי משמעותי – יש לנקוט סנקציה השמורה למקרים חריגים וקיצוניים. ההתנהלות שפורטה לעיל, היא חמורה, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, כזה החותר תחת יסודותיו של ההליך השיפוטי והופך את בית המשפט לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים להשגת מטרות חיצוניות להליך. משכך, בנסיבות מקרה זה, השימוש לרעה בהליכי המשפט מצדיק אף הוא את דחיית התביעה, שכן עצם קיומה מהווה פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט ובטוהר ההליך". 

לפיכך, התביעה נדחתה, ועל התובע הוטלו הוצאות אסטרונומיות של 295,000 שקל שישולמו – סכום הגבוה מהתביעה שהגישה. "סכום ההוצאות שנפסק לטובת הנתבעים, אשר משקף הן את שיפויים והן את הצורך בהרתעה, מהווה מסר חד וברור בדבר חומרת התנהלות התובעת", ציינה השופטת.

 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?

נשמח לדבר אתך
נגישות