שטח הדירה שווה פי 10 מהגינה שנגרעה: נדחתה תביעת דיירת נגד יזם תמ"א 38

תבעה מאות אלפי שקל מיזם תמ"א 38, בטענה שלא עמד בחוזה מולה – ותשלם הוצאות בסך 30,000 שקל לאחר שתביעתה נדחתה. כך עולה מפסק דין של השופטת לימור ביבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבעה כי היזם, חברת בית וגג, לא הפר את ההסכם שנחתם מול התובעת. 

הרקע לתביעה הוא פרויקט תמ"א 38 שביצעה חברת בית וגג ברמת גן. התובעת, שהייתה בעלת דירה בבניין לפני ההריסה, טענה בתביעה שהגישה כי שילמה 950,000 שקל עבור שדרוג דירתה לדירת גן עם גינה בשטח של 128 מ"ר. לטענת התובעת, בפועל היא קיבלה גינה קטנה בהרבה, בשטח של 77 מ"ר, לאחר שחלק ממנה נגרע והפך לשטח משותף. לטענתה, בהתנהלותה הפרה החברה היזמית התחייבות חוזית מהותית והתעשרה שלא כדין על חשבונה. לפיכך היא הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לסעד האוכף ההתחייבות להצמדת גינה בשטח המוסכם לדירתה – לחילופין היא תבעה סך של 706,000 שקל בגין ירידת ערך הדירה והפגיעה הקשה בפרטיותה.

החברה היזמית, מצדה, טענה כי שדרוג הדירה העניק לתובעת דירה הגדולה באופן משמעותי בשטח 130 מ"ר במקום דירת תמורה רגילה בשטח 97 מ"ר. עוד טענה הנתבעת כי מרבית התמורה בגין השדרוג בסך 950,000 שקל שולמה עבור השטח הבנוי הנוסף ולא עבור הגינה. היזמית טענה עוד כי התחייבותה ביחס לשטח הגינה הייתה בגדר השתדלות בלבד, הכפוף לאישור העירייה, ולא חיוב תוצאה מוחלט. לטענתה, התובעת הייתה מודעת היטב למגבלות התכנוניות ולחוסר הוודאות.

לטענת היזמית, הניסיון לייחס את כלל התמורה לרכיב הגינה בלבד, תוך התעלמות מהשדרוג הפיזי והכלכלי האדיר של שטח הדירה עצמה, הוא מלאכותי ונעדר בסיס ראייתי.

השופטת לימור ביבי החליטה, כאמור, לדחות את התביעה במלואה. השופטת קבעה בפסק הדין כי מדיניות העירייה מנעה הצמדת שטח גינה לדירה. השופטת ציינה כי השתלשלות האירועים מחזקת את טענותיה של החברה היזמית ולפיהן מדיניות העירייה מנעה את הצמדת הגינה. השופטת הבהירה עוד כי הראיות מלמדות על השתדלות אשר נעשתה על ידי היזמית, כדי לנסות ולהצמיד את הגינה לשטח דירת התובעת.

עוד קבעה השופטת כי החיוב אשר נטלה הנתבעת על עצמה הוא חיוב השתדלות – ולא חיוב תוצאה. השופטת ציינה כי הפסיקה מבחינה בין שני סוגי חיובים חוזיים: "חיוב תוצאה" (חיוב  מוחלט) ו"חיוב השתדלות". בחיוב תוצאה, נכתב, מושא ההבטחה הוא השגת תוצאה מסוימת ומוגדרת, ואי השגתה מהווה כשלעצמה הפרה של החוזה. לעומת זאת, חיוב השתדלות הוא חיוב התנהגותי במהותו, שבו מתחייב הצד לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה, מבלי להתחייב להשגתה בפועל. 

השופטת ציינה על בסיס הראיות כי הצדדים עצמם ראו בהתחייבות ביניהם כהתחייבות השתדלות, אשר לא ניתן לאכוף ביצועה בפועל על הנתבעת. עוד ציינה השופטת כי התובעת הייתה מודעת לחוסר הוודאות בהצמדה, ועודכנה בזמן אמת בדבר קיומה של מניעות לביצוע רישום ההצמדה על שמה – הוצע לה לבטל את כלל השדרוג לדירתה – ואולם, היא סירבה להצעה זו. לפיכך, השופטת קבעה כי התובעת לא זכאית לפיצוי בגין הצמדת שטח גינה נמוך יותר.

מנגד, השופטת הבהירה כי התובעת קיבלה דירת גן בשטח 130 מ"ר, במקום שטח של 97 מ"ר שלו הייתה זכאית ללא השדרוג. השופטת הבהירה כי מדובר בתוספת שטח ששוויה גבוה פי 10 משטח הגינה שלא קיבלה.

לפיכך, התביעה נדחתה, ועל התובעת אף נגזרו הוצאות בסך 30,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן