בנו תוספת לא חוקית - ולהגנתם טענו: "לוחצים עלינו לקדם התחדשות עירונית"

בנו תוספת בנייה לא חוקית וסירבו להשתתף בחיזוק הבניין שהוכרז כמסוכן – ולאחר שנתבעו טענו: מטרת התביעה היא להפעיל עלינו לחץ בקשר לפרויקט התחדשות עירונית. בית המשפט לא התרשם מהטענות, והורה לנתבעים להרוס את התוספת הלא חוקית, ולפעול לחיזוק המבנה.

פסק הדין ניתן במסגרת סכסוך שכנים בבניין בבני ברק. מדובר בבניין שהוכרז כמסוכן לפני כחמש שנים, והעירייה הורתה לבעלי הדירות לפעול לחיזוקו של הבניין. הנתבעים, בעליהן של שתי דירות בבניין, לא שיתפו פעולה והתעלמו מצו המבנה המסוכן ומפניית התובע העירוני, ולפיכך פעלו התובעים, בעליהן של שתי דירות אחרות, לחיזוק הבניין בצד שלהם. בעירייה הבהירו כי כל עוד לא תבוצע עבודת חיזוק על ידי כלל בעלי הדירות, ההכרזה על מבנה מסוכן נותרה בעינה.

במקביל, הנתבעים החלו לבצע עבודות בניה ברכוש המשותף בקומת הקרקע, הכוללות תוספות למבנה. הקבלן שביצע את העבודות, שנעשו ללא היתר, מנסה לקדם בבניין פרוייקט התחדשות עירונית כיזם. מכיוון שהעבודות בוצעו ללא היתר, הוצאו בגינן צווי הפסקת עבודות וצו הריסה, שהוקפא כדי לאפשר לנתבעים לקבל היתר – דבר שעד כה, לא נעשה.

בתביעה שהגישו התובעים לבית משפט השלום בהרצליה הם ביקשו להוציא צו הריסה לתוספות, ולחייב את הנתבעים לבצע את העבודות לחיזוק הבניין. התובעים טענו כי מדובר בבניה ברכוש המשותף, שלא ניתנה לה הסכמת התובעים, ולפיכך יש להורות על הריסתה והשבת המצב לקדמותו.

הנתבעים, מצדם, כי מטרת התביעה היא להפעיל עליהם לחץ בקשר לפרויקט התחדשות עירונית שהצדדים מעוניינים לקדם בבניין. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים עצמם ביצעו בנייה לא חוקית. לגופו של עניין, טען אחד הנתבעים כי הסעד שהתבקש של חיזוק המבנה על פי הוראות העירייה אינו ישים, מכיוון שהעירייה אינה נותנת הוראות כיצד יש לבצע את החיזוק.

השופטת אילת הרנוף קיבלה את טענת התובעים לפיה הנתבעים בנו ללא היתר על שטח ציבורי. מנגד, היא דחתה את טענת הנתבעים כי התובעים בעצמם בנו באופן לא חוקי, וכתבה בפסק הדין כי "טענת הנתבעים לבניה ללא היתר שבוצעה בדירת התובעים נטענה בעלמא ולא הוכחה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה או ראיה כלשהי שתומכת את טענתם".

עוד כתבה השופטת כי "גם אם בוצעה בניה ללא היתר בדירת התובעים לפני למעלה מחמישים שנה, אין בכך כדי להצדיק בניה ללא היתר על ידי הנתבעים היום, ואין בכך כדי להצדיק את התעלמות הנתבעים מצו ההריסה המנהלי".

בהתייחסה לדרישת התובעים לחייב את הנתבעים לחזק את המבנה, כתבה השופטת: "שמשניתנה הודעת העיריה על היות הבניין מבנה מסוכן, חלה על הצדדים חובה לפעול כנדרש להסרת המסוכנות ולביטול ההודעה. התובעים מצידם עשו כמיטב יכולתם בעניין זה, אולם התברר כי ללא שיתוף פעולה של הנתבעים וחיזוק הבניין כולו כמקשה אחת, לא ניתן להסיר את המסוכנות". לפיכך, השופטת קבעה כי התובעים זכאים לסעד של קבלת צו המחייב את הנתבעים לפעול ככל שנדרש להסרת המסוכנות בשיתוף פעולה עם התובעים, עד לקבלת אישור העיריה שהמבנה חוזק ותוקן כנדרש.

אחד מהנתבעים טען במשפט כי כל עוד אין החלטת רוב של בעלי הרכוש המשותף על ביצוע החיזוק, אין להורות על ביצוע החיזוק. השופטת דחתה טענה זו: "משניתנה הודעת העיריה על היות הבניין מבנה מסוכן, בעלי זכויות בבניין מחויבים לבצע את התיקון, וסירוב הנתבעים לעשות זאת מקנה לתובעים זכות לסעד של צו המחייב אותם לבצע את העבודות הנדרשות להסרת המסוכנות".

השופטת הורתה, כאמור, לנתבעים להרוס את התוספת הלא חוקית וכן הורתה להם לפעול לחיזוק המבנה, ואף חייבה אותם בהוצאות בסך 50,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן