banner
השופט רון סוקול // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos
השופט רון סוקול // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos

חברה המחזיקה במחסן למוצרי מזון תשלם עבורו ארנונה לעסקים

בית המשפט דחה בקשה לסיווג תעשייתי: "על הרשויות המקומיות לשקול את ההערות שבפסיקה ולמצוא את הדרך לתקן את דיני הארנונה"

זיו גולדפישר 27.10.2024

חברה המחזיקה במחסן למוצרי מזון תחויב לשלם בגינו ארנונה עסקית. כך עולה מפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה ערעור של חברת "שלח יזמות" נגד החלטת מנהל המיסוי בעיריית חיפה לדחות את בקשתה לסווג את המחסנים כמבנים לתעשייה. בפסק הדין נקבע כי בנכס לא מתבצעת פעילות של ייצור או שימוש תעשייתי אחר, ולכן אין פגם בחיובה של החברה בארנונה לעסקים.

חברת שלח יזמות מחזיקה מאז 2019 בשכירות בנכס ברחוב "חלוצי התעשייה" באזור התעשייה במפרץ חיפה, המשמש אותה לעסקיה, שהם אחסנת מוצרי מזון, קירורם, מיונם ואריזתם. החברה מחזיקה  ברישיון שניתן על ידי משרד הבריאות לאחסנת מזון, שבו צוין כי הרישיון ניתן ל"בית קירור". בשנת 2021 החברה נדרשה לשלם ארנונה לעיריית חיפה, שסיווגה את הנכס בהתאם לשיעורי הארנונה ל"עסקים אחרים". החברה, מצדה, פנתה לעירייה וביקשה לסווג את הנכס לצרכי ארנונה ככזה המשמש לתעשייה. 

מפקח מטעם העירייה שביקר במקום כתב בדוח שחיבר כי  "לא קיימת שום פעילות יצרנית או מלאכה.. הנכס הינו משמש למחסן לוגיסטי לאחסנת סחורות של מזון ללקוחות". על רקע זה נדחתה בקשת החברה לשינוי הסיווג, ויתרת החוב נכון לסוף 2021 עמד עלה כמיליון שקל. ערר שהוגש לוועדת הערר לענייני ארנונה בעירייה נדחה אף הוא, לאחר שהוועדה קבעה כי הפעילות המבוצעת בנכס אינה פעילות תעשייתית.

בעקבות זאת, הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי נגד החלטת מנהל הארנונה בעירייה, לדחות את הבקשה לסווג את הנכס כתעשייתי. החברה טענה בערעור כי הפעילות הנעשית בעסק אינה מתמצית באחסנה, אלא כוללת גם פעילות ייצור. נטען שהוספת המדבקות על מוצרי המזון מהווה חלק משרשרת ייצור המוצרים עד לשליחתם ללקוחות, ועל כן יש לסווג את הנכס כנכס המשמש לפעילות תעשייתית. העירייה, מצדה, תמכה בהחלטת ועדת הערר ועמדה על דחיית הערעור.

השופט רון סוקול דחה, כאמור, את הערעור, וקבע כי לא נפל כל פגם בסיווגו של הנכס על ידי העירייה כ"עסקים אחרים". השופט אשרר את קביעת הוועדה ולפיה פעילותה של המערערת בנכס אינה חורגת מפעילות אחסנה וקירור של מוצרי מזון, וציין כי קביעה זו מעוגנת היטב בראיות, והוסיף כי: "אין לפניי כל ראיה כי פרט לקירור המוצרים, אחסנתם והדבקת המדבקות על גבי האריזות, מבצעת המערערת פעילות כלשהי נוספת במוצרים עצמם… קירור גרידא והדבקת מדבקות אינם נכללים על פי אף אחד מהמבחנים בהגדרת פעילות ייצור או שימוש תעשייתי. הדבקת מדבקות המפרטות את רכיבי המוצר וכדומה היא חלק מהליך האריזה ולא חלק מהליך יצור המוצר, וכבר נפסק כי מילוי ואריזה אינם פעילות ייצור של מוצרים".

עוד כתב השופט כי: "העובדות שנקבעו על ידי הוועדה, ושלמעשה אינן שנויות במחלוקת, לפיהן הנכס משמש לאחסנה, לקירור ולהשלמת אריזה בדרך של הדבקת מדבקות, מלמדות כי עסקינן בנכס הנכלל על פי צווי הארנונה בעסקים אחרים. הואיל וכך, אין כל פגם בחיובה של המערערת בתשלום ארנונה על פי סיווג הנכס כעסקים אחרים". השופט דחה את הערעור, והטיל על החברה הוצאות בסך 10,000 שקל.

בשולי פסק הדין, השופט שלח ביקורת על תחום המיסוי המוניציפלי וחוסר הבהירות שבו: "צו המיסים של העירייה הוא חלק מחקיקת דיני המס. כפי שנאמר כבר לא פעם, חוקי מס אמורים להיות ברורים ופשוטים ליישום, על מנת לאפשר לכל נישום לכלכל את צעדיו ולהבטיח וודאות ויציבות בשוק… כל העוסק בתחום המיסוי המוניציפאלי יודע שבפועל לא כך הדבר, ומספרם הרב של ההליכים בענייני ארנונה מעיד על כך. כך ניתן לראות כי צווי הארנונה, לרבות זה של חיפה, כוללים סיווגים רבים, ההגדרות אינן מובנות דיין ולא תמיד ניתן להסביר את ההיגיון והתכליות של הסיווגים השונים".

בסיום דבריו, השופט פנה לרשויות המקומיות בבקשה להסדיר את תחום המיסוי המקומי, וכתב: "על הרשויות המקומיות ובהן עיריית חיפה לשקול את ההערות שבפסיקה ולמצוא את הדרך לתקן את דיני הארנונה ואת צווי המסים באופן שיתיישב עם התכליות הנדרשות מדיני המס ובמיוחד עם הצורך בחקיקה פשוטה, ברורה, מובנת לכל, שמבטיחה וודאות ויציבות".

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות