"מדובר באחסון פסיבי": בית המשפט דחה ערעור של בעלי בית קירור נגד החלטת ועדת הערר, וקבע כי בפעילות בית הקירור אין יסוד תעשייתי
בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה תקדימית כי בתי קירור יסווגו כמבנה תעשייתי לצרכי ארנונה. השופט אליהו בכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור של בעלי בית הקירור "קר-פרי" בחולון נגד החלטת ועדת הערר בעיריית חולון שסיווגה את המבנה שבו פועל בית הקירור בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", כיוון שהוא משמש כ"מחסן עצמאי" לשירותי אחסון בקור. בית המשפט לא קיבל את טענת בעלי בית הקירור, לפיה יש לסווג את הנכס בסיווג "תעשייה" כיוון שמדובר בבית קירור בו מבוצעת פעילות תעשייתית של הקפאת מוצרי מזון.
השופט בכר קבע בפסק הדין כי: "אין מדובר בבית קירור אליו מגיעים מוצרים טריים או חומרי גלם אחרים, המוקפאים בו באופן שמאריך את חייהם או משנה את טיבם. אלא, מדובר בבית קירור אליו מגיעים מוצרים מוגמרים וארוזים, היוצאים ממנו באותה צורה אליו הגיעו, ויכלו באותה מידה להגיע לרשתות השיווק ולצרכן".
המערערת היא חברה המפעילה את בית הקירור קר-פרי באזור התעשייה בחולון, המספק שירותי קירור למוצרי מזון ללקוחות שונים. הנכס שבעניינו הוגש הערעור הוא בית קירור שהוקם בשנת 2014 ומצוי ברחוב החופר בעיר, בשטח של כ-3,000 מ"ר. לבעלי בית הקירור יש נכס סמוך נוסף – בית קירור שהוקם בשנת 1962 ובמשך 45 שנים סווג כנכנס לתעשייה לצרכי ארנונה. בשלב מסוים שונה סיווגו של בית הקירור הישן לסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", ובעקבות עתירה שהוגשה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו הנכס הקיים יסווג בסיווג תעשייה. בשנת 2018 תם הסכם הפשרה.
מנהל הארנונה בעיריית חולון סיווג את הנכס החדש בסיווג "מחסן עצמאי", המצוי בצו הארנונה של עיריית חולון, תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", זאת בהתאם לממצאים של מנהל הארנונה לפיהם המערערת משתמשת בנכס לאחסנת מוצרי מזון שונים, כחלק משירותי אחסנה בקירור שניתנים לחברות שיווק. בעלי בית הקירור הגישו השגות על ההחלטה, ולאחר שנדחו הגישו ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית חולון. לאחר שערכה סיור במקום, קבעה הוועדה כי אין מקום לקבל את הערר וכי יש לסווג את הנכס כמחסן עצמאי. מדובר בפער בארנונה שעשוי להגיע, לטענת בעלי בית הקירור, למיליוני שקלים. על החלטה זו הוגש הערעור, שהופנה נגד הארנונה בעירייה.
לטענת המערערת, בית המשפט העליון קבע הלכה מחייבת לפיה בתי קירור הם מפעל תעשייתי הואיל והקירור גורם להאטת קצב ההרקבה של מוצרי המזון עד לשיווקם, ולעיתים מעלה את ערכם הכלכלי. עוד טענה החברה כי מכיוון שמדובר בבית קירור גדול ומורכב המייצר קור בכמויות עצומות ותעשייתיות לצורך הקפאת מוצרים והארכת חייהם, די בכך כדי לזכות בסיווג כתעשייה. עוד נטען כי הנכס החדש מהווה חלק בלתי נפרד מהנכס הוותיק, שבית המשפט קבע בפסק דין שיש לסווגו בסיווג "תעשייה", וקביעה זו, לטענת בעלי בית הקירור, חלה גם על הנכס החדש. עוד נטען כי אין לשנות את סיווג הנכס מהעבר ללא תשתית ראייתית לשינוי, וכי לא הגיוני שהרשות תשנה סיווג בן עשרות שנים על אף שהשימוש לא השתנה.
המערערת הציגה מסמכים המעידים, לטענתה, על המאפיינים התעשייתיים של הנכס, וציינה כי שינוי הטמפרטורה בנכס הוא תהליך הלוקח זמן, וההקפאה גורמת לשינוי מהותי במוצרי המזון. מכאן, לא מדובר במחסן "סתם" אלא בבית קירור בו עוברים המוצרים תהליך יצור המסייע בהשבחתם והארכת חייהם.
מנהל הארנונה טען, מנגד, כי יש לדחות את הערעור. הוא טען כי פעילות בית הקירור היא לא יצרנית תעשייתית, כי אם מתן שירותי אחסנה. עוד נטען כי ועדת הערר נוכחה, בין היתר על בסיס סיורים שקיימה, כי בנכס מבוצעת אחסנה לוגיסטית של מזון מעובד, מוגמר וקפוא – כזה שעיבודו והקפאתו נעשו והסתיימו אצל היצרן, והוא ממתין בבית הקירור לשיווק על ידי צד ג', הרוכש מן המערערת שירותי אחסנה מטעמים לוגיסטיים של חוסר במקום. עוד נטען כי בנכס שורר קיפאון סטטי ואחיד לשמירה על מצב קפוא מראש, וכי בית הקירור אינו משנה את מצב הצבירה של המוצרים. בנוסף, נטען כי רישיון משרד הבריאות שהונפק למערערת מתיר לה רק אחסון ולא ייצור.
השופט בכר קבע בהחלטתו כי: "לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת ויסודה בדין". השופט הוסיף כי עצם היותו של נכס בית קירור אינו מחייב סיווגו כ"תעשייה" לצרכי ארנונה: "יש לבחון – כפי שאמנם עשתה הוועדה, בהתאם למבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה- האם בית הקירור הספציפי הוא מפעל הקפאה המהווה חלק בלתי ניתן להפרדה משרשרת הייצור, או שמא מדובר במתקן קירור התומך בפעילות המסחר".
השופט קבע כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר, ולכן הוא אימץ את קביעותיה. הוא דחה את טענות בעלי בית הקירור כי יש להתחשב בסיווג בית הקירור הישן, וקבע כי: "הנכס מושא הערעור דנן הוא נכס חדש שנבנה לאחר שהושג הסכם פשרה בנוגע לנכס הקיים. בהינתן שמדובר בנכס חדש, רשאי מנהל הארנונה לבחון את השימוש בו ולסווגו בהתאם לממצאים שעלו מהשימוש שנערך בו".
השופט אזכר את ועדת הערר וציין כי זו בחנה את מאפייני הנכס ע"פ המבחנים שהותוו בפסיקה לסיווג תעשייה, ומצאה כי יש לסווג את הנכס בסיווג "משרדים שירותים ומסחר", בשל צביונו השירותי-מסחר, וכי ליבת הפעילות בו אינה פעילות ייצורית. "הוועדה קבעה כי לגבי מרבית המוצרים הקיימים בנכס המערערת – ההקפאה לא מבצעת כל שינוי בטיב המוצר, ולא מתרחש בהם כל תהליך ייצורי. המוצרים אינם משנים את אופיים מחומר גלם אחד לאחר, אלא שהמערערת מקבלת מוצרים מוגמרים בטמפרטורה קרה, והיא נדרשת להוסיף ולשמר אותם באותה טמפ' בה הגיעו. מדובר בשימור המוצרים בלבד, ולא בתהליכי טיפול שמובילים למוצר מוגמר שונה", נכתב בפסק הדין.
עוד ציין השופט כי הוועדה לא התעלמה מטענת המערערת שהיא הוכרה כפעילות תעשייתית על ידי גופים רשמיים כגון רשויות המס או התאחדות התעשיינים, אולם הוועדה לא מצאה שיש בכך כשלעצמו כדי להחיל על בית הקירור סיווג של תעשייה על פי דיני הארנונה.
השופט, כאמור, אימץ את החלטות ועדת הערר. הוא כתב בפסק הדין כי: "הוועדה קבעה כי מרבית המוצרים שנצפו בנכס מושא הערעור (הנכס החדש) הם מוצרים שהגיעו קפואים ונשמרים בנכס באותו אופן בו הגיעו – הן מבחינת טמפרטורה, והן מבחינת אריזתם, המדבקות עליהם, סימון תאריך התפוגה וכו'. קרי מדובר באחסון פסיבי, כשבאותה מידה יכלו המוצרים להגיע לרשתות השיווק במקום למערערת, והם נשמרים אצלה לצרכי איחסון מטעמים לוגיסטיים".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
