הדיירת המוגנת ביקשה בטוחות אולם השופט רונן אילן פסק פיצוי ליזם, וקבע: "אין ספק כי קידום הפרויקט מתעכב מזה שנים רבות… ואין ספק שעיכוב זה מסב צער לתובעת ואפשר אף מסב לה נזק… עם זאת, כאשר נכרת ההסכם צפו הצדדים מראש את האפשרות שקידום הפרויקט עלול להתעכב"
אילוסטרציה // depositphotos
בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה קשישה מרמת גן שביקשה לקבל פיצוי מוסכם בגין התעכבות ההליכים בפרויקט תמ"א 38.
הקשישה ביקשה לקבל פיצוי בסך 250,000 שקלים לאור העובדה שהחברה היזמית עמה חתמה על החוזה בשנת 2010 טרם מסרה לידה בטוחות, כך עולה מפסק הדין.
הדיירת המוגנת טענה כי ההתחייבות הופרה ביד רמה
התובעת הנה דיירת מוגנת המתגוררת בדירה ברחוב עוזיאל ברמת גן, שהתקשרה בהסכם עם החברה היזמית "רונן נח יזמות ובניה בע"מ", לפיו תחת הבניין בו היא מתגוררת, הכולל דירה נוספת וחנות, יוקם בניין חדש והיא תזכה בו לדירה חדשה.
מפסק הדין עולה כי במהלך השנים שחלפו ממועד חתימת ההסכם, פנתה התובעת מספר פעמים לחברה היזמית וטענה להפרתו על רקע העיכוב הנמשך בקידום הפרויקט, העברת הזכויות לנתבעת ואי מסירת הביטחונות. כל אלו, לטענתה, מהווים הפרות יסודיות של ההסכם, אשר מקנות לה את הזכות לקבלת פיצוי מוסכם אלא שטענותיה של הקשישה נדחו על ידי החברה היזמית ובסופו של דבר היא פנתה לערכאות משפטיות.
בתביעה נטען כי החברה היזמית התחייבה להעמיד לה ביטחונות בתוך 9 חודשים מיום כריתת ההסכם והתחייבות זו הופרה ביד רמה לטענתה- ביטחונות לא נמסרו לה במועד שנקבע או בכלל ולפיכך מהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם.
התובעת מציינת כי על פי ההסכם זכאי נפגע לפיצוי מוסכם בסך של 250,000 שקלים, ללא הוכחת נזק ולכן יש לחייב את החברה בסכום הנקוב.
החברה היזמית דחתה את הטענות
מנגד טענה החברה היזמית כי המועד שנקבע בהסכם להמצאת הביטחונות עומד ביחס ישר לקידום הפרויקט וביחס ישר למועד הצפוי בו על התובעת לפנות את הדירה. לטענתה, רק במועד בו ניתן יהיה להתחיל בביצוע הבנייה, שאז גם תידרש התובעת לפנות את הדירה, תקום חובת הנתבעים להמצאת הביטחונות וככל שהתובעת מבקשת לטעון אחרת הרי שעמדתה איננה מתיישבת עם הסכמת הצדדים בהסכם.
עוד טוענים הנתבעים כי העיכוב בביצוע ההסכם איננו מלמד על חוסר תום לב כלשהו ואיננו מהווה פגיעה בזכויות התובעת לפי ההסכם. העיכוב בביצוע נובע, לשיטתם, מהבירורים מול רשויות התכנון ברמת גן ומבירורים מול מתנגדים לביצוע הפרויקט.
לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט השופט רונן אילן לדחות את התביעה כשהוא מנמק בפסק הדין: "לטענת התובעת, העיכוב הנמשך בביצוע הפרויקט מסב לה נזק כבד, שכן אין באפשרותה לשפר את תנאי מגוריה, מצב שהוא קשה שבעתיים בשים לב לגילה המתקדם. גילה המתקדם של התובעת, מצבה הרפואי ואף מצבה הרע של הדירה אינם במחלוקת, וכך גם ניתן להבין את הטרוניות שהיא מעלה נוכח העיכוב בקידום הפרויקט. ועם זאת, נוכח טענה זו, יש להדגיש כי אין בהסכם ולו סעיף בודד הקובע לנתבעים מסגרת זמנים נוקשה לתחילת ביצוע הבנייה. כל שמציין ההסכם הוא את התחייבות הנתבעים לקדם את הפרויקט ניכר מכך כי הצדדים העריכו מראש כי מימוש הפרויקט עלול להימשך זמן רב.
"בשים לב לסתירה שבין סעיפי ההסכם, למהות הביטחונות שהתחייבו הנתבעים למסור לתובעת ולתכליתם – אני מקבל את גרסת הנתבעים, דוחה את גרסת התובעת, וקובע שהמועד שהוסכם למסירת הביטחונות טרם הגיע, שכן טרם הגיע המועד לפינוי הדירה. כפועל יוצא מכך, לא הפרו הנתבעים את התחייבותם זו בהסכם והטענה להפרה יסודית של ההסכם בשל העיכוב בהמצאת הביטחונות – נדחית".
עוד הוסיף השופט בפסק הדין: "אין ספק כי קידום הפרויקט מתעכב מזה שנים רבות, אפשר שנים רבות מידי, ואין ספק שעיכוב זה מסב צער לתובעת ואפשר אף מסב לה נזק נוכח הציפיה שיש לה לקבלת דירה משופצת וחדשה. עם זאת, כאשר נכרת ההסכם צפו הצדדים מראש את האפשרות שקידום הפרויקט עלול להתעכב, הסדירו את הזכויות במקרה של עיכוב הביצוע ומשכך לא ראו בעצם העיכוב הפרה יסודית של ההסכם. ועובדה היא שהתובעת גם כעת כלל איננה מבקשת לבטל את ההסכם שכן היא רואה בו כזה הנותן לה יתרונות נכבדים. במצב זה לא ניתן לקבל את הטענה שהנתבעים הפרו את ההסכם כלפי התובעת בהפרה יסודית או בכלל ולא ניתן לקבל הטענה שיש לתובעת זכות לפיצוי מוסכם".
השופט פסק כי התובעת תפצה את החברה היזמית בסכום של 15,000 שקלים כשהוא מתחשב בנסיבותיה האישיות, אך גם מתייחס למשאבים שהוקדשו לבירור התביעה.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
