פרטי אמנות לעיצוב הבית - לא לאליטות בלבד! | מגדילים

תמונה: אלי אדרי, מבעלי רשת הגלריות פחות מאלף // צילום מיכאל טופיול

בעשור האחרון אנו ערים לשינוי שחל בתפיסת האדריכלות העולמית והישראלית בפרט. רבים שבעו מפריטי MASS PRODUCTION הגנריים, שחוזרים על עצמם במיליוני בתים ודוגלים ביצירת תפיסת עיצוב פרטנית, הנאמנה לפריטי אומנות ואמנות בעבודת יד, שהסיכוי למצוא אחד מקורי זהה להם כמעט ובלתי קיים.

האמנות הפכה לכלי אידיאלי
ככלל, לא משנה עם מדובר בחללי מסחר, עבודה או בחללי מגורים, אדריכלים ומעצבים עושים לילות כימים כדי לייחד אותם ולקשר אותם ל-DNA של החברה או של בעלי הבית. האמנות הפכה עבורם לכלי אידיאלי שכן היא מצליחה להכניס לחלל מגע פרסונלי, יוצקת לתוכו רגשות ותחושות ומוציאה אותו מגל החללים החד ממדיים נטולי הריגוש והמסר. כפועל יוצא, בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרסטית בגילם של המתעניינים בתחום האמנות ורבים מבני ה-30 וה-40 פוקדים את הגלריות ברחבי הארץ במטרה למצוא את ה-פריט שמתאים עבורם כמו כפפה ליד.

האמנות הופכת ליותר ויותר נגישה
"סצנת התרבות והאמנות המקומית מעולם לא היתה דינמית ותוססת יותר", אומר אלי אדרי, מי שהיה עד לפני שנים לא רבות מנהלם האישי של טאלנטים בולטים בבידור הישראלי ודוגמניות מובילות, "אל מול תרבות ה'אינסטנט' ואורח החיים האינטנסיבי והתובעני, רבים מהישראלים מצביעים ברגליים, נוהרים לאירועי תרבות, להרצאות והשקות ומרבים לבקר בתערוכות איכותיות במוזיאונים ובגלריות ברחבי הארץ. הרבה מאוד שנים פרטי אמנות היו נחלתם של בני האליטה בלבד אבל בשנים האחרונות רואים שינוי מגמה ובדומה לירידת מחירים דרסטית במוצרי צריכה,כך גם האמנות הופכת ליותר ויותר נגישה".

גלריה פחות מאלף בפלורנטין // צילום יועד בר נוי

"כשאין כסף מאלתרים ויוצרים יש מאין"
אדרי, (42), נולד וגדל בחיפה, מתגורר בעשרים השנה האחרונות בתל אביב ונחשב לציר מרכזי בברנז'ת התרבות והאמנות הישראלית. משיכתו לאמנות החלה בגיל צעיר עוד כשגדל בשכונת מחנה דוד, שנחשבה אז לשכונה לא פשוטה: "למרות המצב בשכונה, בשנות ה-80, היא היתה דינמית וצבעונית, סוג של קיבוץ גלויות. כשאין כסף מאלתרים ויוצרים יש מאין. ככה מצאתי את עצמי מגיל מאוד צעיר יוזם, מפרק, מרכיב ומצייר. זה התחיל בלהסתכל על יצירות אמנות ריאליסטיות ולהעתיק והתפתח לציורים של דמויות שהמצאתי בעצמי". הוא מספר.

משיכתו לתחום הובילה אותו כבר בגיל צעיר לחקור את התחום והשאיפה מבחינתו היתה להפוך את התחביב למקצוע. "חיפשתי דרך שתשלב בין האהבה שלי לאמנות לבין עסקים. השילוב בין שני התכנים, שעל פניו אין בינהם קשר, בטח שלא ישיר, הוא סוג של יצירה בפני עצמו מבחינתי, סוג של בריאה. בבניית עסק אנחנו יוצרים מהות, שפה, מקום. משהו שלא היה כמותו בעולם. ועדיין, אף פעם לא ראיתי את עצמי יוזם ומפתח עסקים שלא קשורים לתכנים ויזואליים, עסקים שמתבססים על קשרים בין אנשים, על רגש".

אחרי שנים של יוזמות ועסקים שהקים בעשר אצבעות בתחומי התרבות, האמנות והיצירה החליט אדרי להגשים חלומות עבור אחרים והחל לייצג טאלנטים ודוגמנים בולטים. "עבורי זאת היתה פעם ראשונה שעברתי אל מאחורי הקלעים. אין דבר שיותר שימח אותי בזמנו מלסגור קמפיינים גדולים או ללוות מיוצגים כל הדרך להצלחה כאן בארץ ומעבר לים", הוא מספר.

הקליק עם דניאל סיבוני
באותם ימים פגש אדרי את דניאל סיבוני, אחד מבכירי צלמי האופנה בעולם ומי שחתום על שערים של מגזיני אופנה מובילים כמו "אל" ו"ווג" ועל קמפיינים לקלווין קליין, שאנל, דיור ונוספים. "נפגשנו בגלריית אמנות שפתח באותה תקופה בפלורנטין ונוצר ביננו קליק. תוך כדי סיבוב בחלל נתקלתי ביצירה מקורית שלו ותהיתי לגבי מחירה. לא הצלחתי להבין כיצד אמן בקנה המידה של סיבוני מוכר יצירה מקורית ב-1000 שקלים, מה שכן הבנתי זה שלצד עבודות אמנות גרנדיוזיות ויקרות, ניתן ואפשרי למכור אמנות מקורית ואיכותית במחירים נגישים בהרבה. היתה לי הארה שזה הולך להיות הדבר הגדול הבא שיכול לשנות את צריכת האמנות בישראל ולהנגיש אותה לאלה שעד עתה נמנעו מכך, פשוט בגלל המחיר". אדרי הניע את המהלך ושכר חלל בפלורנטין שלימים הפך לגלריה התל-אביבית (אליה הצטרפו בהמשך נוספות) . "תליתי שלט בכניסה: 'אמנות בפחות מאלף' ומשם הקונספט התחיל להתגלגל", מספר אדרי.