שרפרף בתנועה, חביות יין שהופכות לשולחנות, למצע לשעונים ולאהילי מנורות, מרכז מסחרי ישן שהופך למרכז לקיימות ולקהילה, קולקציית ריהוט מרהיטים שהושלכו לפח, חקלאות אורבאנית על גגות ת"א, ועוד- תערוכה חדשה ומבטיחה בגלריית החווה בחולון
עיצוב וצילום: נועה שריקי בן דוד
Back home" : אוהבים את כדור הארץ, שומרים על סביבה בריאה וגוף בריא", תערוכה חדשה במסגרת העונה הישראלית לעיצוב תפתח בגלריית החווה בחולון בשבת 16.3.19 בשעה 19:30. אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי.
רפי וזאנה ע. מנכ"ל עירית חולון לתרבות ואמנות ומנהל העונה הישראלית לעיצוב: "התערוכה המיוחדת הזו שמציגה באמצעות עיצוב סוגיות של קיימות היא חלק מהקידום השוטף בו עוסקת עירית חולון בתחום נושאי איכות הסביבה ובריאות הציבור והיא מבקשת להמחיש לציבור המבקרים בתערוכה כיצד עיצוב עכשווי ישראלי מגיב לתחומי עניין אלה".
אביבית אגם דאלי מספרת כי: "רק לאחרונה פורסם בכתב העת Lancet מחקר רחב היקף שמצא כי יותר בני אדם מתים ברחבי העולם מדי שנה מזיהום סביבתי מאשר מכל המלחמות, הרעב, אסונות הטבע והמחלות גם יחד. במילים אחרות, ההכרה בזיקה שבין סביבה ובריאות גברה בשנים האחרונות במחקר, בשיח הציבורי ובקרב מקבלי ההחלטות. כך עלתה המודעות לתועלת שבמחזור, לחזרה לשימוש בחומרים טבעיים וזמינים ולקירוב הטבע אל בני האדם בעידן של פוסט המהפכה התעשייתית".
התערוכה, היא מסבירה, מבקשת לבחון ולהציג עיצוב המתייחס לסוגיות אלה ולהצביע על הקשר בין איכות החיים, שמירה על הסביבה ושמירה על גוף בריא. חלק מהמוצגים מתמקדים בסביבה וחלק בגוף האדם, אך כל המוצגים מכבדים את ערכי הקיימות: "בעשורים האחרונים חלה התפתחות רבה בהבנת הקשר שבין גורמי סביבה לבין גורמי בריאות בכלל, ובריאות הציבור בפרט. גורמי סיכון סביבתיים כמו זיהום אוויר, חשיפה לאסבסט, חשיפה לכימיקלים בחקלאות – נמצאו כבעלי קשר מובהק להתפתחות של מחלות ולתמותה בטרם עת. המעצבים בתערוכה משתמשים בחומרים שחלקם הגדול מתכלה, לטובת כדור הארץ ולטובת בריאות בני האדם. שאיפתם היא לצור מצד אחד סביבה שתאפשר שימוש חוזר בחומרים שהתבלו תוך כדי התמרתם אל הקשר חדש ורענן במטרה למנוע בזבוז נוסף של משאבי טבע או תוך רתימת השימוש במוצרים מתכלים ומצד שני בקשו להציג פתרונות לבעיות כמו צפיפות האוכלוסין, רעש, לצורך בהובלה ובאחסון, לצורך בשימוש בקירור, לאכילה בריאה, לשמירה על הגוף ועוד. לצד החזרה "אחורה" (אל פרקטיקות של שימוש חוזר, למיחזור ולחומרים טבעיים) נכרת בעיצוב העכשווי מגמה לשפר את מצב האדם והסביבה תודות לידע נרכש ועדכני שהעיצוב הופך אותו מתיאוריה למעשה בר מימוש".
חלק גדול מהעבודות עוסקות הן בסביבת האדם הקרובה ביותר– הכוונה היא לבית עצמו ולגוף האדם. הבית הוא סביבת האדם הקרובה והמוגנת ביותר וכמה מהמעצבים מציעים פתרונות חדשים לבעיות אתן מתמודד האדם בעידננו. היחס אל הגוף מוצג על ידי המעצבים המשתתפים כחלק מהטבע וככזה, גם הוא, "משתתף" בכמיהה להתחדש ובמקביל משתקף בעבודות הרצון לחזור לעבר ולשימוש בפרקטיקות של ייצור ידני כדי לשרת את אותו גוף/סביבה באותה הילת קדושה יחידנית של ייצור יחידני – כמו פעם.
המעצבים בתערוכה הם: אמור בניטח גורן, יוליה פופוב, יעל גזית, מריה זברין, נועה שריקי בן דוד, נטע קפון פרלמן, עדיה קושיצקי, ענבר זניר, צליל גאני, רות גודמן, שיר לוי.
בין העבודות בתערוכה:
Movement stool – שרפרף בתנועה פרוייקט של המעצבת נועה שריקי בן דוד שהתחיל במחקר על מפרקי גוף האדם. המעצבת התמקדה במחקר אודות המפרקים הסינובאלים: אלו הנעים בחופשיות. היא בחרה להתמקד בתנועת מפרק הכתף והירך הנקרא בשמו "המפרק הכדורי" שאת תנועתו תרגמה לתנועת השרפרף אותו עיצבה. השרפרף מיועד לסביבת עבודה ביתית/משרדית ומתבסס על מגמה עכשווית הנקראת "Active sitting" ישיבה בתנועה.
מהו ערך של תנועה בכיסא? כשנועה בדקה את הנושא היא הבינה שגוף האדם דינאמי ונועד לנוע. הישיבה היא מצב בו הגוף נמצא כמעט ללא תנועה. לאורך השנים אנו מוצאים עצמנו יותר ויותר יושבים, ללא תנועה. מחקרים רבים מוכיחים כי ישיבה סטטית וממושכת מזיקה לבריאות. היא מייצרת כאבים בגב התחתון, מאטה את זרימת הדם והחמצן בגוף ומורידה את רמת הריכוז ועוד ועוד… ההמלצה העיקרית לפתרון בעיה זו היא- תזוזה. פשוט לשבת ולזוז בו זמנית. לכן בשרפרף שעיצבה היא בחרה לשלב תנועה המושגת בעזרת המפרק הכדורי, המייצר תנועה הוליסטית ונעימה ליושב המגיבה לתנועות גופו ומשתלבת איתן.
השרפרף עשוי עץ אשה. את הכדור בחרה להבליט ע"י שימוש בעץ שונה (אגוז אמריקאי) כדי לייצר לו נראות של שרפרף שיש בו תנועה. כל חלקי השרפרף מיוצרים בטכנולוגיית כרסום ממוחשב בכדי להשיג דיוק מרבי ולהשגת התנועה והחיכוך הרצוי. השרפרף הינו כיסא ללא משענת כדי לחזק את היציבה ואת שרירי הטורסו של היושב.
המעצב אמור בניטח – גורן שם לו למטרה לפתח חומר חדש המשלב שימוש בשאריות עצים. מבחינתו, כדי לקבל ערך גבוה, התוצר הסופי לא חייב להיות עשיר חומרית או/ו לעלות הרבה כסף. הבחירה בשימוש בשאריות עצים נעשתה מתוך מטרה להציל כמה שיותר עצים וכן כדי לחסוך כסף ובנוסף לתת לחומר הנתפש כזבל ערך גבוה. תהליך המחקר כלל ניסיונות מניפולטיביים על עץ ועל נסורת כדי למצוא תחליף טוב וזול לשרפים או לחומרי יציקה אחרים המשמשים כיום את התעשייה. בהמשך בוצעו ניסויים בחומרים ביתיים כדי לצור דבק ביתי טוב וזול מחד ומאידך, חזק, עמיד ובעל נראות טובה. הדבק הזה, בשילוב עם נסורת, יצר חומר חזק ועמיד, הניתן ליציקה. בשלב האחרון, נבדקה עמידות החומר, יכולת עיבוד, קבלת חומרי איטום וגמר ובנוסף נבחנה האפשרות להוסיף גוון לתערובת.
הפרוייקט של המעצבת יוליה פופוב עוסק בעיצוב מחדש של מרכז מסחרי ישן אשר לא צלח במרכז העיר פתח-תקווה. הפרויקט מבקש להסב את המבנה למרכז קיימות וקהילה, אשר מטרתו לקדם נושאים של אורח חיים מקיים, התחשבות בסביבה ופיתוח כלכלה מקומית שיתופית. המרכז המוצע כולל סדנאות, גינה ירוקה, גינת שעשועים, שוק קח-תן, חנות יד שנייה ומרכז הסברה והדרכה. הקונספט העיצובי עושה שימוש מחדש ב"זבל" מקומי, עיצוב באווירת רחוב והכנסה של חידושים טכנולוגיים ירוקים.
עדיה קושיצקי עושה שימוש חוזר בחפצים שסביבה שהתיישנו ומעניקה להם חיים חדשים תוך התקת הפונקציה המקורית שלהם אל הקשר אחר, חדש. כך למשל היא מפרקת חביות יין והופכת אותם לשולחנות,למצע לשעונים ואפילו לאהילי מנורות. עדיה לא מסתירה את "עברו" של המוצר הישן ומשאירה חותמות, כתמי יין ועוד שמספרים את סיפורו של החומר ומה עבר עליו לפני ששינה את ייעודו תחת ידיה. היא לא משנה את צורת העץ ולא מכופפת אותו, אלא משתמשת בנתונים הקיימים שלו.
קולקציית הריהוט של המעצבת צליל גאני נעשתה בהשראת חוויות מילדותה בשוק הפשפשים של יפו. בקולקציית הריהוט שלה, UP. הרהיטים שנזרקו לערמות הרחוב הופכים מריהוט לא רצוי, שנזרק והופכים לריהוט נחשק המקבל חיים חדשים. מאוסף מגובב של רהיטים שהושלכו לפח היא יוצרת קולקציה שלמה, חדשה, מיוחדת ושונה. באמצעות טכניקה של איסוף, פירוק לגורמים, בחירה והרכבה מחדש נוצרה קולקציה המבקשת להוכיח כיצד הישן הופך לחדש. זאת באמצעות התעסקות וחקירת המפגש בין קיצונים (חדש מול ישן, מוזנח מול מטופח) ומהות היחסים הנרקמים ביניהם. הריהוט החדש/ישן יוצר משחק עם קומפוזיציות שונות. יחד עם זאת, התוצר הוא חד פעמי, כזה המתייחס למה שהתקבל מהרחוב.
המעצבת שיר לוי מתייחסת קונספטואלית אל חדירת רעש חיצוני פנימה ומציגה כפתרון מרחבים פואטיים על גגות תל אביב. המרחבים המוצעים הם מעין אזורי מפלט ושקט. הגג הוא חלק מהמערכת האורבאנית, אבל עדיין נסתר מהעין, לא גלוי לכולם. הבניינים השקופים מחזקים את תחושת החשיפה שקיימת בעיר ומדגישים את הריק הפנימי המסתתר מאחורי הרעש החיצוני. הגגות מאפשרים בריחה זמנית כביכול מהעיר ההומה בשל היותם נסתרים. הגגות מתוכננים כמרחב פתוח כדי לייצר המשכיות לתחושה האופקית. אל השקט נכנס הרעש שמבחוץ, על הסחות הדעת שלו. הרעש יוצר תחושת הצפה ורצון למצוא מפלט בגגות.
פרויקט אגרו-רוף (AgroRoof) של המעצבת יעל גזית מבטא את הצורך בקידום חקלאות אורבנית, במקרה הזה על גגות תל-אביב, תוך יצירת מרחב לימודי, עסקי וחוויתי המשולב בחקלאות לכל דבר.
חקלאות אורבנית הופכת להיות צורך אמיתי, עקב בעייתיות הולכת וגוברת של שינוע תוצרת חקלאית על גבי רכבים, במידה מספקת מאזורים שונים, לערים שגדלות למגה מרכזים אורבאניים פקוקים.
מרכז בעלי מלאכה נבחר כמיקום לביצוע הפרויקט בשל הפוטנציאל שלו, בשל גודלו, מיקומו ובשל הצורך לשקם אזור יחסית נטוש ולמלא אותו בחיים חדשים. הגגות רחבי-הידיים מספקים מקום רב לגידולים הידרופוניים, אקווה פוניים, וכן על גבי מצע אורגני. הגישה למרכז העיר נוחה לשינוע תוצרת חקלאית ולביקור תושבים במקום. אגרו-רוף הינו מיזם המשלב צורך אמיתי של גידול חקלאי בעיר, יחד עם היבט חינוכי, מקום בילוי ומרכז קהילתי- חברתי.
המעצבת רות גודמן יצרה נעליים שצורתן הגמישה מאפשרת פתיחה וסגירה של חלקי הנעל במשך היום, בהתאם לתנאי מזג האוויר והסביבה. הנעלים מאפשרות למשתמשת לאוורר את כף הרגל במשך היום, כשמזג האוויר מאפשר זאת ולסגור את הנעל כשקר או כשיורד גשם. כל זוג נעלים מבליט אלמנט אחר מבחינת סוג החשיפה של כף הרגל לסביבה ומבחינת העיצוב. כך נוצרת הרמוניה בין מי שלובש את הנעל/סנדל לסביבה משתנה ודינאמית.
המעצבת התעשייתית ענבר זניר מציגה את LEDER SCOOPS – שימוש בשאריות פרי של מפעל מיצים להכנת כלים חד פעמיים אכילים להגשת גלידה. המדובר בחומר שפותח כהשראה ממתכון של לדר פירות. הרעיון שהניע אותה הוא כי "הטבע פועל בתיאום עם מערכת שבה המושג "פסולת" אינו קיים. פסולת של תהליך אחד – תמיד תהיה מזון לתהליך אחר. הצבעוניות נובעת משילובי פירות – תפוח טבעי, תפוח עם סלק או תפוח עם קיווי – בהתאם לשילובים הקיימים במפעל המיצים, הנותנים אלמנט עיצובי וקולינארי גם יחד.
הפרויקט של המעצבת נטע קפון -פרלמן עוסק בגידול צמחים בטקסטיל על קירות בנינים בעיר. במטרה למנוע בזבוז משאבי טבע נטע משתמשת בטקסטיל ממוחזר. היא שותלת צמחים בטקסטילים ישנים ומשלבת אותם עם פתרונות טכניים זולים וישימים. בסביבה אורבאנית יש צורך גדול מאוד בגידול צמחים, שכן הם עוזרים להפחית את הזיהום הגבוה ולטהר את האוויר עבורנו.
המעצבת מריה זברין הפסיקה לזרוק בגדים והתחילה להפוך את הבגדים המשומשים לאובייקטים יוקרתיים. בגדי עור, ג'ינס, פשטן, ויסקוזה וכדומה עוברים תחת ידיה האמונות תהליך של פירוק טוטאלי ושל הרכבה מחדש בעזרת שימוש בטכניקות סריגה ואריגה שהיא פיתחה. בתור מעצבת טקסטיל ואופנה היא תמיד תהתה האם יצירות couture haute ואובייקטים יוקרתיים צריכים להיעשות מחומרים מאוד יקרים. בפרויקט זה היא הצליחה לעשות couture haute בעזרת טקסטילים ממוחזרים.
Back home: "אוהבים את כדור הארץ, שומרים על סביבה בריאה וגוף בריא"
16.3.19 – 27.4.19, פתיחה – שבת 16.3.19 בשעה 19:30
גלריית החווה, כתובת: רח' הנחושת 1 פינת רח' המלאכה, א.ת חולון,
שעות פתיחה: ימים ד', ה' – 17:00 – 20:00,
ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00,
הכניסה לגלריה ללא תשלום
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
