כל קשר בין הקמפיין של פתיחת מקטע צפוני בכביש 6 לבין המציאות הינו מקרי בהחלט אבל זו רק ההתחלה לזעם: "מסילת הרכבת יפו-ירושלים שנסללה על גבי חמורים, הושלמה בקצב מהיר יותר" // דעה
תמונה: עמית דובקין // צילום: מיכל מסינג
מאת: אסטרטג הנדל"ן עמית דובקין
הג'ינגל המתגלגל ברדיו זה שבועות ארוכים ומבשר חגיגית על "אירוע הלאומי", פתיחת מקטע חדש בן חמישה קילומטרים, כולל מנהרה, בכביש "חוצה ישראל", בין יוקנעם לתל קשיש, מסמל יותר מכל את הדיסונאנס העצום בין הנרטיב ההצהרתי של קברניטי המדינה על מעצמת סייבר, כביכול, שתחבר בצ'יק צ'אק את המרכז לפריפריה ותביא מאות אלפי זוגות צעירים ומשפר דיור אל מרחבי הנגב והגליל, לבין המציאות בפועל בה כל נושא התשתיות והתעסוקה נתקדם בקצב של שביל עיזים עותומאני.
הצהרות דמיוניות
מבחינה זו, הצהרת ראש הממשלה ערב הבחירות המקומיות, ש"בית שאן תחובר במנהרה לירושלים", הינה רק אחרונה בשורת הצהרות שכל דמיון בינן לבין המציאות הינו מקרי בלבד ו"חוצה ישראל" הינו רק המשל למציאות זו.
לשם השוואה: "חוצה ישראל" נסלל זה שנות דור וזאת לאחר שנים רבות של תכנון. הוא עמוס לעייפה כבר היום בפקקים, ובמיוחד ביציאות ממנו, נעדר כבישי רוחב חיוניים, שלא לדבר על כך שניתן היה בנקל לסלול מסילת ברזל עם רכבת מהירה למלוא אורכו.
לשם השוואה, עוד בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה, תוך פחות מעשור, ובטכנולוגיות מיושנות לאין שיעור, נסלל כביש הטבעת המהיר, M25, סביב מטרופולין לונדון, עם עשרות מחלפים וגשרים, וארבעה עד שישה נתיבים, ובאורך של כ-190 קילומטרים, שווה ערך לאורכו הנוכחי של "חוצה ישראל".
ככה עשו את זה על גב חמורים ועד לאי סיציליה
דוגמא מעניינת נוספת מהווים כבישים מהירים באורך מאות רבות של קילומטרים ומאות גשרים ומנהרות, שנסללו זה מכבר באי סיציליה ההררי ובעל תוואי שטח קשה לאין שיעור וזאת, כאמור, בדרום איטליה ולא במעצמות על של תשתיות דוגמת ארצות הברית, בריטניה וגרמניה.
ציניקנים עשויים גם להביא לדוגמא את מסילת הרכבת יפו-ירושלים שנסללה על גבי חמורים, פרדות וגמלים על ידי הטורקים בשנות ה-90 של המאה ה-19 והושלמה בקצב מהיר יותר מאשר הרכבת המהירה לירושלים כיום.
אם נחזור לשנייה למטרופולין לונדון ונשעתק את מכלול השטח שחובק כיום "חוצה ישראל", בין הכרמל בצפון לבין באר שבע וצפון הנגב בדרום, נראה כי איננו שונה בהרבה מגודל השטח שאותו חובק M25 הלונדוני, על שלל מערכות ההיסעים ההמוניות המשלימות שבתוכו.
מדובר, אדגיש, לא רק בכבישים ותשתיות תחבורה גרידא, אלא במנוע חיוני מאין כמותו לפיתוח כלכלת ישראל. הפרדוקס הגדול הינו בכך שמדינה הרואה את עצמה כמדינה מערבית מפותחת, המשתרעת על שטח מצומצם ביותר ונוח מאוד לתשתית תחבורתית, הולכת ומשקיעה כעת עשרות מיליארדים הן במחיר למשתכן וכעת גם בהסכמי גג, חלקם הגדול בפריפריה ובטבעת החיצונית לגוש דן, וזאת מבלי לדאוג בפועל לממשקים תחבורתיים שיאפשרו הן מגורים והן תעסוקה בגליל ובנגב, ויאפשרו התניידות יומיומית נוחה ומהירה בין הצפון והדרום למרכז, ולהיפך.
תירוצים או תקציבים?
ביורוקרטיה, קשיים סטטוטוריים ומגבלות תב"ע אינם בעליל תירוצים למחדל לאומי זה. הכל עניין של תקציבים ושל סדרי עדיפויות נכונים. מדובר לא רק בפיגור בן עשרות שנים בתשתית התחבורה, אלא גם בתעסוקה, שהרי ברור שזוג צעיר כששני בני הזוג עובדים באיזור המרכז, יחשוב יותר מפעמיים, גם אם יציעו לו דירה בפחות ממיליון שקלים בגליל או בנגב, אם לא תהיה לו עבודה חלופית ושוות ערך בפריפריה.
ובלי התחדשות עירונית, כמובן, אי אפשר: במקום השקעת המיליארדים במחיר למשתכן בפריפריה, טוב היו עושים מקבלי ההחלטות אם במקביל לקידום תשתיות כבישים ותעסוקה, היו שוקלים לבצע מהלך אסטרטגי מקיף פינוי בינוי בכל ערי הגליל והנגב. כך היו מרווחים שלוש פעמים: גם מחזקים את אותן ערים, גם היו מייצרים תשתית נאותה בין הפריפריה למרכז וגם נמנעי מהתרחיש של"פילים לבנים" הצפוי בשנים הבאות לחלק נכבד משכונות הענק הנבנות והולכות , באין תחבורה ובאין תעסוקה.
אולם, כפי שפני הדברים נראים כיום, הפקקים ב"חוצה ישראל" רק ימשיכו להתארך ובד בבד הישראלים יבחרו, ובצדק, להמשיך ולהתמרכז ביתר שאת ב"מדינת תל אביב".
חומר למחשבה.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
