הגיע זמן השלטון המקומי

כולנו מכירים את המושג השחוק "מדינת תל אביב", המעיד לא רק על היותה של הבירה הכלכלית והתרבותית של מדינת ישראל, אלא גם מעיד על הכוח האוטונומי הכלכלי והאקזקוטיבי הבלתי נדלה שיש לעיר העברית הראשונה ומוסדותיה, בבחינת "מדינה בתוך מדינה".

אולם, וזה אולם גדול, מה עם עוד עשרות רבות של ערים ומועצות מקומיות שאינן נהנות כלל ועיקר מהעוצמה של תל אביב, ותלויות, לטוב ולרע בחסדי השלטון המרכזי?

בשונה ממדינות רבות בעולם הרחב, דוגמת אירופה וצפון אמריקה, שם נהנה השלטון המקומי ממנדט בלתי מוגבל לכל צרכי האוכלוסייה והשלטון המרכזי כמעט ואינו מעורב כלל, המצב אצלנו עודנו שונה בתכלית.

ניתן היה להמחיש זאת במחצית השנה שחלפה מאז אירועי ה-7 באוקטובר, איך ערים ורשויות מקומיות שמוקמו שלא בטובתן באזורי הלחימה, מאופקים ושדרות בדרום ועד לקריית שמונה בצפון, היו תלויות, הן במדיניות והן בתקציבים בהחלטות של השלטון המרכזי.

באופן פרדוקסלי דווקא מדינת ישראל הינה השיאנית בעולמית ביחס בין מספר הרשויות המקומיות והאזוריות, כ-250, בתוך זה לא פחות מ-82 ערים, ביחס למספר התושבים. זוהי אכן מדיניות נכונה של הענקת מנדט ליותר ויותר ערים, אולם מאידך גיסא הן מוצאות את עצמן כשידיהן קשורות אל מול ההחלטות שמגיעות מלמעלה.

דוגמאות מובהקות לכך הינן ההחלטות בכל מה שקשור לענף הנדל"ן, ותשתיות התחבורה והתעסוקה העובדה, למשל, שבאותם אזורי פריפריה שנפגעו קשות בעקבות המלחמה, קל וחומר הגליל והנגב המערבי, אין כמעט כלל התחדשות עירונית.

עובדה זו קשורה, לכאורה, לערכי הקרקע הנמוכים שהופכים את ההתחדשות העירונית ללא כדאית עבור היזמים, אולם לטעמי הבעיה הינה הרבה יותר עמוקה וקשורה לכך שמקבלי ההחלטות באוצר, הפנים והשיכון שיושבים בירושלים, מרוחקים הן פיזית והן תודעתית מהבעיות של רשות פריפריאלית זו או אחרת.

ואפרופו בנייה, מקבלי ההחלטות בשלטון המרכזי נוהגים זה עשרות בשנים לעדכן כמה התחלות בנייה צפויות במהלך השנה הקרובה, והיכן, אולם לעיתים קרובות פילוח אותן יחידות דיור, שלא לדבר על מוסדות הציבור והשירותים למיניהם, אינם תואמים בהכרח את האוכלוסייה הפוטנציאלית שאמורה להגיע לאותה עיר או מקום יישוב.

כנ"ל נושא התחבורה. ברור בעליל כי אם מקבלי ההחלטות היו מתגוררים, לדוגמא, בקרית שמונה, אופקים או במועצה האזורית הר הנגב, הם היו מודעים הרבה יותר טוב לקושי היומיומי להגיע למקום העבודה במרכז הארץ. 

נושא כאוב נוסף הוא העדר מקומות תעסוקה זמינים, מה שמצריך את התושבים המתגוררים בפריפריה להתנייע מידי יום במשך שעות ארוכות אל מקום העבודה במרכז וחזרה. ברור כי אם לרשויות המקומיות היה say ובד בבד גם תקציבים הולמים, המצב היה שונה מיסודו.

על כן, לסיכום, הגיע הזמן שהרשויות המקומיות במדינת ישראל ייהנו סוף סוף, הן ברמה התקציבית והן ברמת החקיקה, מעצמאות מוחלטת לנהל את ענייניהן לטובת 10 מיליון אזרחי מדינת ישראל שאולי משוחחים רבות על פוליטיקה ארצית, אולם מה שמעניין אותם ביומיום אלה הצרכים המידיים שלהם. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות!

*כותבת המאמר, עורכת-הדין שיר טורם-הספרי, היא ממתגת ערים ונדל"ן 

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: עו"ד שיר טורם הספרי