ישראל כמדינה עם הפנים לים

אינני אדריכל ומתכנן ערים אך כמי שפני מדינת ישראל העתידיים חשובים לו מאוד, אני תוהה פעם אחר פעם מדוע בשונה ממדינות ים תיכוניות אחרות דוגמת ספרד, צרפת, איטליה או יוון, לא השכילו מתכנני ערי החוף אצלנו למקסם את החיבור הפיזי והתודעתי שלהן, שהינו לכל הדעות לא רק משאב טבע ייחודי, אלא גם משאב כלכלי, ותיירותי בלתי נדלה וכן בעל משמעות רבה לשוק הדיור וענף הנדל"ן בכלל. 

פיתוח המתחמים הנושקים לחופי הארץ, כמובן בהתחשב במגבלות שמירת הסביבה, נדרש כיום כפל כפליים לאחר המלחמה הממושכת ביותר בתולדות המדינה. הוא יתרום רבות למנועי צמיחה מחודשים לכלכלת ישראל, למיצוי נכון של זכויות בנייה, זאת תוך דגש על עירוב שימושים מושכל, יתרום לתעסוקה, לתיירות וימתג סוף סוף את ישראל כמדינה ים תיכונית מובהקת.

ישראל, למרות ממדיה הצנועים, התברכה ברצועת חוף בת כ-190 קילומטרים לחופי הים התיכון, 56 לחופי הכנרת, כ-40 בים המלח ועוד כ-14  קילומטרים באילת. למרות זאת, הפוטנציאל הבלתי נדלה של מגורים ובתי מלון בסמיכות לחוף עודנו רחוק מאוד ממימוש.

תל אביב, העיר הערבית הראשונה, תוכננה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי המתכנן הבריטי פטריק גדס, עם שדרות ורחובות שהיו אמורים "להישפך" לחוף הים, דוגמת שדרות רוטשילד ושדרות בן גוריון, אולם בפועל המציאות בשטח קטעה את המשך רוטשילד לעבר החוף וחסמה את שדרות בן גוריון באמצעות כיכר אתרים. 

דוגמא בולטת לא פחות הינה חיפה, שהייתה אמורה להיות עיר ריביירה להר מוריק המשתפל אל חוף ים חולי ארוך ומפרץ קסום, אולם הנמל, הבסיס הצבאי ואזור תעשייה מזהם, חסמו בפועל את הגישה אל החוף לציבור הרחב, מה גם שפגעו בפוטנציאל הכלכלי והתיירותי של העיר. אין פלא  ששכונות המגורים היוקרתיות בעיר "ברחו" מחוף הים בהדרגה בואכה הדר והר הכרמל, זאת בניגוד לערי חוף אחרות בעולם, דוגמת ניס בצרפת וריו דה ז'נירו בברזיל, שם שכונות היוקרה נושקות לקו המים.

דוגמא מעניינת לא פחות, הינה של עיר הנופש הדרומית, אילת, שם הוקם הנמל הימי, שכבודו במקומו מונח, דווקא במרכז רצועת החוף הקצרה יחסית, מה שקוע ואתה לשני מקטעים נפרדים, האחד באזור המלונות בחוף הצפוני והשני באזור חוף אלמוג שמדרום לעיר. 

לא במקרה מונחת על שולחן המתכננים זה שנים רבות תכנית להעתיק את הנמל ממקומו הנוכחי לעבר תעלה שתכרה בקצה החוף הצפוני, מה שיפנה לטובת הציבור הרחב ותעשיית התיירות 6 קילומטרים יקרים מפז.

אלה, כמובן, רק שלוש דוגמאות מיני רבות המעידות על פוטנציאל כלכלי ותיירותי בלתי נדלה, ובמיוחד בעת בו המשק הישראלי משווע למנועי צמיחה אפקטיביים לאחר המלחמה הארוכה בתולדותיו. מלבד תל אביב, חיפה ואילת שהוזכרו לעיל, יש לנו לאורך חופי הים התיכון עוד שמונה ערי חוף וכן העיר טבריה שלחופי הכנרת. בחלקן, אמנם, קיים ממשק כזה או אחר אל החופים, דוגמת נתניה ואשדוד, אולם גם הדוגמאות הטובות יחסית הללו, עודן רחוקות ממימוש הפוטנציאל, הכלכלי בכלל והתיירותי בפרט.

ובל נשכח, לסיום, גם את טובת הציבור הרחב. אין זה סוד שחלק נכבד מחופי המדינה תפוסים על ידי מתקנים שונים ומשונים, מה שמגביל מאוד את הנגישות של האזרחים מן השורה ובאותם חופים מוכרזים שכן פתוחים לציבור, קיים במקרים רבים נוהג של גביית תשלום על כניסה.

אין לי ספק כי חשיבה מחודשת על פיתוח נכון של פוטנציאל החופים, ובמיוחד אצל השלטון המקומי, תעשה טוב לכולנו, הן למשק הישראלי, הן לבעלי העסקים, הן לישראלים שיחפצו להתגורר ליד הים דוגמת עמיתיהם שסביב הים התיכון והן לכלל האזרחים שיחושו סוף סוף שמדינת ישראל תהיה ראויה להגדרה מדינה ים תיכונית, לא פחות מיוון, איטליה, צרפת וספרד!"

כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן