גל הולצר: "ההורים לימדו אותי קודם כול להיות ישר ולתת כבוד לזולת"

בימים אלו מוביל גל הולצר, מנהל תחום הפינוי-בינוי ב-RMA מקבוצת רם-מוגרבי-ארדיטי, קרוב ל-20 מתחמי פינוי-בינוי רחבי היקף, הכוללים אלפי יחידות דיור ושכונות שלמות. מאז נכנס לתפקידו לפני שבע שנים, הוא שותף משמעותי לגיבושו ולקידומו של חזון החברה בתחום הפינוי-בינוי, שאינה מתמקדת בקידום הבניין הבודד, אלא מבקשת ליצור שינוי כולל במרחב, משטחים ציבוריים ועד מבני ציבור ותשתיות. הולצר, שמוביל את התחום, אחראי על קידום הפרויקטים משלב האיתור והייזום, דרך קידום התוכניות והיתרי הבנייה ועד לביצוע הפרויקטים ולמסירת הדירות. 

גל, ספר על המקום שבו גדלת?
"נולדתי בתל אביב ועברתי בגיל שנה לנתניה. הייתי נתנייתי במשך 25 שנה, אפשר להגיד – נתנייתי גאה. נתניה, בסופו של דבר, עיצבה את האופי שלי. שם התחספסתי וראיתי הרבה מאוד דברים ביסודי, בחטיבה ובתיכון. גדלתי בשכונה טובה בדרום העיר, אבל הלכתי ללמוד בבית ספר בשכונה מקבילה, שנמצאת במעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. שם, למעשה, נחשפתי בפעם הראשונה לאוכלוסייה מגוונת, עם הרבה עולים חדשים. היום זה גם מתקשר ומתמזג לי עם כל העולם של ההתחדשות העירונית. אני שוב פוגש את האוכלוסיות האלה ושוב מתעסק איתן, אבל עכשיו זה בא ממקום קצת שונה".

איזה ילד ונער היית?
"שיחקתי כדורסל בעירוני נתניה. התאמנתי עם שכבות מעליי ונחשבתי אפילו לשחקן מצטיין. באותם ימים אהבתי את נדב הנפלד ומייקל ג'ורדן. שיחקתי עד סוף גיל נערים. לפני המעבר לתיכון עברתי לתחביב חדש – רכיבה על סוסים. בחופשות הקיץ הייתי מגיע עם החברים לחוות הסוסים המקומית שהייתה בחוף פולג ומוציא קבוצות לרכיבה. אחר כך זה נהפך ממש לספורט תחרותי. הייתי מתחרה בקפיצות 'אינגליש' וזה נמשך עד אמצע התיכון. למדתי במגמת מחשבים. זו הייתה המגמה הראשית שלי ובסך הכול הייתי תלמיד טוב. כילד ונער לא הייתי יותר מדי בטלוויזיה. הילדות שלי בנתניה הייתה בחוץ, לא מול המסך".

אילו ערכים ספגת בבית של אמא ואבא?
"בבית לימדו אותי קודם כול להיות ישר, לתת למי שחסר, להתחשב בסביבה ולכבד את הזולת. גם חינכו אותי להיות מסודר ומדויק כמו שאופייני לבית של 'ייקה'. כשאני פותח שיחה או עושה פגישות עם אנשים, קודם כול אני אומר: 'תהיה בן אדם, תהיה ישר ואחר כך כל השאר יזרום'".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"העבודה הראשונה שלי הייתה בחוות הסוסים ליד הים. הייתי מוציא קבוצות לרכיבה ובתמורה היו נותנים לי לקחת סוס ולצאת לרכב. אחר כך, בשבתות, עבדתי בפארק יקום. הייתי כרטיסן בכניסה לחניון וגביתי כסף מהאנשים שהגיעו לפארק. גם זה משהו שלימדו אותי בבית. אף פעם לא מנעו מאיתנו לעבוד קשה. היו דוחפים אותנו לשם, אבל באלגנטיות".

מה הביא אותך ללמוד מנהל עסקים?
"אחרי הצבא התייעצתי עם אחי הגדול ועם כמה חברים שלו והגעתי למסקנה שאני מאוד אוהב נדל"ן. קודם כול הלכתי לעשות הרבה מאוד קורסים בתחום הנדל"ן, כדי לראות בכלל מה הכיוון שלי. ידעתי שאני מאוד אוהב נדל"ן, אבל גם לא הייתי סגור על זה. אמרו לי: 'תשמע, אתה צריך לקפוץ למים. אתה לא יודע מה יהיה, לך תלמד משהו כללי – מנהל עסקים'. אמרו לי שאני פשוט צריך להירשם ואחר כך הכול יזרום. וכך עשיתי. נרשמתי, התחלתי ללמוד, למדתי שלוש שנים וקיבלתי תואר".

מי פתח לך את הדלת לעולם הנדל"ן?
"לקראת סוף לימודי התואר עבדתי כברמן בחיי הלילה – אולמות אירועים בשרון וברים בתל אביב. עשיתי הרבה מאוד כסף והיה קשה מאוד לעזוב את התחום. היה לי ברור שארוויח בנדל"ן הרבה פחות, אבל עזבתי את זה לטובת הנדל"ן. העבודה הראשונה בתחום הייתה במכירות בחברה יזמית. אחר כך עברתי לעבוד בחברה יזמית בניהול פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית. עבדתי גם בחברה עצומה מעולם התעסוקה והמסחר ולאחר מכן חזרתי שוב להתחדשות עירונית, למקום האהוב והמוכר, לקבוצת רם-מוגרבי-ארדיטי".

מהו ה'אני מאמין' שמלווה אותך בקריירה המקצועית?
"האני מאמין שלי הוא להיות אמיתי וישר. השם של בן אדם הוא הדבר הכי חשוב בתחום הנדל"ן".

איזה מנהל אתה?
"אני מנהל שאוהב לעבוד עם החבר'ה בגובה העיניים. הדלת שלי כל הזמן פתוחה. אני לא אחד שצועק ודופק על השולחן, אבל מצד שני אני כן מנסה להביא את הצוות שלי למקום של מצוינות ועמידה במשימות וביעדים. אני תמיד מנסה שיהיה שיפור מתמיד בכל הפרמטרים המקצועיים ולא מתבייש לרדת לפרטים. חשובים לי גם האווירה והחיבור בצוות ובמשרד, שיהיה לכולם כיף ונוח לבוא ולעבוד. גם חשוב לי שכולם יהיו אמיתיים וכנים ושידברו על הדברים באופן פתוח. אני תמיד אומר לעובדים שלי: 'אל תחכו לסוף השנה. אם יש בעיות או דברים שצריך להעלות, אתם מוזמנים להגיע אליי בכל זמן'. אני תמיד פתוח ומוכן לעזור".

יזמים ובכלל אנשי נדל"ן מפרגנים אחד לשני?
"בעולם הנדל"ן אוהבים לפרגן. יש הרבה שיתופי פעולה בין חברות וכתוצאה משיתוף פעולה מוצלח נוצרות גם חברויות. יש לנו כמה שותפויות מאוד בריאות. אנחנו יושבים עם העובדים ועם הבעלים של החברות האלה ויכולים לפגוש אותם גם אחרי שעות העבודה, ולצאת איתם לבלות. תחום הנדל"ן מגוון. יש את החבר'ה הוותיקים, שהיו חותמים עסקאות על מפיות, ויש את הצעירים יותר, ששייכים לעידן האקסלים והחישובים הכלכליים. היום מתחיל אצלנו דור ה AI. התחרות בתחום גדולה ואנשי הנדל"ן חייבים להיות אופטימיים. מי שחושב שהוא בא לסיבוב של שנתיים, חמש שנים או עשר, טועה. צריך תמיד להסתכל קדימה, לטווח הארוך, להיות מאוד אופטימי ולחשוב מה לעשות טוב ושונה היום כדי שיהיה מצוין בעתיד".

כשאתה נוסע ברכב ולא עושה שיחות טלפון, למה אתה מאזין?
"אני שומע את כל הז'אנרים ובכל השפות. צרפתית, איטלקית, יוונית. באמת הכול".

מה התחביב שלך היום?
"אני אוהב מאוד לעשות כושר וספורט. אני אוהב גם ספורט מוטורי, את כל העולם של הג'יפים, הטרקטורונים ואופנועי הים. לאחרונה יצאתי עם אחי למסע גרוטראלי – מסע הגרוטאות הגדול בישראל. זה משהו מאוד נחמד ואני ממליץ לכולם, גם חוויה וגם קהילה משובחת. עשינו את זה והיה פשוט מדהים".

התחדשות עירונית – מה העתיד של התחום הזה?

"הכיוון של התחום בעשור הקרוב תלוי בהרבה מאוד פרמטרים – המצב הביטחוני, הפוליטי והכלכלי, ובהתאם לכך יהיה גם קצב ההתחדשות. התחום יתאים את עצמו לכיוון שאליו המדינה תלך. באופן כללי הוא הולך להתעצם, כי הקרקעות נגמרות. בעוד כעשר שנים רוב הבנייה תהיה כמעט רק התחדשות עירונית. כל הקרקעות האחרונות שנשארו לאורך קו החוף כבר נמצאות במכרזים או בשלבים מתקדמים של תכנון. לכן ההתחדשות העירונית רק תתעצם בשנים הקרובות וזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות ברם-מוגרבי-ארדיטי – לחדש שכונות שלמות, לראות את האוכלוסייה הוותיקה יוצאת מהמתחם הישן וחוזרת למתחם חדש, מודרני ותוסס".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן