אסור לבנות דירות בלי תשתיות

ישראל נמצאת במרוץ מתמשך להגדלת היצע הדיור. שכונות חדשות קמות בקצב מהיר, מתחמי התחדשות עירונית משנים את קו הרקיע, ומספר יחידות הדיור המאושרות נמצא בעלייה. אך לצד ההישג החשוב של הגדלת ההיצע, מתפתחת בעיה אחרת, כזו שדיירים רבים מגלים רק אחרי קבלת המפתח.

יותר ויותר שכונות חדשות, וגם מתחמי התחדשות עירונית בלב הערים, מאוכלסים לפני שהתשתיות סביבם ערוכות לקלוט את כמות התושבים החדשה. כבישים שלא הורחבו די הצורך, יציאות מעטות משכונה שהופכות לפקק אחד ארוך מדי בוקר, מחסור במקומות חניה, עומס על מערכות התחבורה, מחסור במוסדות ציבור ולעיתים גם בתשתיות מים, ביוב וחשמל שאינן מותאמות למציאות החדשה. התוצאה היא שאיכות החיים של התושבים נפגעת, למרות שהם מתגוררים בבניין חדש ובדירה מודרנית.

התחדשות עירונית לא יכולה להסתכם רק בהוספת קומות או בהחלפת בניין ישן בחדש. תוספת של מאות ולעיתים אלפי יחידות דיור משנה את האופן שבו שכונה שלמה מתפקדת. היא משפיעה על נפחי התנועה, על התחבורה הציבורית, על מערכות התשתית, על מוסדות החינוך, על שטחי הציבור ועל המרחב העירוני כולו. לכן, תכנון עירוני נכון חייב להסתכל על התמונה הרחבה ולא רק על גבולות המגרש.

לא פעם נשמעת הטענה שאת התשתיות "ישלימו בהמשך". אלא שבפועל, מה שנדחה לשלב מאוחר הופך לעיתים לפרויקט שנמשך שנים ארוכות. את המחיר משלמים התושבים: זמן מבוזבז בפקקים, מצוקת חניה יומיומית, עומס על השירותים העירוניים ופגיעה באיכות החיים. אלו אינם פרטים שוליים אך הם אלו שקובעים האם שכונה תהיה מקום איכותי שטוב לחיות בו לאורך זמן.

גם ליזמים ולרשויות המקומיות יש אינטרס ברור להסתכל קדימה. שכונה שאינה מתפקדת פוגעת בערך נכסיה, במוניטין של הפרויקט ובאמון הציבור. בסופו של דבר, אף אחד מהצדדים, לא המדינה, לא היזם ולא רוכשי הדירות אינו מעוניין לראות שכונות חדשות שמתחילות את דרכן עם בעיות תשתית קשות.

לכן, תכנון עירוני אינו יכול להיות שלב טכני בדרך להיתר בנייה. הוא חייב להיות חלק מהחשיבה האסטרטגית כבר בתחילת הדרך. כל תוכנית להגדלת זכויות בנייה או להוספת יחידות דיור צריכה להיבחן במקביל גם מבחינת קיבולת הכבישים, התחבורה הציבורית, החניה, מוסדות הציבור, מערכות המים והביוב, החשמל, הניקוז והמרחב הציבורי. במקרים רבים נדרש גם תכנון אזורי רחב, משום שההשפעה אינה נעצרת בגבולות השכונה אלא מקרינה על אזורים נוספים בעיר.

ישראל דוהרת לקראת הכפלת האוכלוסייה, האתגר של ישראל אינו רק לבנות יותר, אלא לבנות נכון יותר. משבר הדיור מחייב הגדלת היצע, אך אסור בשום אופן שהלחץ לספק דירות כאן ועכשיו יבוא על חשבון איכות החיים של הציבור לעשרות השנים הבאות. ההחלטות שמתקבלות היום ישפיעו על מאות אלפי משפחות שיגורו באותם בניינים ושכונות במשך עשורים קדימה.

תכנון עירוני טוב אינו נמדד רק בכמה בניינים הוקמו, אלא גם בשאלה האם האנשים שגרים באותם הבניינים יכולים לצאת בבוקר לעבודה בלי לעמוד שעה בפקק, למצוא מקום חניה ליד הבית, ליהנות משירותים עירוניים ראויים ולחיות בסביבה שתוכננה עבורם ולא רק עבור מספר יחידות הדיור על הנייר.

*הכותב, אדר' גיא דוננפלד, מכהן כמהנדס העיר בית שמש ויו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים בישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן