האם ענף הנדל"ן יחזור לשגשוג של שנות ה-90 בזכות העלייה מאירופה?

הפיגוע האחרון שהיה בלונדון, בו נדקרו ונפצעו קשה שני יהודים חרדים, הזכיר לכולנו כי יבשת אירופה, בה חיים כיום למעלה ממיליון יהודים, מהווה לא רק כר פורה לאנטישמיות, אלא גם פוטנציאל עלייה אדיר של מאות אלפי יהודים, שרבים מהם מצויים כיום "על המזוודות", אולם על מקבלי ההחלטות אצלנו להוציא את הרצון הזה לעלות ארצה, מן הכוח על הפועל.

מדינת ישראל, לטעמי, מפספסת בגדול הזדמנות פז לשגשוג כלכלי, זאת לאחר המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. ענף הנדל"ן והתשתיות ייהנה במיוחד משגשוג זה. כך, למשל, קרה בשנות ה-90 של המאה שעברה, כשהגיעה הנה "עליית המיליון" מברית המועצות וענף הנדל"ן,  זכה לכ-100 אלף התחלות בניה לשנה, זאת לעומת כמחצית בלבד כיום. ואם ניקח בחשבון שבאותה תקופה חיו כאן כ-5 מיליון ישראלים בלבד, זאת לעומת יותר מ-10 מיליון כיום, נבין עד כמה הפוטנציאל הזה הינו החמצה חסרת תקדים של המשק הישראלי.

אז מדוע מקבלי ההחלטות אצלנו אינם מנצלים את גודל השעה? והאם התפיסה של להמשיך ולנזוף במנהיגים ודעת הקהל באותן מדינות איננה אלא מלחמה בטחנות רוח שלא תשיג דבר וחצי דבר בעת הזאת ובאופן פרדוקסלי עשויה אף להקשות עוד יותר את המצב המורכב בו חיים היהודים באותן מדינות?

יתרה מכך: מדינה אחר מדינה, מהמדינות שנחשבו בעבר הלא רחוק לידיות של מדינת ישראל, החל מהולנד, בגליה וספרד, וכלה באירלנד, סלובניה ואיסלנד, הפכו לאנטי ישראליות עד כדי רצון להחרים כל מה שקשור למדינת ישראל, החל מהשתתפות באירוויזיון וכלה בגביע אירופה בכדורסל.

זוהי, לטעמי, מצב לא ניתן יהיה להחזיר ואתו אחורנית (!) מקבלי ההחלטות אצלנו להכיר בכך, תהיה ההסברה שלנו טובה ככל שתהיה. שנאת מדינת ישראל, כמו גם אירועים אנטישמיים שכמותם לא היו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, הינה תוצאה ישירה משינויים דמוגרפיים ותרבותיים דרמטיים שעוברים על יבשת אירופה במהלך עשרות השנים האחרונות ובאופן פרדוקסאלית דווקא נפילת חומת ברלין ב-1969, האיצה מאוד את התהליך, זאת משום שהיה לה חלק משמעותי בהתחזקות מגמת ההגירה של היבשת.

ובכן, מה ניתן יהיה לעשות על מנת להביא הנה את מאות אלפי העולים?

אדגיש כי קיימים כמובן מספר מוקשים מרכזיים בדרך להבאת אותם עולים, זאת כולל החשש הטבעי מהבלתי נודע, אי ידיעת השפה, החשש מהמצב הביטחוני, ונושאים שעל סדר היום דוגמת עבודה הולמת, דיור בהישג  יד והתאקלמות כל בני המשפחה במדינה החדשה, קל וחומר הצאצאים.

כל אלה, אדגיש, הינם אתגרים לא פשוטים, אולם בהחלט בהישג יד ואם מקבלי ההחלטות אצלנו חפצים בעידן חדש של שגשוג וצמיחה לאחר עידן המלחמה הממושכת, עליהם לראות באתגר הבאת כל אותם עולים בבחינת יעד לאומי מרכזי ביותר!

כותב המאמר עמית דובקין הוא יועץ תקשורת, אסטרטג נדל"ן ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן