נדחתה עתירה נגד תכנית האב להתחדשות ברובע יובלים בירושלים

תבית המשפט המחוזי בירושלים דחה עתירה שהגישו תושבי שכונת קרית יובל בירושלים נגד תכנית האב להתחדשות ברובע יובלים גנים בירושלים, בטענה שהתכנית נותנת משקל יתר לצורך בקידומן של תכניות התחדשות עירונית. בפסק הדין נקבע כי העותרים יוכלו להעלות את טענותיהם נגד תכנית האב, שאיננה תכנית סטטוטורית, ונגד מדיניות ההתחדשות ברובע, במהלך הדיונים בתכניות ההתחדשות הסטטוטוריות המתקיימים בוועדות התכנוניות. 

בשנת 2015 אימצה הוועדה המחוזית את מדיניות התכנון שנקבעה בתכנית האב יובלים-גנים. מדובר בתכנית שאינה סטטוטורית, ועניינה התחדשות עירונית בשכונות קריית יובל, קריית מנחם וחלק משכונת עיר גנים, המכונות רובע יובלים-גנים. התכנית קבעה מסגרת תכנונית כוללת לפיה יוספו 7,500 יחידות דיור לרובע בשנת היעד, היא שנת 2030, כאשר בשנת 2010 היו ברובע 10,000 יח"ד. 

המחלוקת התעוררה סביב העובדה שהיקפי התכניות המפורטות והסטטוטוריות שקודמו בפועל חורגים מההיקפים שנקבעו בתכנית האב. בשנת 2021 עמד היקף התכניות שקודמו על 9,341 יח"ד. בעקבות זאת, החליטה הוועדה המחוזית להגביל את תוספת הבינוי ברובע ל-2,000 יח"ד. למרות זאת, בשנת 2022 החליטה הוועדה המחוזית להמשיך ולקדם תכניות להתחדשות עירונית ברובע, בכפוף למנגנון שלביות לפיו תנאי לתוספת של 1,000 יחידות דיור במצטבר, יהיה הצגה לוועדה להתחדשות עירונית כי הוגשו היתרי בנייה ל- 18 כיתות לימוד, וכן פיתוח של שצ"פים.

הוועדה המחוזית ביצעה עדכונים נוספים בתכנית, והיקף הבינוי כבר עמד על 15,000 יח"ד. בשנת 2025 הוועדה קבע מנגנון שלביות נוסף לתכנית, שלפיו מעבר לאכלוס 15,000 יח"ד נדרש פתרון תחבורתי נוסף על רשת קווי הרכבת הקלה, וכן מנגנוני שלביות נוספים שעניינם פיתוח ת"צים ושבילי אופניים ברובע.

על החלטות אלה, ובעיקר ההחלטה האחרונה, עתרו תושבי קרית  היובל החברים בעמותת "יובלים 2041", לבית המשפט המחוזי. לטענתם, וועדה המחוזית שחקה את תכנית האב משנת 2015 באוסף של החלטות לעדכון התכנית או בדרך של העדפת תכניות אחרות. לטענת העותרים, כתוצאה מכך נוצרה העדפה של תוספת יחידות דיור על פני כל אינטרס ציבורי אחר. בפרט, נטען בעתירה נגד מנגנון השלביות שנועד לוודא שתוספת יחידות הדיור תותנה בשדרוג השלד הציבורי. העותרים ביקשו לתקן את מנגנון השלביות ולמנוע אישור תכניות נוספות עד לתיקון מנגנון השלביות. בנוסף, הם ביקשו להורות על עדכון תכנית האב כך שתשקף מדיניות תכנונית ברורה. 

המדינה ביקשה לדחות את העתירה, וציינה כי המועד לקיום ביקורת שיפוטית ביחס לטענות שמעלים העותרים כנגד תכנית האב הוא במסגרת תכניות דיון סטטוטוריות קונקרטיות שתוגשנה בתחום הרובע. 

השופטת חיה זנדברג, שדנה בתיק, דחתה את העתירה, אך הותירה לעותרים תקווה לעלות את טענותיהם נגד תכנית האב במהלך הדיונים בוועדה המחוזית במסגרת דיונים בתכניות התחדשות מפורטות. השופטת ציינה בפסק הדין כי סוגיית הביקורת השיפוטית על החלטות תכנוניות שאינן תכניות סטטוטוריות היא סוגיה מורכבת. "מן הצד האחד, ככל החלטה של הרשות המבצעת, החלטות אלו יכולות להיות נתונות עקרונית לביקורת שיפוטית. מן הצד השני, החלטות תכנוניות כגון תכנית אב, הן מטבען החלטות שמשקפות מדיניות, שיכולה להשתנות, וביקורת שיפוטית על החלטת מדיניות במנותק מנסיבות קונקרטיות של תכנית ספציפית תהיה על פי רוב ביקורת ערטילאית, ולבית  המשפט לא יהיו את הכלים המתחייבים הנדרשים להכרעה, כלים שקיימים כשלפני בית המשפט ניצבת תכנית סטטוטורית מוגדרת וקונקרטית", נכתב.

עוד ציינה השופטת כי קיימים חילוקי דעות של ממש בין תושבי הרובע, ביניהם העותרים, הסבורים כי הליכי ההתחדשות העירונית ברובע הם חפוזים, נטולי ראיית רוחב ארוכת טווח ועתידים להיות בכיה לדורות; ובין תושבי הרובע הסבורים הפוך, וטוענים כי יש להאיץ את הליכי ההתחדשות העירונית כדי לתת מענה מהיר וראוי לדירות הרעועות בהן הם מתגוררים. מחלוקות אלה, קבעה השופטת, צריכות להתברר בוועדות התכנוניות: "המקום המתאים והמתבקש לבירורן של מחלוקות מעין אלו הוא הליכי התכנון הסטטוטוריים, הכוללים מתכונת מובנית של פרסום רב היקף, המביא את הליכי התכנון לידיעת הציבור הרחב, הליכי התנגדויות, וכיו"ב, תוך הידרשות להיבטים תכנוניים ולפתרונות מעשיים ויצירתיים".

השופטת ציינה כי גם טענות העותרים כנגד תכנית האב יוכלו להתברר בדיונים הסטטוטוריים, וזאת בעקבות הודעת המדינה בדיונים. "חזקה על רשויות המדינה שתפעלנה בהתאם להצהרה שהצהירו בבית המשפט, ומכל מקום שערי בית המשפט לעולם פתוחים", סיכמה השופטת.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן