ערערו על ביטול תכנית הגגות ברובע 3 - וישלמו 40,000 שקל לעיריית תל אביב

ערערו על החלטת ועדת הערר – וישלמו 40,000 שקל לעיריית תל אביב. עשרות בעלי דירות בקומות העליונות בבניינים ברחבי תל אביב הגישו לוועדת הערר המחוזית תביעת פיצויים בעקבות אישור תכנית רובע 3, שהביאה לביטול תכנית הגגות. לטענת הדיירים התכנית פגעה בערך דירתם, אך ועדת הערר דחתה טענה זו, נוכח העובדה שהגג לא הוצמד לדירתם. ערעור שהגישו הדיירים לבית המשפט נדחה אף הוא, והפעם בתוספת תג מחיר כבד במיוחד, עם הוצאות של עשרת אלפי שקלים.

התובעים הם 81 בעלי דירות ברחבי העיר, הממוקמות בקומה העליונה בבניין. גג הבתים המשותפים אינו מוצמד לדירות המערערים, ולא מוצמדות להן זכויות הבניה על הגג. תכנית הגגות אשר אושרה בשנת 1994, העניקה תוספת זכויות בנייה לשם בניית חדר יציאה לגג בשטח של-23 מ"ר, כחלק בלתי נפרד מדירת הגג. תכנית רובע 3 ביטלה את תכנית הגגות. המערערים, כבעלי הזכויות בדירות העליונות, הגישו תביעת פיצויים בגין פגיעה במקרקעין, בטענה כי תכנית רובע 3 ביטלה את ייחודיות דירתם כדירה עליונה, בעלת פוטנציאל להרחבה.

ועדת הערר המחוזית דחתה את התביעה, מכיוון ששטח הגגות לאט הוצמד לדירת התובעים. הוועדה קבעה כי זכויות הבנייה על הגג הן נכס בבעלות משותפת של כלל הדיירים, מכיוון שהקרקע עליה ניצב הבית המשותף שייכת לכל הדיירים במשותף. עוד נקבע כי במקרה של גג משותף שאינו מוצמד לדירה העליונה, נדרשת הסכמת כלל בעלי הזכויות לבנייה מכוחה של התכנית. הוועדה ציינה כי לתובעים לא ניתנה הסכמה שכזו. לפיכך, התביעה נדחתה, ועל התובעים הוטלו הוצאות בסך 2,500 שקל. 

בעלי הדירות לא השלימו עם ההחלטה, והגישו נגדה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעור נטען כי הם זכאים לפיצוי בגין ביטולה של תכנית, למרות שהם בעלי זכות בעלות יחסית בזכויות הבנייה על הגג, אך הם גם בעלי זכות כלכלית ביתרת הזכויות באופן ייחודי, שכן רק ערך דירתם מושפע מזכויות הבנייה על הגגות, הן לעניין היטל השבחה והן לעניין הפגיעה על ידי תכנית. 

עוד טענו המערערים, כי מכיוון שרק הדירות העליונות היו משביחות את ערכן מכוח תכנית הגגות, הרי שגם את ירידת הערך כתוצאה מביטולה יש לייחס אך ורק לבעלי הדירות העליונות, במנותק משאלת הצמדת הזכויות הקניינית על פי הרישום בפנקס הזכויות או פנקס הבתים המשותפים.

השופט אילן צור לא התרשם מהטענות שעלו בערעור, ודחה אותו. "למערערים, בעלי הדירות העליונות בבתים המשותפים, אין זכות קניינית במלוא זכויות הבנייה המוקנות ע"י תכנית הגגות לצורך בנייה על גג הבתים המשותפים – אלא כפי חלקם ברכוש המשותף", נקבע בפסק הדין.  

עוד קבע השופט כי על מנת לממש ולבנות את תוספת הבנייה אשר מקנה תכנית הגגות, על בעלי הדירות העליונות היה לנצל את זכויות הבנייה, שהן נכס כלכלי המשותף לכלל בעלי הזכויות בבניינים. עוד נקבע כי אם בעלי הדירות העליונות היו מעוניינים לנכס לעצמם את השימוש בגג הבניין, היה עליהם לפעול בהתאם לחוק המקרקעין, ולקבל את הסכמת רוב בעלי הדירות והרכוש המשותף. "אין עוררין כי בעלי הדירות העליונות לא פעלו בהתאם להוראות הסעיף וגגות הבתים המשותפים – כלל לא הוצמדו לדירות העליונות, ומכאן שזכויות השימוש וזכויות הבניה בגג המשותף שייכות לכלל הדיירים בבניין", נקבע. השופט קבע כי מסיבה זו, צדקה ועדת הערר שדחתה את התביעה. 

על רקע זה, הערעור נדחה, והשופט הטיל על המערערים הוצאות בסך 40,000 שקל למשיבה, עיריית תל אביב.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן