שרים יקרים, עזבו אותנו מהאג'נדות האישיות ואנא אחדו את משדרי פיתוח המדינה

בעבר הלא רחוק, בשנות ה-90 של המאה הקודמת, וגם לאחר מכן, נחשב משרד התשתיות הלאומיות לאחד החשובים בממשלה ואף הייתה תחרות בין שרים בכירים מי יזכה לעמוד בראשו. כיום מדובר עדיין במשרד חשוב למדי, הכולל בתוכו את משרד האנרגיה, אולם לטעמי תחת הכותרת שלתשתיות לאומיות, אמורים לחבור יחדיו כל המשרדים הכלכליים המובילים, כולל משרד הבינוי והשיכון, משרד התחבורה ואולי גם משרדים נוספים דוגמת משרד הכלכלה.

נכון, איחוד שכזה יצריך את הממשלה הבאה שתבחר לצמצם באופן משמעותי את מספר השרים, עובדה מבורכת מאוד לכשעצמה, אולם מעבר לחסכון במשכורות שרים, סגני שרים, מנכ"לים וכיוצא בזה פקידים מיותרים, מדובר יהיה לטעמי בצעד שיהיה נכון ביותר להבראת שוק הדיור ובד החולה בבד תשתיות התחבורה הרעועות שלנו.

איחוד שכזה גם יחייב את אותו משרד גדול ומוביל לתכלל יחדיו את כל צרכי דור הדיור בהתאם לתשתית התחבורה והתעסוקה הנדרשות, דבר שאינו קורה כיום כלל ועיקר. משרד השיכון מוציא לשיווק באמצעות רמ"י קרקע לבנייה היכן שזמין והיכן שאפשר באוות רגע נתון, זאת מבלי לקחת בחשבון את הנגישות התחבורתית לאותה עיר, קל וחומר נושא התעסוקה.

בשנים האחרונות, לדוגמא, הולכות ומוכפלות במספר התושבים שלהן עשרות ערים ורשויות מקומיות בפריפריה, זאת גם בשל זמינות אותה קרקע וגם רצון מובן לנקוט במדיניות של פיזור אוכלוסייה מהמרכז הצפוף לעייפה.

הדיסוננס המתמשך הזה נובע בעיקרו מכך שמקבלי ההחלטות במיניסטריונים הממשלתיים השונים, שמים דגש כל אחד באופן טבעי על האג'נדה שלו. כך, לדוגמא, הוקמו במהלך השנים האחרונות מתחמי ענק במסגרת תכניות דיור מוזל דוגמת מחיר למשתכן, מחיר מטרה ודירה בהנחה, זאת כאשר בפועל רוב הרוכשים היו משקיעים או זוגות צעירים שהחליטו, בצדק מבחינתם, להמשיך ולהתגורר במרכז, היכן שיש להם הן תחבורה זמינה ובמיוחד מקומות עבודה.

ברגע שיוחדו כל המשרדים הרלוונטיים תוכל להתגבש הלכה למעשה האג'נדה המתבקשת של "ישראל כמטרופולין" אחד של דיור, תחבורה ותעסוקה. העובדה שבמחצית הצפונית של מדינת ישראל קיימות 80 עיריות בקירוב ועוד כ-250 רשויות מקומיות ואזוריות, לא תהיה אז רלוונטית מבחינת מקבלי ההחלטות במשרד המשותף: התכלול יצור מצב בו הממשקים התחבורתיים בינן לבין עצמם  וביניהן לבין מרכז הארץ, כמו גם היכן ימוקמו מרכזי תעסוקה ומסחר, יהיו משיקולים שישלבו את כל הגורמים הללו יחדיו.

בל נשכח, למשל, שרוב רובם שלתושבי מדינת ישראל ימשיכו להתרכז גם במהלך העשורים הבאים על פני שטח קטן שגודלו כ-7000-8000 קמ"ר בלבד, כשטח מטרופולין שנחאי שבסין, בו חיים כיום כ-35 מיליון בני אדם, פי 4 לעומת מספר תושבי מדינת ישראל כיום ועדיין פי 2 יותר ממספר התושבים הצפוי אצלנו בשנת 2050, כ-18 מיליון.

כל אלה ממחישים עד כה אתגר שילוב שלושת המשרדים המובילים הללו הינו הכרח המציאות, זאת במידה ולא נרצה להמשיך לצפות חסרי אונים בשוק דיור מקרטע ולא מאוזן, תחבורה המפגרת בעשרות שנים לעומת העולם הרחב, ובמיוחד תחבורה ציבורית וכן שוק תעסוקה שמתכוונן ללא כל סימטריה עם מדיניות פיתוח שוק הדיור!

*כותב המאמר, עמית דובקין, הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: עמית דובקין