ינקי קוינט, מנהל רשות מקרקעי ישראל, סוקר את הרקע לשיווק קרקעות קיבוץ האון, שאדמותיו שעל שפת הכנרת קורצות לרבים, ומספר על הרצון לייצר הזדמנות שיוונית: "רמ"י מחויבת לעודד התיישבות בפריפריה" // טור אישי
כבר בשנת 2008 ואני משמש כיועץ המשפטי של מינהל מקרקעי ישראל, זכיתי לקחת חלק בגיבוש ההסדר לפירוק קיבוץ האון והפיכתו לישוב קהילתי. זכיתי כי בהסדר הצלחנו לתת לחברי קיבוץ שלא הצליח לקיים את עצמו, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה חברתית, רשת בטחון ואף הטבות מרחיקות לכת בניגוד לכללים ולחוזי החכירה הפורמליים. כך למשל הבטחנו את זכויות החברים הוותיקים על הקרקע ונתנו מגרשים ללא כל תמורה לחברי הקיבוץ. כך גם אפשרנו להחכיר אלפי דונמים של קרקע חקלאית שהקיבוץ עיבד לתאגיד בבעלות קיבוצי הסביבה. באופן דומה אפשרנו את מכירת כפר הנופש של הקיבוץ וכן את מכירת זכויותיו בתחנת הדלק למרבה במחיר. במילים ברורות יותר, רשות מקרקעי ישראל נתנה מיליוני שקלים לקופת ההסדר לכיסוי חובות, להשלמת הפנסיה לחברי הקיבוץ ולשיפוץ בתי החברים ועוד. עשינו זאת מתוך הערכה עצומה לתרומת החברים ומתוך הכרה בנסיבות הייחודיות שאפשרו את היחס המיוחד.
מטבע הדברים, הוחזרו שאר מקרקעי הקיבוץ שפורק לניהול הציבור באמצעות רשות מקרקעי ישראל. עם אישור התכנית שעליה שקדו מספר שנים משרדי ממשלה שונים, הוטלה על רשות מקרקעי ישראל המשימה לשווק את המגרשים באופן דומה להסדר ההקצאות שבוצע קודם לכן בקיבוץ משמר דוד שהתפרק (והפך, אגב, ליישוב קהילתי מוצלח ותוסס) ובדומה להסדר המתגבש כעת בפירוק קיבוץ נווה ים.
מן הון להון, ראו אנשי המועצה האזורית עמק הירדן כי טוב ודרשו כי יתרת המגרשים שנותרו פנויים יוקצו אך ורק לגרעין שהמועצה תהיה שותפה לבחירת חבריו ולקביעת הרוכשים בו. אודה כי התקשינו להבין לא רק למה אלא גם כיצד נבטיח שהאחרונים לא יוקצו למקורבים? חששנו נבע גם מכך שאין בישראל משאבי קרקע רבים דוגמת קרקע זו המשיקה לחוף הכנרת. בשל האטרקטיביות הרבה של המגרשים, החלטנו להיזהר ולהיצמד למקובל: קרי, שיווק המגרשים באופן שיוויוני ופומבי. שיווק שיאפשר לכל אזרח ואזרחית להשתתף ולקבל סיכוי שווה לבנות את ביתו על שפת הכנרת. בשל החשש שבמכרז יזכו גורמים שלא מעוניינים לדור במקום אלא רק לנצלו קבענו כי הרוכשים יעברו ועדת קבלה שתבטיח שהאחרונים יעתיקו את מרכז חייהם לאזור. זאת ועוד, באופן חריג ומתוך רצון להבטיח את קיום היישוב, נקבע גם כי המכרז יוגבל למחוסרי דיור בלבד וכי תחול הגבלה של העברת הזכויות לחמש שנים מיום חתימה על חוזה החכירה. לא למותר לציין כי גם התחייבנו שכל זה יעוגן בחוזים באופן שיאפשר לאכוף תנאים אלה.
מכאן עולה התמיהה: מדוע מתנגדת המועצה האזורית לאופן שיווק כזה? האם יש לה כלים טובים יותר להבטיח כי הרוכשים אכן יתגוררו במקום? האם יש לה דרך טובה יותר להבטיח שמקום כה אטרקטיבי יהיה נגיש לכלל הזוגות הצעירים וחסרי הדיור ולא – כפי שקורה הרבה מדי פעמים למרבה הצער – רק למקורבים ויודעי ח״ן? האם בדרך זו לא ניתן לקבל רופאים שיגיעו לפריפריה כפי שמבקש ראש המועצה לעודד ובצדק? למישהו יש ספק שהם יעברו וועדת קבלה? רק למועצה ולראשיה, הפתרונים.
ומשפט אחרון, רמ"י פועלת כידוע על פי מדיניות הממשלה וככזו היא מחויבת לעודד התיישבות בפריפריה הן במרחב הכפרי והן במרחב העירוני ולספק פתרונות דיור לזוגות צעירים ולמחוסרי דיור. זאת אגב ויתור על הכנסות בהיקפים של מיליארדי שקלים ותוך הקפדה ככל הניתן שההנחות וההטבות יחולקו בצורה שיוויונית לכלל אזרחי ישראל ולא רק לבני גרעינים כאלה או אחרים. זו חובתנו ובה נעמוד. גם על שפת הכנרת.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
