בתוך ממשלה שמזגזגת בין הצהרות פסאודו-סוציאליות לבין קפיטליזם בכל מחיר, החליט כחלון לגלגל במעלה ההר את תכניותיו החברתיות-כלכליות מרחיקות הלכת להורדת מחירי הדיור, נכשל והוביל לגירעונות עצומים בתקציב המדינה // דעה
תמונה: עמית דובקין // צילום: מיכל מסינג
הסרט "רסיסי חיים" (five easy pieces), משנת 1970, של הבימאי בוב רפלסון ועם ג'ק ניקולסון בתפקיד הראשי, מגולל את סיפורו של בובי דופי, פועל פשוט באסדת נפט, הבורח מהרקע הכלכלי-תרבותי שלו, בן למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה, ומתאר את ההתנגשות הבלתי אפשרית בין שני העולמות המנוגדות המפעפעים בנפשו הקרועה והמיוסרת של דופי שמחד גיסא מקפץ כתזזית על גבי טנדר עמוס פועלים ומנבל את פיו כמו אחרון השיכורים על מלצרית ומאידך גיסא פורט עלי פסנתר באחוזה המשפחתית, כורע ברך ומתפייט עד דמעות מול אביו הנכה לאחר אירוע, הספון על כיסא גלגלים.
הדיסוננס שבבסיס טרגדיית כחלון
באנלוגיה לימינו אנו, החברה הישראלית קרועה ומיוסרת בין שני עולמות נוגדים בעליל, האתוס הכלכלי-חברתי הסוציאלי ושוויוני שעל ברכיו נוסדה, בין אם מדובר בשמאל המפאיניקי או חירות הימנית. הדיסוננס הנ"ל ממשיך לפעפע עד היום בא לידי ביטוי במדיניות הכלכלית וחברתית של כלל ממשלות ישראל שמתאפיינת כל העת בזיג זג קופצני בין הצהרות פסאודו-סוציאליות לבין קפיטליזם בכל מחיר, הלכה למעשה.
מבחינות רבות הטרגדיה של כשלון משה כחלון במדיניות הכלכלית שלו, הן בדיור, הן במחירי המזון והן בגידול המשמעותי בגרעון הממשלתי, מקורה בדיסוננס הזה. לדוגמא, במחיר למשתכן, כוונותיו היו ללא ספק ראויות וטובות, כי מי יקום ויתנגד לדיור מסובסד על ידי הממשלה במחירים מופחתים, קל וחומר כמדיניות דגל ממשלתית?
אולם כחלון לא לקח בחשבון את אבן הנגף המרכזית, בכך שהלך בכל הכוח על תכנית המאפיינת משטרים סוציאל-דמוקרטים, דוגמת סקנדינביה והולנד, תכנית שעוד בטרם צאתה לדרך, נטרפה ונבלעה בעודה באיבה בתוך כלכלה ניאו ליברלית קפיטליסטית מובהקת. לכחלון לא היה לא את הכוח ולא את היכולת להתמודד עם תפיסות אלה, לא עם כוחות השוק, לא עם עמיתיו לממשלה, לא עם מרבית חברי הכנסת, לא עם ראשי הרשויות, לא עם היזמים והקבלנים ולא עם הציבור הרחב.
פליק פלאק לאחור
הנסיגה בפליק פלאק לאחור של כחלון מהתכנית, שמורגשת בעליל הן ברמה הדקלרטיבית והן ברמה האופרטיבית במהלך החודשים האחרונים איננה מקרית. ומה שנכון לגבי מחיר למשתכן, נכון גם, למרבה הצער, גם לנושא מחירי המזון. גם כאן, כמו בנושא הדיור, היו הרבה מאוד הבטחות, הרבה תכניות והרבה הצהרות, אולם מחירי המזון בישראל, מה לעשות, הינם היקרים ביותר בעולם. BY FAR!
ואגב, הצלחתו המרשימה, אולם הבודדת, של כחלון, בנושא הפחתת תעריפי הסלולר איננה מקרית: היא נגעה בלב ליבו של ציפור הנפש הצרכנית והקפיטליסטית של החברה הישראלית הרואה במכשיר הקטן את חזות הפאלוס הקיומי שלה, ומול התפיסה הדטרמיניסטית הזו, איש ממקבלי ההחלטות או הציבור הרחב, לא יוכל לעמוד.
על כן, הטרגדיה של כחלון הינה כפולה ומכופלת: הוא גם אכל את הדג המסריח וגם גורש מהעיר. גם ניסה בכל כוחו, כמו גיבור הטרגדיה היווני סיזיפוס, לגלגל במעלה ההר את תכניותיו החברתיות-כלכליות מרחיקות הלכת להורדת מחירי הדיור ומחיר המזון, גם לא הצליח וגם ספג את הנזק בגרעון בתקציב. שהלא, לדוגמא, ולפי הערכות שמרניות, רק סבסוד מחיר למשתכן לבדו, עולה ואוצר ולמשק הישראלי כ-5-6 מיליארדי שקלים לשנה, בדיוק סכום הגרעון בתקציב המדינה.
האם המסקנה הינה נסיגה מוחלטת מכל התכניות הכלכליות-חברתיות מסוג אלה שניסה כחלון או להיפך, חשיבה מחודשת על מה התודעה הקפיטליסטית המובהקת עושה לכולנו, כולל מקבלי ההחלטות? האם אין בכך שמץ של געגוע לימים הרחוקים ההם שבהם היו חברות בנייה משכנות ומשק ריכוזי? והאם ניתן, אם בכלל, למצוא את האיזון הנכון בין שתי התפיסות הכל כך מנוגדות הללו? והאם המפלגות הפוליטיות, משמאל ומימין, יטרחו בימים המעטים שנותרו את הבחירות, קל וחומר לאחריהן, להתייחס בכלל לפרדוקס הבלתי פתיר הזה? את זאת רק ימים יגידו…
*כותב המאמר עמית דובקין, הינו אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלים של משרד יחסי ציבור
בואו להגיב ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק הפורום הישראלי להתחדשות עירונית >>> להצטרפות
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
