אילוסטרציה // Depositphotos
אילוסטרציה // Depositphotos

תקדים: בעלי נחלה ישיבו את אדמותיהם לרמ"י וחוייבו ב-7 מיליון שקל בגין שימוש מסחרי בקרקע חקלאית

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו בני זוג מכפר טרומן, אשר עשו שימוש מסחרי בקרקע חקלאית, וקבע כי הם ישיבו את הקרקע למדינה, וישלמו כ-7 מיליון שקל בגין "העושר שהתעשרו מהשימוש בקרקע הציבורית שלא כדין"

כרמלה קופר 30.08.2021

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של בעלי נחלה מהמושב כפר טרומן, וקבע בהחלטה תקדימית כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע. המושב כפר טרומן שליד נתב"ג הוקם על קרקעות מדינה, המנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהשכירה אותן לאגודה השיתופית כפר טרומן, בה חברים בני הזוג. במשרד המשפטים מבהירים לעניין זה כי "הסכם המשבצת קובע שניצול הקרקע והקמת מבנים יתאפשרו למטרות חקלאות בלבד, נאסר על האגודה או חבריה להעביר את הזכויות בקרקע לצדדים שלישיים, לרבות בדרך של שכירות, בלא אישור רמ"י, וצוין כי הפרת ההסכם תאפשר לרמ"י לקבל בחזרה את הקרקע מבלי לשלם פיצוי".

אולם לטענת הפרקליטות, בני הזוג מחזיקים בשתי נחלות בשטח כולל של כ-43.7 דונם, עליהן נבנו במשך השנים מבנים בלתי חוקיים רבים, שהושכרו לצדדים שלישיים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים, לרבות הפעלת חניון כלי רכב שסיפק שירותי חנייה והסעה לנתב"ג, מתחם צימרים ופעילות מסחרית ענפה נוספת בהיקפים נרחבים.
במשך השנים ננקטו נגד בני הזוג הליכים משפטיים רבים, פליליים ואזרחיים, אך הם לא חדלו מהפעילות הלא חוקית, כך טענה הפרקליטות, בעקבות ערעור שהגישו השניים בגין פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז משנת 2019, שקיבל את תביעת רמ"י, שיוצגה ע"י הפרקליטות, והורה על השבת הנחלות למדינה תוך ביטול זכויותיהם, הריסת המבנים הבלתי חוקיים, וחיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים בגין השימושים הבלתי חוקיים. 

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, וקבע כי: "בלתי מתקבל על הדעת כי בעל זכויות במקרקעי ציבור יפר באופן בוטה את התחייבויותיו על פי ההסכם, יפעל בניגוד לצווי בית המשפט ובניגוד להתחייבויותיו שלו, ויצפה כי לא ניתן יהיה לשלול את זכויותיו על פי ההסכם". 

השופט דוד מינץ ציין, כי: "דבר לא עזר. חרף כתבי האישום, ההרשעות, גזרי הדין וההסכמות – המשיכו המערערים לבצע הפרות בוטות ושימושים חורגים במקרקעין שלא כדין. וכל זאת, תוך הפקת רווחים עצומים על חשבון הציבור".

עוד קבע בית המשפט, כי העובדה שננקטו נגד בני הזוג הליכים פליליים ומינהליים איננה מונעת מן המדינה לנקוט אמצעים גם במישור האזרחי, שכן כחלק מחובתה לשמור על המשאבים הציבוריים נדרשת המדינה להגשת תביעות אזרחיות שיחתרו להשבת כספים לקופה הציבורית.

ביהמ"ש דחה את הטענה כי הסעד של החזרת הנחלה לרמ"י צריך להישמר למקרים קיצוניים בלבד. "תכליתו העיקרית והיסודית ביותר של הסכם המשבצת היא ניצול הקרקע למטרות חקלאיות בלבד", נכתב בהחלטה, "מקום בו מופרות הוראות הסעיף בקשר ליכולת העברת הזכויות בה, נפגעת תכלית ההסכם ולמעשה נשמט היסוד הבסיסי ביותר להתקשרות בו. זאת, בין אם מדובר בהפרה חד-פעמית ובין אם בהפרה ממושכת; בין אם מדובר בהפרה 'קלה' ובין אם חמורה; בין אם מדובר בהפרה שהופסקה לפני שנים רבות ובין אם לאחרונה; בין אם מדובר בהפרה בשולי המקרקעין ובין אם בכולם. מקום בו תכלית ההסכם אינה מוגשמת, יש להותיר בידי רמ"י – האמונה על שמירת המשאב הציבורי המוגבל ויקר הערך של מקרקעי ישראל – את הכלים לבטלו".

בפסק הדין נקבע כי ההסכם יבוטל בנוגע לכל שטח הנחלה, ללא אבחנה בין השטחים החקלאיים לשטחי המגורים וללא זכות פיצוי בגין המבנים הבנויים, תוך אמירה ברורה לפיה הקרקע ניתנה למטרות חקלאיות והקמת מבני המגורים נועדה לצורך הגשמת התכלית העיקרית – ביסוס ופיתוח של יישוב חקלאי.

הזוג חויבו בתשלום דמי שימוש בסך כ-7 מיליון שקל, בגין "העושר שהתעשרו מהשימוש בקרקע הציבורית שלא כדין". בסוגיית אופן חישוב דמי השימוש קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, לפיה יש לכלול בדמי השימוש את רכיב הרווח היזמי שבמקרה של שימושים לא מורשים שייך לרמ"י כבעלת הקרקע. התיק נוהל בבית המשפט העליון ע"י עוה"ד עדי רון ואסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, ובבית המשפט המחוזי ע"י עו"ד ליטל סדובסקי מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

 

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות