נדחתה עתירת תושבים נגד פרויקט "מוסך דן" בצפון-מזרח תל אביב

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה במלואה את עתירתם 48 תושבים נגד מוסדות התכנון והיזמים – חברת אמד פיתוח נדל"ן והשקעות בע"מ וחברת נהור בע"מ, שיוצגו על ידי עורכות הדין ענת בירן, אפרת לרנר ומור אגיב קשרי ממשרד עורכי הדין ענת בירן.

העתירה הוגשה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לאשר את תוכנית המתאר המקומית תא/מק/4684.

התוכנית חלה על שטח של כ-38 דונם בצפון-מזרח העיר תל אביב, שבו פועלים כיום מוסך וחניון האוטובוסים של חברת "דן" (בסמוך לצומת הרחובות ראול ולנברג ופנחס רוזן), והיא מציעה לפנות את החניון והמוסך הקיים, ולהקים במקומם פרויקט מעורב שימושים של מגורים ומסחר, שיכלול כ-750 יחידות דיור במבנים בני 15 עד 19 קומות, לצד כ-6 דונם של שטח לבנייני ציבור וכ-4.4 דונם של שטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

סלע המחלוקת המרכזי בעתירה נגע לשטח של כ-7.5 דונם שהוגדר בתוכנית כשטח הכפוף ל"זיקות הנאה לציבור", לצורך מעבר חופשי של הולכי רגל בכל שעות היממה. העותרים טענו כי הגדרת השטח כזיקת הנאה חלף ייעודו הסטטוטורי כמגרש נפרד לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ) היא "קומבינה הסכמית" שנועדה להעניק ליזמים תוספת זכויות בנייה בהיקף עצום של כ-30,000 מ"ר (על ידי הכפלת מקדם הרח"ק בשטח זה).

השופט גלעד הס דחה טענות אלו וקבע כי הוועדה המקומית מוסמכת לקבוע שטחים הכפופים לזיקת הנאה וכי אין בכך סתירה לתוכנית המתאר הכוללנית תא/5500. בפסק הדין הוסבר כי שטחי זיקת ההנאה בפרויקט זה הם עודפים מעבר לשטחי הציבור הנדרשים פרוגרמטית וכי התוכנית כבר מקצה כ-49% משטחה לצורכי ציבור (כבישים, מבני ציבור ושצ"פ), העומדים בדרישות הפרוגרמה ואף מעבר לכך. בנוגע לאיזון האינטרסים, כתב השופט גלעד הס בפסק דינו: "מכאן, מוסדות התכנון מצאו לפתרון הדילמה דרך ביניים. כאשר מצד אחד, דרך זו מבטיחה את השימוש לציבור את אותם 7.5 דונם שטח ציבורי פתוח, ומצד שני, היא ממתנת את הפגיעה בזכות הקניין של בעלי הקרקע, היות וזכויות הבניה בגין שטחים אלו ניתנות לבעלי המקרקעין".

השופט הוסיף כי הגדרת השטח כולו כשצ"פ רגיל הייתה מביאה להפקעה של כ-70% משטח התוכנית, דבר המהווה פגיעה קשה ולא מידתית בזכות הקניין של הבעלים ופוגע בכדאיות הכלכלית של התוכנית ובהיתכנות המעשית של פינוי מטרד המוסך. עוד נקבע כי צפיפות הפרויקט – המציע כ-39 יחידות דיור לדונם נטו – היא צפיפות מקובלת, ראויה ומיושרת עם מגמת הציפוף העירוני באזורים הסמוכים לצירי תחבורה מרכזיים.

סוף דבר, העתירה נדחתה במלואה . עם זאת, לפנים משורת הדין ובשל העובדה שהעותרים הסכימו במהלך הדיון בעל פה למחוק חלק משמעותי מטענותיהם (ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר וצמצמו את הסיכון התכנוני למשיבים), הורה השופט על תשלום הוצאות משפט מתונות בלבד בסך 18,000 שקל-  6,000  שקל לכל אחת משלוש קבוצות המשיבים.

עורכת הדין ענת בירן מסרה כי: "פסק הדין מעניק חיזוק משמעותי לעמדה שהצגנו בשם החברות ולחשיבותו של תכנון מאוזן וישים. בית המשפט הכיר בכך שניתן לייצר תועלת ציבורית רחבה, הכוללת שטחים פתוחים ונגישים לציבור, מבלי לפגוע באופן בלתי מידתי בזכויות הקניין ומבלי לסכל את היתכנותו הכלכלית של הפרויקט. מדובר בתוכנית חשובה שתאפשר לפנות מוסך אוטובוסים מלב אזור מגורים ולהקים במקומו מתחם עירוני הכולל מאות יחידות דיור, מסחר ושטחי ציבור משמעותיים".

יש לציין כי זו אינה הפעם הראשונה שהתוכנית נתקלת בהתנגדויות שנדחות. באוקטובר 2025 ועדת הערר דחתה את ההתנגדויות  נגד התוכנית, למעט סוגיה אחת הנוגעת להקצאת זכויות לעירייה. בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין הצדקה להעניק לעיריית תל אביב זכויות סחירות בגין ביטול דרך, והורתה לבטל את הקצאת 20 יחידות הדיור שניתנו לה במסגרת ההסכמות.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן