banner
דרכון איראני // Depositphotos
דרכון איראני // Depositphotos

"המדינה התרשלה": באמצעות זהות איראנית הצליח להשתלט על קרקע יקרה בתל אביב

איך באמצעות דרכון איראני הצליחו לזייף צו ירושה, להשתלט על קרקע בצפון תל אביב ואז למכור אותה במיליונים? בקלות רבה

זיו גולדפישר 28.10.2024

אדם שהשתמש בדרכון איראני וזייף מסמכים, הצליח להשתלט על קרקע יקרת ערך של יורשים, בלב המדינה. בימים אלה קבע בית המשפט כי המדינה תפצה את יורשיו של בעלי הקרקע האמיתיים ב-5.3 מיליון שקל. "הנתבעת התרשלה כשלא ערכה בדיקה מינימאלית לבירור האותנטיות של הצו לאחר שהיו צריכות להידלק אצלה נורות אדומות בוהקות עקב התמיהות שעולות מבדיקה שטחית של הצו שהוגש לעיונה", כתב שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נפתלי שילה, בפסק דין שניתן בתביעה שהגישו שלושת ילדיו של בעלי הקרקע נגד המדינה.

צפון תל אביב // Depositphotos
צפון תל אביב // Depositphotos

אביהם של התובעים, שהיה תושב ארה"ב, היה בעליה של קרקע באזור גלילות בצפון תל אביב. בספטמבר 1999 הוא הלך לעולמו, והוריש את רכושו, לרבות הקרקע, לאשתו ושלושת ילדיו. במרץ 2017 הלכה גם אשתו לעולמה, ושלושת ילדיה ירשו אותה. אך כאשר פנתה בתם בסוף אותה שנה ללשכת רישום המקרקעין, התברר לה כי על הקרקע השתלט אדם אחר, אף הוא תושב ארה"ב, לאחר שהשתמש בצוואה ובצו ירושה מזויפים, לפיהם בעלי הקרקע הוריש לו את רכושו. אותו אדם מכר בשנת 2015 את הקרקע לשני אנשים אחרים – האחד רכש חלק מהקרקע בכ-2.25 מיליון שקל, והשני ב-5.25 מיליון שקל. לאחר שהקרקע נרשמה על שם אותם רוכשים, הם מכרו אותה הלאה בשנת 2018 ב-13.5 מיליון שקל. 

ערר שהגישה הבת נגד רישומה של הקרקע על שם אותו נוכל נדחתה, והיא הגישה תלונה נגד האיש שהשתלט על הקרקע ובמקביל הגישה תביעה נגד הרוכשים, שהשיבו כי קיימת להם הגנת תקנת השוק (הסדר משפטי שמקנה זכות בנכס למי שרכש קרקע ממי שאינו בעליה, אם העסקה נעשתה בתום לב). התביעה נמחקה בסופו של דבר. בשנת 2019 קבע בית המשפט כי התובעים, שלושת ילדיו של בעלי הקרקע, הם יורשיו החוקיים, ובשנת 2021 הם הגישו תביעה בסך 18 מיליון שקל נגד המדינה ורשם המקרקעין, זאת לאחר שאיבדו את זכותם על הקרקע בגלל תקנת השוק.

התובעים טענו כי הנתבעת (המדינה ורשם המקרקעין) יכלה לדעת בקלות רבה שצו קיום הצוואה והצוואה שהוגשה לקיום ע"י האיש שהשתלט על הקרקע הם מזויפים, אך בגלל התרשלותה היא לא שמה לב לליקויים הרבים. כך, למשל, בתחתית צו קיום הצוואה המזויף צוין שהוא ניתן ביום 31.7.12 ואולם התאריך שמוטבע בחותמת "מתאים למקור" היא מיום 4 ביולי 2012, ומכאן שחתימת העתק "מתאים למקור" ניתנה במועד שבו טרם הונפק כלל המסמך המקורי. כמו כן, המסמך המזויף כלל שגיאת כתיב: במקום "הרשם לענייני ירושה" נכתב בחותמת "מתאים למקור" שעל המסמך נכתב "הרשם לעיניני ירושה". בנוסף, התאריך העברי שרשום על גבי המסמך אינו נכון מאחר שיום 31.7.12 היה יום יב' אב תשע"ב ולא התאריך העברי שרשום על המסמך, י' בסיון.

ליקויים נוספים שהציגו התובעים, ואשר אמורים היו להעלות חשד היו מספר תיק לא נכון ברשם הצוואות, ההתייחסות לנפטר בלשון נקבה, רישום שגוי של מספר דרכונו האמריקאי, וכן העובדה שהוא זוהה באמצעות דרכון אירני למרות שהוא נפטר בישראל, 

התובעים טענו עוד כי לא רשמו את המקרקעין על שמם סמוך לאחר פטירת אביהם, מאחר שמבחינה רגשית, מחיקת שמו של האב מהמרשם "היה מקצר את חייה" של אמם. הם טענו עוד כי לא חשבו שמוטלת עליהם חובה כלשהי להעביר את רישום המקרקעין על שמם והם היו בטוחים שהרישום על שם אביהם בטוח ושמור.

רשם המקרקעין, מצדו, השיב כי רישומו של האיש שהשתלט על הקרקע כבעלים של המקרקעין נעשה בהתאם לנהלים, וכי המסמכים שהוצגו בפני בוחן העסקאות והמבקר נחזו להיות אותנטיים ולא עוררו חשד כלשהו. עוד השיבה המדינה כי מידי יום מבוצעות מאות פעולות רישום ולא ניתן לצפות מבוחני העסקאות לזהות תבניות של צווים לפי מועד הנפקתם, חתימות המזכיר, הגופן או הגודל של האותיות. "במקרה דנן לא ניתן היה להבחין שהחותמת שבה התאריך של אישור העתק מתאים למקור קודם לתאריך מתן הצו", נמסר.

עוד נכתב בתגובת המדינה כי גם מספר דרכון של מדינה עוינת כמו אירן שבאמצעותו זוהה המנוח, אינה מעלה חשד ולא מדובר במקרה חריג. המדינה השיבה כי ישנם מקרים רבים שמוריש מזדהה באמצעות דרכון זר והוצאו צווי ירושה למנוחים שהחזיקו דרכונים זרים ממדינות ערב והדבר אינו אמור להחשיד שמדובר בזיוף.

בנוסף, נטען כי יש להטיל את האחריות על עורכי הדין שהיו מעורבים בהגשת הבקשה לרישום הצו המזויף ועורכי הדין שחתמו על תצהירי הזיהוי בעסקאות שנערכו כשנמכרו המקרקעין. "הם אלו שהיו צריכים לבדוק את זהות הנוכל, לשאול אותו שאלות ולבחון כיצד הגיעו אליו המקרקעין", נכתב. 

כמו כן, המדינה טענה כי יש לייחס לתובעים עצמם רשלנות בשיעור של 100 אחוז בגין אי רישום המקרקעין משך כעשרים שנה באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין המחדלים הנטענים לבין נזקי התובעים. "התובעים והמנוחה השתהו כ – 18 שנים בהעברת הזכויות במקרקעין על שמם ואם הם לא היו 'ישנים' על זכויותיהם במשך שנים רבות, מעשי התרמית היו בהכרח נמנעים", נטען.

השופט נפתלי שילה // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos
השופט נפתלי שילה // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos

השופט נפתלי שילה קבע כבר בהתחלה כי בדיקה שטחית של הצו שהוגש הייתה צריכה להדליק לפחות שתי נורות אדומות בוהקות סביב האותנטיות של צו הירושה: האחת, ההזדהות באמצעות דרכון איראני, והשנייה הסתירה בתאריכים: "הנורה הראשונה הייתה צריכה להידלק לאור העובדה שהמנוח שמענו היה בישראל, הזדהה בצוואה לפי דרכון אירני. אין זה סוד שאירן היא מדינת אויב ולא סביר שתושב ישראלי המתגורר ברמת השרון יזדהה בצוואתו באמצעות דרכון איראני".

השופט דחה את טענת המפקחת שהשיבה "אין לי בעיה עם זה", וכתב: "אין מדובר באזרח אמריקאי או אירופי. מדובר בישראלי תושב ישראל שממשיך להזדהות בארץ עם דרכון איראני. עובדה זו הייתה צריכה לעורר תמיהות".

הנורה השנייה שהייתה צריכה להידלק נובעת מכך שהחותמת השחורה שעליה מוטבע התאריך בתוך החותמת של העתק מתאים למקור מציינת את יום 4.7.12 בעוד שהצו ניתן רק ביום 31.7.12. "הנתבעת עצמה מסכימה כי רק מקום שיש חשד יש לבצע בדיקה, ובמקרה דנן בהחלט היה קיים חשד משמעותי".

עוד נכתב בפסק הדין כי: "איתור שני פרטים מחשידים אלו אינו מסובך ולא דורש מאמץ מיוחד. מצופה מבוחן עסקאות סביר לשים לב לנתונים 'מוזרים' כאלו ולערוך בעקבותיהם בדיקה מעמיקה יותר, לרבות באמצעות כניסה לאתר רשם הירושה ובדיקת מספר התיק המצוין על גבי הצו. אם בדיקה כזו הייתה נעשית, והיא לוקחת כמה דקות לכל היותר, מיד היה מתגלה שמספר התיק המצוין בצו הוא של אדם אחר והצו מזויף".

השופט קבע, איפוא, כי הייתה רשלנות מצד רשם המקרקעין, אך הוסיף כי לתובעים עצמם יש אשם תורם בשיעור של 40 אחוז לאחר שהמתינו 18 שנים לאחר מות אביהם, עד שרשמו את עצמם ואת אמם כיורשים. "כאשר מדובר במקרקעין ריקים, קיים חשש שמאן-דהו ינסה לזייף מסמכים, לגזול את המקרקעין ולהעבירם לצדדי ג'. הדבר קל לביצוע כשהמקרקעין ריקים ואף אחד לא תופס בהם חזקה. לכן, מצופה מיורש לרשום תוך זמן סביר את המקרקעין על שמו לצורך הפחתת הסיכוי למעשי זיוף ותרמית", נכתב.

השופט קבע כי המדינה תפצה את התובעים ב-5.3 מיליון שקל. חישוב הסכום התבסס על כך שהקרקע נמכרה ב-13.5 מיליון שקל על ידי הרוכשים הראשונים, ולאחר תשלום מס שבח והיטל השבחה נותרו בידיהם 8.85 מיליון שקל, ובניכוי 40 אחוז רשלנות מדובר בסך של 5,313,593 שקל.

כמו כן, המדינה תישא בשכר טרחת עו"ד של התובעים בסך 150,000 שקל.

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות