banner
עמית דובקין // ליאת מנדל
עמית דובקין // ליאת מנדל

בעקבות הזמן האבוד

"בינינו, ישראל כבר מזמן איננה מדינת רווחה מתוקנת, אלא נשלטת כולה על ידי מונופולים וטייקונים ועל כן המאבק של כחלון להחזיר אחורנית את הזמן האבוד הינו, מן הסתם, חסר סיכוי" // דעה

תמונה: עמית דובקין // צילום: ליאת מנדל

מאת: עמית דובקין אסטרטגיה ויחסי ציבור נדל"ן

במשך כל ימי ההיסטוריה האנושית, היה החלום להחזיר את הזמן אחורנית בבחינת חלום בלתי מושג. דומה, לרגע, ששר האוצר כחלון מנסה בימים אלה לעשות את הבלתי יאומן, שעה שהוא מאריך בשנה נוספת את הפחתת המכסים, עלות של כ-1.5 מיליארד שקלים למשק הישראלי, כמו גם ניסיון נואש לחפות על הכישלון לעצור את העלייה הגורפת במחירי כל המוצרים הבסיסיים.

פרפראזה למרסל פרוסט
אולם, וכאן לשם שינוי, אלמד דווקא  סניגוריה למדיניות כחלון שהינה, לטעמי, מרדף חסר סיכוי בעקבות הזמן האבוד בפרפראזה למרסל פרוסט. עם כל הביקורת עליו, האיש הזה בפועל נושא כמעט לבדו בנטל האישי ובציבורי של אותו "עשור אבוד", 2005-2015,  בו יכלו ממשלות ישראל, לייצר מומנטום ראוי לצמיחה במשק הישראלי, ולפתח שוק דיור כהלכתו לא לאפשר לטייקונים, מדנקנר, לבייב ופישמן ועד לאלוביץ, לחגוג על חשבון "מר וגברת ישראלי", שבסך הכל מבקשים שהתקציב המשפחתי שלהם יספיק לסל הקניות בסופרמרקט ושהצאצאים שלהם יוכלו להגיע לדירה כהלכתה.

שיהיה ברור: העלייה במחירי הדלק, המים ושאר מיני ירקות איננה גזירת גורל ואיננה תוצר של שערי שקל-דולר, כפי שמנסים למרוח אותנו. היא פועל יוצא של מדיניות עיקבית, של כל ממשלות ישראל מאז שנות ה-80 וה-90, מהשמאל והימין כאחת(!), לחבור על אילי ההון, להעניק להם זיכיונות גז בלעדיים, מונופול תקשורת בלעדי, מונופול רשתות מזון בלעדי, שליטה על רוב רובה של המדיה. וכן, לא כחלון המציא את השיטה הזו. הוא מונה ב-2015 לשר האוצר כשהיא כבר היתה בשיא עוצמתה, וזה גם אחת הסיבות העיקריות לכך שהמדיניות הניאו-חברתית שלו נכשלת כשלון חרוץ. לא רק בגללו.

היחסים בין יוקר המחייה ושוק הדיור
ואם תחזור לנושא הדיור, קיים בהחלט קשר ישיר בין העלאת מוצרי הצריכה לבין שוק הדיור. שהרי תוספת של, נניח, עוד 200-400 שקלים לחודש לסל הצריכה המשפחתי, ברור מאליו שתבוא על חשבון היכולת לקחת מימון למשכנתא. ואם, לדוגמא, יכול היה זוג צעיר עד כה לקחת משכנתא בהישקף של 700-800 אלף שקלים, היכולת שלו כעת תקטן לכ-500-600 אלף שקלים.

ובמילים אחרות: כל ההטבה שכחלון ניסה להעניק במסגרת מחיר למשתכן הפכה לעורבא פרח!

כל כן, ועל מנת לנסות ולהציל את מה שאפשר ממה שקרה במהלך אותו עשור אבוד, על כחלון, ובגיבוי ממשלת ישראל כולה, ללכת על מהלך מקיף שבו נושא הדיור איננו מנותק כלל ועיקר מנושא מוצרי הצריכה הבסיסיים, הגז, הדלק והחשמל. החיסכון האמיתי יקרה רק אם המדיניות לא תשען יותר על האינטרסים הסקטוריאליים הצרים של המונופולים והטייקונים וכמו במדינת רווחה מתוקנת(!), תייצר חבילה מקיפה של שרותים עבור האזרח, קל וחומר הדור הצעיר, החל מדאגה למקום עבודה זמין וקרוב למקום המגורים, בין אם מדובר במרכז הארץ או בפריפריה, עובדה שלכשעצמה תחסוך סכומים משמעותיים מהתקציב המשפחתי, שלא לדבר על חסכון בדלק, גז, בביטול זמן ואיכות חיים, וכלה משבירת המונופולים על רשתות המזון הענקיות שפשוט חומסות במאות רבות של שקלים לחודש את הסל המשפחתי של כולנו.

מדינת מונופולים
במקום להשקיע סכומי עתק בסלילת כבישים ובגביית מיליארדי שקלים מיסוי על רכב פרטי ועל דלק, למה לא השקיעו את אותם סכומים בתחבורה ציבורית?

בינינו, ישראל כבר מזמן איננה מדינת רווחה מתוקנת, אלא נשלטת כולה על ידי מונופולים וטייקונים ועל כן המאבק של כחלון להחזיר אחורנית את הזמן האבוד הינו, מן הסתם, חסר סיכוי.

*כותב המאמר עמית דובקין הינו אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעל משרד יחסי ציבור.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות