החברה בנתה עבור הקבלן ליהוא ויסר פנטהאוז, אך ליקויים בבנייה מנעו את אכלוסה, והליכי המשפט התעכבו: "לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה"
חברת אשטרום תפצה את אלמנתו של הקבלן ליהוא זיסר בכ-820,000 שקל בגלל ליקויים בפנטהאוז שאותו בנתה החברה, שבעקבותיהם סבלה הדירה מרטיבות שמנעה את אכלוסה במשך תקופה ארוכה. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דלית ורד, מתחה ביקורת על התנהלות החברה, וקבעה כי זו נמנעה לאורך תקופה לא מבוטלת, מלבצע בדיקה יסודית למקור הרטיבות שנמצאה בדירה ומלבצע את התיקונים הנדרשים.
התובע יצר קשר עם אשטרום, באמצעות קבוצת רכישה בהסכם לבניית בניין בן 20 דירות מגורים ברחוב שטרייכמן 5 בתל אביב. התובע קיבל במסגרת העסקה שלוש דירות, ביניהן דירת המחלוקת – דירת פנטהאוז בת 6 חדרים המתפרסת על קומות 7 ו-8 של הבניין, בשטח של כ- 200 מ"ר. בתביעה שהגיש ויסר הוא טען כי בספטמבר 2016 הודיעה לו החברה כי התקבל אישור אכלוס לבניין. לדבריו, כבר באותה עת הדירה סבלה מליקויים רבים, כשהחמורות ביניהן היתה רטיבות קשה במוקדים שונים בדירה, הן בקירות והן ברצפת הדירה, לרבות ריח טחב קשה והסיכון הבריאותי הנובע מכך, באופן שלא אפשר מגורים בדירה.
עוד נטען כי חרף פניות התובע, הנתבעת לא פעלה לאיתור ליקויי הרטיבות. בחודש אוקטובר באותה שנה אשטרום זימנה את התובע לצורך ביצוע מסירה של הדירה, אך לטענת התובע, הוא השאיר את המפתח בידי החברה, וזאת בשל ריבוי הליקויים וחומרתם, העדר האפשרות לגור בדירה ועל מנת לאפשר כניסת עובדי הנתבעת לביצוע התיקונים הנדרשים, כך שלמעשה החזקה בדירה לא נמסרה לתובע.
לטענת התובע, רק בחודש אפריל 2018 החלה החברה לפעול באופן מקצועי לאיתור הגורמים לרטיבויות הקשות בדירה. הנתבעת, כך נטען, ביצעה תיקונים משמעותיים שנמשכו עד לחודש ספטמבר, ובחודש אוקטובר 2018, באיחור של 25 חודשים ממועד קבלת טופס אכלוס לבניין, נמסרו מפתחות הדירה לתובע, תוך הבטחה להמשיך ולתקן את יתר הליקויים שדרושים תיקון.
ויסר הגיש נגד אשטרום תביעה כספית בסך 2,154,414 שקל, הכוללת, בין השאר, תביעה על אובדן שכירות על הדירה בסך 660,000 שקל, ירידת ערך בסך 1,080,000 שקל, עוגמת נפש בסך 250,000 שקל והוצאות נוספות. במהלך הדיונים הלך ויסר לעולמו, ואלמנתו המשיכה את המשפט.
אשטרום, מצדה, טענה כי החזקה בדירה נמסרה לתובע כבר בנובמבר 2016, ובתו אף חתמה על פרוטוקול מסירת הדירה, תוך אישור שהדירה נבדקה ונמצאה מושלמת, גמורה, מתאימה להוראות הסכם המכר וראויה למגורים. עוד טענה החברה כי לא הוכח כי היו בדירה ליקויים ובכלל זה ליקויי רטיבות קשים, טחב וסיכון בריאותי. לטענת החברה, התובע בחר, מטעמיו הוא, לא להתגורר בדירה, ולא למוכרה או להשכירה, על אף שהדירה היתה ראויה למגורים. החברה טענה עוד כי רק בחודש מרץ 2017, מספר חודשים לאחר מסירת הדירה, הודיעה הבת, לראשונה, כי הופיעו מספר כתמי רטיבות, בנקודות מסוימות במרצפות ליד הוויטרינות במרפסת.
עוד טענה אשטרום כי היא כלל לא אחראית לליקויי הרטיבות הנטענים. לטענתה, מקור הרטיבות נעוץ בכשל תיכנוני, שהיה באחריותה של קבוצת הרכישה אליה הצטרף התובע. קבוצת הרכישה, נטען, התקשרה ישירות עם בעלי מקצוע שונים ולמעשה שימשה כיזמית הפרוייקט. לבסוף, טענה החברה כי התובע לא זכאי לפיצויים כספיים. לטענתה, לא הייתה ירידת ערך לדירה, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין פיצויים ולא נגרמה לו עוגמת נפש.
המשפט התנהל בפני השופטת דלית ורד. בעוד שהתובע הציג מידע רלוונטי, הכולל חוות דעת של מהנדסים ושמאי מקרקעין, אשטרום הגישה תצהירי עדות ראשית של 6 גורמים מטעמה, כאשר שניים מהם בני לא פחות מ- 133 עמודים. השופטת ורד לא הסתירה את חוסר שביעות רצונה מכך: "בתצהירים שהחזיקו לא פחות מ- 133 עמודים, קיימת חזרתיות מוגזמת ובלתי נדרשת של אותן טענות, לעיתים עשרות פעמים". השופטת מינתה מומחה מטעם בית המשפט, שהגיש חוות דעת מטעמו.
על בסיס העדויות, השופטת קבעה כי ליקויי הרטיבות נגרמו ליקויים בבנייה. השופטת קבעה כי: "בדירה נתגלו ליקויי רטיבות מתמשכים בשל חגורות בטון נמוכות בהיקף הדירה… התוצאה באה לידי ביטוי גם בחוסר איטום ראוי ומים שעברו מהמרפסות אל פנים הדירה. לכך מתווספים שיפועי המרפסת, שנבנו בצורה לא תקינה, באופן שמנע ניקוז תקין וגרם להצטברות שלוליות מים". השופטת ציינה עוד כי הרטיבות התגלתה לתובע בעקבות גשמים שירשו חודש לאחר נובמבר 2016, מועד המסירה הראשון של הדירה.
עוד נקבע בפסק הדין, על סמך העדויות, כי הדירה היתה ראויה למגורים רק בסיום התיקונים שבוצעו בשנת 2018. "אין ספק שבסיטואציה מעין זו, קיומה של רטיבות מתמשכת והצורך בביצוע תיקונים, מהווה קושי של ממש בהשכרת הדירה או מכירתה", ציינה השופטת, והוסיפה כי "אני סבורה כי הדירה לא היתה ראויה למגורים ביום 14.11.2016 (מועד החתימה על פרוטוקול מסירת הדירה) אלא רק בסיום תיקון חגורות הבטון ותיקון כל הנדרש עקב בעיית הרטיבות, לרבות ביצוע עבודות ייבוש וריצוף… המסקנה היא שעל אף שהדירה נמסרה ביום 14.11.2016 הרי שלמעשה היו בה ליקויי בניה והיא לא היתה ראויה למגורים, שכן זמן קצר לאחר המסירה התגלו בעיות רטיבות ונזילת מים".
השופטת דחתה את טענתה החברה, לפיה היא סיפקה שירותי בנייה, וכי הליקויים הם תוצאה של כשל תכנוני באחריות קבוצת הרכישה. "הנתבעת כלל לא הוכיחה את הכשל התכנוני לו היא טוענת. הנתבעת לא צירפה את תוכניות הביצוע לפיהן בנתה את הדירה בכלל, ואת פרטי הביצוע של חגורות הבטון בפרט", קבעה השופטת.
כאשר השופטת הגיעה לקבוע את גובה הפיצויים להם זכאי התובע, היא הסתמכה על ההסכם שנחתם עם החברה הנתבעת. בהסכם נקבע מנגנון פיצוי במקרה של איחור, לפיו על הנתבעת לשלם פיצוי קבוע ומוסכם מראש עבור כל חודש איחור בביצוע העבודות למשך 45 ימי הפיגור הראשונים, סך של 10,000 שקל בגין דירת הפנטהאוז. לאחר חלוף 45 יום איחור, הפיצוי הוא 20,000 שקל לחודש למשך 3 חודשים, ומעבר ל- 135 ימי איחור (ארבעה וחצי חודשים), הפיצוי עבור הפנטהאוז הוא 30,000 שקל לחודש. על בסיס העובדה שהחברה איחרה ב-706 ימים, שהם איחור של שנה, 11 חודשים ו-7 ימים, השופטת קבעה כי התובע זכאי לפיצוי של 645,000 שקל בגין העיכוב.
השופטת דחתה את התביעה לירידת ערך, בין השאר על בסיס חוות הדעת של המומחה מטעמה. עם זאת, היא קבעה כי לתובע מגיעים פיצויים בגין שימוש במים וחשמל על ידי הנתבעת, בכל אותה תקופה, וכן ארנונה ודמי ועד בית, בסך 37,703 שקל.
בכל הנוגע לתביעה בגין עוגמת נפש, השופטת קבעה כי: "לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה: הנתבעת נמנעה לאורך תקופה לא מבוטלת, מלבצע בדיקה יסודית למקור הרטיבות שנמצאה בדירה ומלבצע את התיקונים הנדרשים, והתובע בעצמו או באמצעות ילדיו, נאלץ להתריע בפניה ולפנות אליה שוב שוב, כולל ביקורים חוזרים בדירה". השופטת העמידה את גובה הפיצויים בגין עוגמת נפש על 70,000 שקל, שהם כ-10 אחוזים מכלל הסכומים שנקבעו לטובתו. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לירידת ערך, בין השאר על בסיס חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט.
בסך הכל, השופטת קבעה כי החברה תפצה את ויסר ב- 752,703 שקל. לסכום זה נוסף עוד 65,000 שקל הוצאות משפט – ובסך הכל, 817,703 שקל. השופטת הסבירה את הסכום הגבוה של הוצאות המשפט בהתנהלות ההגנה של החברה הנתבעת: "תיק זה התנהל תוך עיכובים רבים, שמרביתם נגרמו בשל התנהלות הנתבעת בתיק, החל מהגשת כתב הגנה בן 94 עמודי מלל במענה לכתב תביעה בן 8 עמודים, דרך הגשת מספר רב של בקשות דחייה והארכת מועדים, הגשת תצהירים בהיקף ובכמות שאינה הולמת את היקף ההליך והסוגיות במחלוקת… ב"כ הנתבעת התנהלה באופן שהקשה מאד על בית המשפט לנהל את התיק והדיונים, במקום לסייע לבית המשפט במילוי תפקידו".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
