ועדת ערר פסקה מה היא סמכות הוועדה המקומית, כאשר אין תימוכין קנייניים באופן מובהק או כאשר קיימת מחלוקת בגינם
בוועדת ערר בירושלים, נדון לאחרונה מקרה מעניין בו ניטשה מחלוקת בשאלת התימוכין הקנייניים הנדרשים בעת הגשת בקשת היתר בניה בקרקע משותפת. נסיבות המקרה בחברה יזמית, אשר הגישה ערר על החלטת הועדה המקומית ירושלים, אותה מייצג עוה"ד ושמאי אוהד מרציאנו ממשרד עורכי הדין ויינברגר ברטנטל, לדחות בקשת היתר בניה שהוגשה בקרקע אשר לעוררת קיימת בה זיקה לשליש מהזכויות בקרקע בלבד. יתרת הזכויות בחלקה, מצויות בבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
העוררת הגישה בקשת היתר להקמת בניין מגורים בקרקע, אך האפוטרופוס מצידו הביע התנגדות פוזיטיבית לבקשת ההיתר ובהתאם הועדה המקומית קבעה בהחלטתה כי הבקשה נעדרת תימוכין קנייניים, ולכן יש לדחות את בקשת ההיתר.
כנדבך נוסף במורכבות הקניינית, טענה העוררת שלל טיעונים משפטיים בכל הנוגע לעצם זכויות האפוטרופוס לנכסי נפקדים בקרקע, החל מטיעונים לזיקת העוררת לכלל הזכויות בקרקע, וכלה בעמידה ברף הסכמות מספק להגשת בקשה להיתר לפי תקנות התכנון והבניה (רישוי ובניה).
הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים באמצעות עו"ד ושמאי אוהד מרציאנו, טענה בתוקף כי פעלה בהתאם להלכת 'בני אליעזר' והלכת – 'החקלאי באר יעקב' ומשכך על העוררת לברר את הסוגיה הקניינית בפני הערכה השיפוטית המוסמכת לכך.
ועדת הערר קבעה כי למעשה במסגרת בקשת ההיתר העוררת מבקשת למצות את מלוא זכויות הבניה המתאפשרות במקרקעין מכוח התכניות התקפות, כך שלמרות שהעוררת מחזיקה בזיקה לשליש מהזכויות בחלקה בלבד, היא מעוניינת להקים בניין המנצל את מלוא הזכויות המוקנות לקרקע. משכך, אין מקום לאשר בקשת היתר הכוללת מימוש מלוא הזכויות במקרקעין, העולות על חלקה היחסי במקרקעין, בהעדר הסכמה של כלל בעלי הזכויות. ולכן, הועדה המקומית ירושלים, צדקה בהחלטתה ולפיה לא ניתן לאשר בקשת היתר. כאשר התכנון המוצע כולל בניה שלמבקשת ההיתר אין את היקף הזכויות הנדרש למימושה, הנטל להמצאת התימוכין רובץ לפתחה של מבקשת ההיתר.
כמו כן, קבעה ועדת הערר כי בהתאם לתקנות התכנון והבניה (רישוי ובניה) מוסמכת רשות הרישוי לדחות בקשת היתר בשל התנגדות של בעל זכויות בקרקע לבקשה. ובנוסף, כל פעולה המבוצעת בנוגע לנכס נפקד שמוקנה לאפוטרופוס, לרבות הגשת בקשה להיתר בניה, מבלי לקבל הסכמה פוזיטיבית מהאפוטרופוס עצמו, הינה חסרת נפקות משפטית ובטלה בהתאם לחוק נכסי נפקדים.
לסיכום, תימוכין קנייניים הינם תנאי בלעדיו אין מתן היתר בניה. במקרה בו קיים העדר תימוכין קנייניים באופן מובהק, רשאית הועדה המקומית שלא לדון בבקשה כלל. כאשר קיימת מחלוקת בשאלת התימוכין הקנייניים, רשאית ועדה מקומית לעכב את הדיון, ולהפנות את מבקש ההיתר לבירור הסוגיה הקניינית בערכאות השיפוטיות המוסמכות לכך. ככל שהוצגו תימוכין קניינים מספקים, רשאית ועדה מקומית לאשר את בקשת ההיתר.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
