רחובות היא דוגמא לשיתוף פעולה נכון של המדינה עם העיריה, המתכננים והתושבים. כך הופכים את ההתחדשות העירונית למנוע אדיר לתוספת היצע דיור משמעותי, תעסוקה בשפע, וכל זאת ללא הצורך להשקיע מיליארדים במתחמי ענק חדשים של מחיר למשתכן או הסכמי גג // דעה
תמונה: יפעת אלון // צילום: גבריאל בהרליה
מאת: יפעת גרתי אלון, מנכ"לית פייב סטארס, אסטרטגיה ושיווק נדל"ן
החלטת הועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) לאשר כ-10,000 יחידות דיור וכ-470,000 מ"ר לתעסוקה במתחם קרית משה שבדרום-מערב רחובות, זאת במסגרת פינוי בינוי של כ-1,300 דירות מטות לנפול שיתפנו, ובנוסף לכך עוד 300 דירות לסטודנטים, מוסדות ציבור תשתיות תחבורה מתקדמות, הינה בשורה נהדרת לא רק לתושבי העיר רחובות, אלא למדינת ישראל כולה.
היא מלמדת ללא ספק על כך, ששיתוף פעולה נכון של המדינה עם העיריה, המתכננים והתושבים יכולה להפוך את ההתחדשות העירונית למנוע אדיר לתוספת היצע דיור משמעותי, כמו גם תעסוקה בשפע, וכל זאת ללא הצורך להשקיע מיליארדים במתחמי ענק חדשים של מחיר למשתכן או הסכמי גג.
מדינת ישראל איננה רק מדינה דלה בעתודות קרקע. היא הולכת והופכת להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם, פועל יוצא של תוספת אוכלוסייה הנוצרת מידי שנה, כתוצאה משילוב של עלייה וריבוי טבעי. ממדינה חקלאית מובהקת רק לפני 60-70 שנה, היא כיום המדינה האורבנית ביותר בעולם. כ-92 אחוזים מתושביה, 8.2 מתוך 9 מיליון, מתגוררים בערים או ביישובים עירונים מובהקים.
כ-82 אחוזים מהתושבים, כ-7.5 מיליון, מתגוררים ב-79 ערים. לשם השוואה, במדינות בעולם בסדר גודל דומה, אוסטריה, שוויץ, פורטוגל ויוון, מספר הערים קטן בכמחצית ויותר. נכון להיום ב-16 ערים בישראל, בתוכם רחובות הממוקמת במקום ה-13, יש יותר מ-100 אלף תושבים. בעוד 20 שנה, ב-2040, יהיו בישראל יותר מ-30 ערים עם יותר מ-100 אלף תושבים ובסך הכל יתגוררו כאן כ-16 מיליון תושבים, זאת לעומת 9 מיליון כיום.
נתונים מספריים אלו מספרים את כל הסיפור: ללא התחדשות עירונית, דוגמת זו שאושרה בימים האחרונים בקרית משה ברחובות, צפויה מדינת ישראל לקטסטרופה אורבנית, כלכלית, תחבורתית וחברתית מהמעלה הראשונה. רבות נכתב על ה-7-8 מיליארדים שהלכו לטמיון בשנים האחרונות על תכנית מחיר למשתכן ועל ההפסד שהיה למדינה כתוצאה מכך. אולם, וזה אולם גדול, הפסד זה הינו בטל בשישים לעומת ההפסד האדיר של משאב הקרקע שהולך לאיבוד לא רק על שכונות הענק החדישות של מחיר למשתכן, אלא גם על הסכמי הגג שיגדלו שלא לצורך מאות אלפי דונמים יקרים מפז ומיליארדים על גבי מיליארדים שיושקעו בתשתיות הקמת שכונות ענק נוספות שיוקמו, רובן ככולן, בשטחים פתוחים, יקלקלו כדבעי את "דמותה של ארץ" ויפגעו ללא תקדים במרקם האורבני השברירי של הערים הוותיקות.
מעבר לכך, אנחנו צפויים גם לקטסטרופה תחבורתית, זאת משום שרובן ככולן של אותן שכונות ענק ממוקמות ללא תשתיות תחבורה משלימות, ללא מקומות חנייה, ללא כבישים נאותים שיחברו את אותן שכונות עם מערכת התחבורה הארצית, ללא מערכת היסעים המונית כהלכתה, לא תחנות רכבת, לא הכנה לנתצ"ים ושאטלים, ללא ממשק סביר בין מקום המגורים למקום העבודה. דוגמא מובהקת לכך, כבר היום, מהווה ראש העין, עד לא מכבר יישוב פרברי קומפקטי, שהפכה שלא בטובתה לעיר במצור, המתאפיינת בשעות הבוקר בפקקים באורך של קילומטרים שאינם מאפשרים לרבבות התושבים החדשים להגיע לא רק למקום העבודה בתל אביב וגוש דן, אלא אפילו לא לתחנת הרכבת הקרובה. ומי שכן מצליח איכשהו להגיע לתחנת הרכבת, יהיה זה נס חנוכה אם יצליח למצוא מקום חנייה למכוניתו.
על כן, ודווקא משום כך, אני רואה בתכנית ההתחדשות העירונית של קריית משה ברחובות את האור שבקצה המנהרה. העובדה שעיר בסדר גודל בינוני דוגמת רחובות, כ-145 אלף תושבים, הצליחה בתוך שטח קיים להוסיף עתודת שטח לעוד כ-40 אלף תושבים, זאת בנוסף למתחמים נוספים הנבנים בעיר (דוגמת רחובות המדע ועוד), מלמדת עד כמה גדולה ההחמצה של מקבלי ההחלטות בממשלה בכך שאינם הופכים את ההתחדשות העירונית, הן תמ"א 38 והן פינוי בינוי, לתכנית לאומית ממלכתית רחבת היקף שיכולה בנקל להגיע למיליון דירות חדשות, רובן ככולן בשטחים קיימים של ערים ותיקות ולא על חשבון שטחים פתוחים שרק יזללו מיליארדים מיותרים מתקציב המדינה, ומאות אלפי דונמים מיותרים מהקרקע היקרה מפז של מדינתנו הקטנטונת.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
