מדוע לא שמענו איש ממקבלי ההחלטות מדבר על עלייה המונית?
תנופתה של עלייה תביא את הענף לפריחה, שלא הייתה כדוגמתה מאז ימי אריק שרון ופואד בן אליעזר בשנות ה-90 של המאה הקודמת
תנופתה של עלייה תביא את הענף לפריחה, שלא הייתה כדוגמתה מאז ימי אריק שרון ופואד בן אליעזר בשנות ה-90 של המאה הקודמת
משבר לאומי, כלכלי וחברתי דוגמת טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו, עשוי להפוך להזדמנות פז להתניע מחדש את היעד הציוני של הבאת המוני עולים מהתפוצות למדינת ישראל.
בימים אלה מתרבים בקצב מסחרר אירועים אנטישמיים בכל רחבי העולם, כולל במדינות מערביות דוגמת ארצות הברית ובריטניה.
משום מה לא שמענו איש ממקבלי ההחלטות מדבר על עלייה המונית וללא הערכות רוחבית מקיפה של כל משרדי הממשלה בשילוב הסברה מקיפה בתפוצות, תחמוק לכולנו ההזדמנות הזו כלא הייתה.
מדובר בתוספת סגולית לא רק למניין היהודים בישראל, אלא גם כמנוע צמיחה כלכלי מהמעלה הראשונה, דוגמת ענף הנדל"ן שנקלע לאחד המשברים הקשים בתולדותיו.
מעניין לציין שגם שני גלי העלייה הגדולים הקודמים לישראל, נוצרו בעקבות משברים:
בשנות ה-50 של המאה הקודמת קלטה המדינה הצעירה כמיליון עולים, זאת בעקבות מלחמת העצמאות בה עבר היישוב הקטן טראומה על מות כ-6000 חיילים ואזרחים.
גם בשנות ה-90 נקלטו כמיליון עולים, רובם ממדינת חבר העמים. היה זה לאחר משבר כלכלי מתמשך שהחל במלחמת יום הכיפורים וזלג עמוק לתוך שנות ה-80 עם מלחמת לבנון הראשונה ואינפלציה דוהרת שכמעט מוטטה לחלוטין את המשק הישראלי.
בשני המקרים התבררה ההחלטה לקלוט המוני עולים לא רק מן ההיבט הפטריוטי, אלא גם מההיבט הכלכלי. העולים החדשים הגדילו את כושר הייצור של המשק, הביאו לבניית מספר שיא של יחידות דיור ובד בבד חיזקו את החוסן החברתי והפכו את ישראל ממדינה צעירה וענייה למעצמת הייטק וטכנולוגיה בכלל וחברה מכובדת מן המניין במדינות ה-OECD.
עומדים אנו בפני אתגר פוטנציאלי לגל העלייה שלישי, כאמור בעקבות גל אנטישמיות חסר תקדים שלא פסח על שום המדינה בעולם. מדובר בכ-8 מיליון יהודים המתגוררים בתפוצות, כמספר דומה ליהודים המתגוררים כיום בישראל, שלהבדיל מהפעמים הקודמות, רובם מתגוררים במדינות רווחה מערביות.
ובמילים אחרות: מעבר למשקל הסגולי של להביא עוד המוני עולים חדשים, נקרית כאן הזדמנות גם להביא לא מעט משקיעים, אנשי עסקים, בעלי מקצועות חופשיים, חתך אנושי שעשוי להשביח עד מאוד את כלכלת ישראל ולייצר מנועי צמיחה מחודשים.
ואם בנדל"ן ושוק הדיור עסקינן, הרי שתנופתה שכזו של עלייה, תביא את הענף שלנו לפריחה שלא הייתה כדוגמתה מאז ימי אריק שרון ופואד בן אליעזר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשמידי שנה קודמו 100 אלף יחידות דיור והענף זכה לפרנס בכבוד מאות אלפי מועסקים.
בד בבד עלייה שכזו תתרום רבות לתנופת שיקום הפריפריה בכלל והאזורים הפגועים של הנגב המערבי והגליל העליון בפרט. על המדינה, שעתידה לגדול לאוכלוסייה של 18מיליון תושבים עד לשנת 2050, למשוך כמה שיותר אוכלוסיות חזקות של עולים לאזורים אלה, במקביל להקמת ערים ויישובים חזקים, גם מתחמי תעסוקה ומערכות תומכות משלימות.
לסיכום, מדובר בחזון אפשרי אם כולנו נאמין בו ובמיוחד אם מקבלי ההחלטות יידעו לאחר שוך הקרבות לשרטט את יעדי מדינת ישראל לעשור הקרוב ולאלו שאחריו. נזכור כי בזכות חזונם של מייסדי הציונות הגענו עד הלום וכי צוואתם ובמיוחד צוואתם של הבנות והבנים היקרים שאיבדנו בטבח ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, מחייבת אותנו להמשיך ולייצר את החזון הציוני גם לדורות שיבואו אחרינו!
*כותב המאמר, עמית דובקין, הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן