"אני רוצה להיות בוטה. השקעות של 7 מיליארד במחיר למשתכן, רק 100 מיליון להתחדשות עירונית ועוד החלטות גרנדיוזיות שהובילו אותנו לכלום ולשום מקום, שלא לדבר על כשל הכשלים- הממשלה המשיכה לשחרר היצע בעיקר היכן שיש לה ולא היכן שצריך", השמאי הבכיר אוהד דנוס בטור דעה נוקב
תמונה: אוהד דנוס // צילום: פוטו מרסלו
מאת: אוהד דנוס – יו"ר לשכת השמאים לשעבר
אני רוצה להיות בוטה
בתקופת הממשלה היוצאת, עלו מחיר הדיור בכ- 12% בממוצע. בחודשים האחרונים נרשמה ירידה של אחוזים בודדים וזאת, כתוצאה מהשוואה שנתית המתייחסת מטבעה למחירי השיא של אותם החודשים בשנה שעברה.
והנה המסקנה הבוטה – גם אם לא היו עושים דבר בשוק הדיור, ממשיכים ל"ספסר" בקרקעות ונותנים לשוק לעבוד בלי להפריע בהצהרות על ירידת מחירים (לקבלנים/יזמים, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה אחרים), היינו מגיעים היום בדיוק לאותה הנקודה.
בעצם לא לאותה נקודה, היינו עם עוד 7 מיליארד ש"ח בקופה שניתן היה לשמש לדברים טובים יותר.
אם התזה של כחלון הייתה עובדת הוא היה שומר על כוחו עם 10 מנדטים
שר האוצר משה כחלון בא לעבוד! למעננו, למען הזוגות הצעירים ובעיקר למען עצמו. השיקול היה פשוט, לכל זוג זוכה במחיר למשתכן, יש אבא ואמא, משני הצדדים. זאת אומרת, כל זכיה בדירה מוזלת שנרשמה, צריך להכפיל בשש. במחיר למשתכן "זכו" עד כה (בעיקר בהודעות סמס) כ- 65,000 זוגות צעירים, זה אומר בחשבון פשוט 390,000 מצביעים תיאורטיים לכולנו. בפועל קיבלה המפלגה כ- 153,000 קולות שזיכו אותה ב- 4 מנדטים. אם התזה של כחלון הייתה עובדת, הוא היה שומר על כוחו עם 10 מנדטים. אבל היא לא עבדה. מסתבר שהודעת סמס היא לא דירה ושהציבור, בסופו של דבר מצביע מתוך מערכת שיקולים שונה לחלוטין, כך גם החיילים (שמשכורתם עלתה וטוב שכך) וכך גם מגזרים אחרים שנהנו מהטבות לאורך 4 שנות כהונה.
תכניות גרנדיוזיות שווה התנגדויות גרנדיוזיות
תכניות גרנדיוזיות זוכות גם להתייחסויות גרנדיוזיות, או יותר נכון להתנגדויות גרנדיוזיות. תכנית מחיר למשתכן איימה להציף את הארץ בעשרות אלפי יח"ד בשנה, עניין אשר אמור היה לייצב את מחירי הדיור ובהמשך אף להביא לירידתם. את התכנית הייתה אמורה לגבות תכנית אחרת, של הסכמי הגג שמהווה למעשה קדם מימון לתשתיות העירוניות הנדרשות בשכונות החדשות. בפועל שתי התכניות כשלו!
הסכמי הגג: וילה בסביון לאביון
במחיר למשתכן נעשו טעויות כמעט למן השקתה, עת שהוחלט על הדרת משפרי הדיור (ובכך נמנע חלחול ההנחות גם לשוק הפרטי) והדרת המשקיעים. גם הסכמי הגג לא הועילו כשראשי הערים הבינו שמה שעושים להם הוא כמו לבנות וילה בסביון לאביון. הבית יהיה יפה, גדול, מפואר וחדיש אך לעני לא יהיה כסף להחזיק בו (או לסבסד אותו פי שראשי הערים צפו) ולכן, הם החלו בתורם להערים קשיים משל עצמם במתן היתרי בניה והתנגדות לתכניות רחבות ההיקף שנכפו עליהם ועל ישובם.
גם הזוכים לא עשו חיים קלים לתכנית מאחר וגם הם הבינו, בשלב דיי מוקדם, כי הנחה או לא, בכל זאת הם מוציאים הרבה כסף ועיגולי הפינות, הקומבינות והחיסכון, יגרמו לכך שלא רק שההנחה שלהם קטנה אלא שיש מצב שלנוכח המוצר שיקבלו, לא תהיה הנחה בכלל. ולבסוף, כשל הכשלים, לאחר 7 שנות משבר בענף, הממשלה המשיכה לשחרר היצע בעיקר היכן שיש לה ולא היכן שצריך וייצרה תכנית שבמידה ותצליח, כל מי שרכש דירה באמצעותה יפסיד (כי מחירי הדירות יירדו והם שילמו יותר – גם משכנתא, גם שכ"ד וגם ירידת מחירים).
ולמה לא נשאר – למה שצריך באמת!
לפתרונות הקשים, להתחדשות עירונית, כשתקציב הרשות החדשה עומד על כ- 100 מיליון ש"ח בלבד, סכום שיספיק, אולי, לקיומה של הרשות וקיום יועציה ולפתרונות השכרה ארוכת טווח, באמצעות חברת דירה להשכיר אשר לצער כולנו פועלת בתקציב זעום בהרבה. אולי הגיעה השעה להתחיל ולטפל במה שכואב באמת ולא להתערסל בתכניות העבר.
אני תקווה שהממשלה הנכנסת עם או בלי כחלון במשרד האוצר, תחליט לעשות שינוי ולהתחיל ולטפל באמת בבעיות המעיקות על שוק הדיור, התחדשות עירונית ובניה להשכרה ארוכת טווח.
בלי טיפול שורש בשתי הבעיות הללו, נמשיך לדשדש בביצת המחירים והציבור הישראלי ימשיך לשלם ביוקר, הרבה יותר מידי ביוקר, בעבור מחדלי הממשלה.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
