הדייר השתלח ביזם התחדשות עירונית – ויפצה אותו בעשרות אלפי שקלים

הדייר השתלח ביזם התחדשות עירונית – ויפצה אותו בעשרות אלפי שקלים: בית המשפט קיבל תביעת דיבה שהגישה חברה יזמית נגד דייר שהשמיץ אותה ופרסם נגדה האשמות שקריות, על רקע התנגדותו לכך שהחברה תבצע פרויקט התחדשות עירונית בבניין. בפסק הדין נקבע כי הדייר השמיץ את החברה, מתוך כוונה לפגוע בה. עם זאת, השופט קבע כי סכום התביעה המקורי שהגישה היזמית, מיליון שקל, הוא מופרז וחריג, וקבע כי הדייר ישלם 70,000 שקל.

את התביעה הגישו יזם התחדשות עירונית והחברה שבבעלותו נגד דייר בבניין ברמת גן. הרקע לתביעה הוא פרסומים שפרסם הדייר על רקע התנגדותו לכך שהיזם יבצע פרויקט התחדשות בבניין. הפרסומים, שהועלו בקבוצת הווטסאפ בבניין, כללו האשמות כלפי היזם, שלפיהן הוא ניסה להונות את הדייר הנתבע. עוד טען הדייר כי היזם "מכר" את הדיירים, כינה אותו "נוכל" וטען כי פעל בניגוד לחוק. בנוסף, הוא האשים את היזם בחובבנות, וטען כי "הפר את הבטחותיו" ו"פעל במחשכים" נגד הדיירים.

אותו דייר לא הסתפק בכך, ואף שלח לעיריית רמת גן מכתב, באמצעות בא כוחו נגד היזם, שבו האשים אותו "במעשה של הונאת הדיירים והונאת העירייה ע"מ לקדם אינטרסים כלכליים מובהקים של היזם כנגד האינטרסים הכלכליים של הדיירים".

בעקבות זאת, הגישו היזם והחברה שבבעלותו בבית משפט השלום בתל אביב תביעת דיבה בסך מיליון שקל נגד הדייר. לטענת היזם, הנתבע פרסם את פרסומי לשון הרע במטרה לפגוע בו ובחברה וכי כמות הפרסומים מעידה על כך; כי הנתבע פעל בחוסר תום לב משום שהפרסומים אינם אמת והוא לא האמין באמתותם ואף לא נקט אמצעים סבירים להיווכח האם אמת הם. עוד טען היזם כי מדובר בפרסומי לשון הרע נגדם, אשר פוגעים בשמם הטוב ובמשלח ידם.

הדייר, מצדו, השיב כי מטרת התביעה היא להלך עליו אימים ולהלבין את פניו בפני הדיירים כדי לאלצם להמשיך את ההתקשרות עם התובעים לשנה נוספת. עוד טען הדייר כי הדברים שכתב, הן במכתב ששלח לעיריה והן בקבוצת הוואטסאפ, הם אמת אך גם עולים כדי הבעת דעה; כי הוא עומד מאחורי כל הדברים שפירסם, שכן מטרת הפרסומים הייתה להגן על קניינם של הדיירים וכי הייתה זו חובתו לפרסם את הדברים.

השופט יאיר דלוגין, שדן בתביעה, קבע כי הפרסומים הם בגדר לשון הרע:  "אין ספק כי הפרסומים שבמסגרתם מוצג התובע והחברה שבבעלותו כמי שמבצע מעשי הונאה הגובלים בפלילים, פועל בניגוד לדין, שקרן, נוכל ורמאי המוכר את הדיירים מטעמים אינטרסנטיים, גוזל מהם וכן משחד ונותן טובות הנאה – הם פרסומים העולים כדי לשון הרע, כהגדרתו בחוק, משום שתיאור התובעים באופן זה עשויה להשפיל אותם בעיני הבריות, לעשותם מטרה לשנאה ובוז בשל מעשים, התנהגות ותכונות המיוחסים להם וכן לפגוע בעסקם ובמשלח ידו של התובע".

עוד קבע השופט כי לנתבע לא עומדת ההגנה של אמת בפרסום, מכיוון שבניגוד לפרסומים שלפיהם התובע ביצע הונאה, שהיא מעשה פלילי, התובע כלל לא נאשם ואף לא נחשד בביצוע עבירה פלילית. "מדובר בהסקת מסקנות חפוזה, נמהרת ובלתי סבירה של הנתבע ובשימוש לא פרופורציונלי במילים ובביטויים חריפים כנגד התובע", נכתב.

השופט קבע עוד כי לנתבע לא עומדת הגנת תום הלב: "הפרסומים, רובם ככולם, לא היו סבירים בנסיבות העניין. פרסום דברים כה חמורים בדבר ביצוע מעשים פליליים, על סמך חשדות בלבד וללא בסיס מוצק ואף לא קרוב לכך, בלי לערוך בדיקה רצינית בדבר אמיתות הדברים ובלי לסייג את הדברים, הוא פרסום בלתי סביר בעליל, אשר אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב".

עוד קבע השופט כי הפרסום שנשלח לעירייה הוא החמור ביותר מכל הפרסומים וכתב כי: "הדברים שנכתבו במכתב ששלח הנתבע לוועדה המקומית בעיריית רמת גן הם חמורים במיוחד, שעה שמדובר בוועדה מקצועית שהתובע, כיזם נדל"ן, עובד מולה ומקיים עמה יחסי עבודה המשפיעים על עסקיו, ולכן שמם הטוב של התובעים הוא חיוני ביותר ליחסי עבודה מסוג זה. מסיבה זו, אני סבור כי הפרסום שנעשה במסגרת המכתב שנשלח לוועדה המקומית הוא הפרסום החמור ביותר". 

עם זאת, השופט דחה את סכום התביעה המקורי, בסך מיליון שקל, וכתב כי "רק במקרים מעטים ביותר, ייחודיים וחריגים, פסקו בתי המשפט פיצויים בסדר גודל של חצי מיליון שקל ומעלה, כפי שתבעו התובעים כאן, בין אם פיצויים סטטוטוריים ובין אם עקב נזק שהוכח בפועל. מקרה זה אינו נמנה על המקרים המצדיקים פסיקת פיצוי בסכום של מיליון שקלים ואף לא מאות אלפי שקלים".

השופט קבע כי הדייר ישלם לתובעים 70,000 שקל – 20,000 שקל עבור הפרסומים בקבוצת הוטטסאפ ו-50,000 שקל בגין המכתב לעירייה, וציין כי "הטחת ההאשמות החמורות בפני הוועדה המקומית חמורה יותר מאשר הטחתן בפני דיירי הבניין".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן