בית המשפט קבע כי עו"ד מטעם בעלי הדירות התרשל בניסוח ההסכם מול היזם. מנגד, נקבע כי הוא אינו אחראי לעיכוב במסירה
עורך דין שייצג דיירי בניין מול יזם תמ"א 38, ישלם להם כ-150,000 שקל בגלל התרשלות בעבודתו, דבר שגרם להם לנזק בגלל עיכוב משמעותי בסיום הפרויקט, כך עולה מפסק דין של בית משפט השלום בחיפה, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגישו בעלי הדירות. עם זאת, רובה המכריע של התביעה, שעמדה על כ-2 מיליון שקל, נדחתה.
את התביעה הגישו בעלי דירות ברחוב התמר בחיפה. בתביעה נכתב כי בשנת 2013 פנה אל התובעים יזם שהציע להם לבצע פרויקט לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38/1. היזם הציע, שבתמורה לחיזוק הבניין והוספת ממ"ד לדירות הקיימות יקבל את זכויות הבניה הקיימות במקרקעין ויבנה 5 דירות חדשות על גג המבנה ובקומת העמודים. בעלי הדירות, שהיו חסרי ניסיון בתחום, פנו לנתבע על מנת שיסייע להם וילווה אותם משפטית לאורך התהליך. התובעים הדגישו, כי בפגישה עם הנתבע הוא תאר את עצמו כבעל ניסיון רב בעסקאות מקרקעין ועסקאות תמ"א בפרט, ואמר כי יש לו את הידע, הניסיון והמומחיות הנדרשים כדי ללוות אותם בפרויקט.
התובעים טענו, כי הנתבע לא שיתף אותם בהליך המו"מ מול היזם, וההסכם הוצג בפניהם כעובדה מוגמרת. בדיעבד, נטען בתביעה, הסתבר שהנתבע התרשל בניסוח ההסכם, לא דאג לתובעים להגנות בסיסיות, לא יצר תנאים שיאפשרו פיקוח ראוי שלו על ביצוע הפרויקט ולא דרש ערבויות להבטחת זכויותיהם. לטענת התובעים, היזם החל בבניה באיחור ניכר, וללא ליווי פיננסי של בנק מלווה, ובחודש ספטמבר 2019 נודע לתובעים שהיזם עומד בפני הליך חדלות פירעון. הם מיהרו לפנות לנתבע כדי לברר מה ניתן לעשות על מנת להציל את הפרויקט. בתגובה, הודיע להם הנתבע שתוקף הערבות האחרונה שהייתה בידיו פג ואין אפשרות להשתמש בה. הנתבע הסביר לתובעים, כי היזם הגיע למשרדו, השאיר לו שיק בטחון של החברה, והתחייב להביא ערבות אחרת, אך בפועל לא עשה כן והערבות פקעה.
בעלי הדירות טענו כי מהתנהלות הנתבע עלתה תמונה מקוממת של התרשלות, לפיה לא פעל לחידוש הערבות כנדרש, הסכים לקחת המחאה של החברה, אפילו לא המחאה אישית, והותיר אותם בפני שוקת שבורה. התובעים טענו כי הנתבע לא הודיע להם בזמן אמת על פקיעת הערבות ושחרור הערבויות. התובעים טענו בתביעה כי הנתבע התרשל בניהול המו"מ עם היזם, בניסוח ההסכם, בפיקוח על ביצוע ההסכם ובהגנה על זכויותיהם. לטענתם, הבניה הופסקה ודירותיהם והשטח המשותף נותרו בלתי גמורים. הם העריכו את הנזק הכ-2 מיליון שקל, בגלל איחור במסירת הדירות, נזקים שנגרמו לדירות ועוגמת נפש.
הנתבע כפר בטענות התובעים כלפיו והכחיש את הנזקים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין המעשים והמחדלים המיוחסים לו. הוא טען, כי מדובר בפרויקט, שחרף קשיים הגיע לסיום מוצלח, כך שכל אחד מהתובעים קיבל דירה מוגדלת ומשודרגת. לדברי הנתבע, טענות התובעים מבוססות ברובן על הסכם אוטופי שלא נחתם ולא יכול היה להיחתם ומנותקות מהמציאות. לטענתו, תביעה בגין איכות ביצוע או איחור במסירה צריכה להיות מוגשת נגד היזם ולא נגדו. הנתבע הדגיש, כי אינו אחראי להתחייבויות הקבלן, לא ערב לביצוען ואין מקום לדרישה כזו כלפיו.
השופט אבישי רובס דחה, כאמור, את רוב טענות התובעים. השופט קבע כי התובעים החלו במו"מ עם היזם טרם ייצוגם על ידי הנתבע, שהתבקש לנהל עם היזם משא ומתן משפטי ולתת לתובעים ליווי משפטי לאורך ביצוע הפרויקט. השופט קבע כי בניגוד לטענת בעלי הדירות, עורך הדין הסביר לתובעים את פרטי העסקה, באופן סביר, טרם החתימה על ההסכם. "הנתבע יצא ידי חובתו להסביר לתובעים את טיב ההסכם עליו חתמו, הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו. אני דוחה, אפוא, את הטענה שהנתבע התרשל כלפי התובעים שעה שלא הסביר להם את פרטי ההסכם ומהותו", נקבע. השופט קבע עוד כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שההגנות והביטחונות שפורטו בהסכם אינן סבירות או בלתי מספקות וכי הנתבע לא נהג כעו"ד סביר בעניין זה.
התובעים טענו עוד כי הנתבע אפשר ליזם למכור את הדירות החדשות שבנה ולא דאג לקבוע בהסכם חסמים, שימנעו ממנו להבריח כספים מהפרויקט או לעשות בהם שימוש למטרות אחרות. גם את הטענה הזו דחה השופט.
עם זאת, השופט קבע כי עורך הדין אכן התרשל במספר נקודות, ביניהן התניית שחרור החלק האחרון של הערבות בקבלת טופס 4 (טופס אכלוס). השופט קבע כי ההתניה הזו אינה מגינה על בעלי הדירות, והיה על הנתבע, כעורך דין סביר, האמון על נושא זה, לקבוע תנאי שונה לשחרור חלק זה של הערבות. "הנתבע התרשל בניסוח ההסכם, שכן התנאי שקבע לא מבטיח את קיום התחייבויות היזם כלפי התובעים, בעלי הדירות הקיימות. היה עליו לדעת שטופס 4 לא רלוונטי לדירות תובעים ואינו מעיד על השלמת הבניה בדירותיהם וקיום התחייבויות היזם כלפיהם. במקום זאת, היה עליו להתנות את ביטול החלק האחרון של הערבות הבנקאית בהשלמת בנית דירות התובעים, לפי המפרט הכללי והנספחים האישיים שצורפו להסכם", נכתב בפסק הדין.
השופט המשיך וביקר את עורך הדין וקבע כי הוא התרשל בכך שלא דאג לכך שתוקף הערבות הבנקאית יוארך. "משעה שהערבות הבנקאית לא הוארכה במועד, היה על הנתבע לפעול למימושה, טרם פקיעתה. יתירה מזאת, הנתבע הסכים לקבל מהיזם בטוחה נחותה, בדמות שיק של החברה. הנתבע פעל בניגוד להוראות ההסכם וייפוי הכח שקבל ובניגוד לאינטרס של לקוחותיו. עקב מחדלי הנתבע פקעה הערבות הבנקאית והתובעים איבדו את, בסך של 150,000 שקל".
השופט קבע כי: "קיים קשר סיבתי ברור בין מחדלי הנתבע בניסוח ההסכם, לנזק שנגרם לתובעים, באי השלמת הבניה בדירותיהם או ברכוש המשותף, לפי ההסכם. קיים קשר סיבתי בין מחדלים אלו של הנתבע לנזק שנגרם לתובעים, באי השלמת הבניה בדירותיהם וברכוש המשותף".
פסק הדין הבהיר כי הנתבע אינו אחראי לנזק של איחור במסירה או לתיקון ליקויים בדירות הנתבעים והרכוש המשותף. אך עם זאת הוא אחראי לנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מאי השלמת הבניה, עד כדי סכום הערבות שפקעה, בסך 150,000 שקל. מכיוון שאת התביעה הגישו רק 4 בעלי דירות מתוך 6 בעלי דירות בבניין, השופט קבע כי הם זכאים לחלק היחסי בעקבות הבנקאית, בסך 100,000 שקל, על עורך הדין לשלם, יחד עם הצמדה וריבית, ובסך הכל הסכום עומד על 122,806 שקל, שאליו נוספו 30,000 שקל הוצאות משפט, שכר מומחה ושכר עו"ד.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
