בית המשפט המחוזי דחה עתירה של תושב אשדוד שביקש להרחיב את דירתו על שטח משותף. העליון דחה ערעור שהגיש
לדיירים בבניין אין זכות לבנות על הרכוש המשותף, גם אם רוב השכנים מסכימים לכך. כך קבע בית המשפט המחוזי, שדחה עתירה של תושב אשדוד נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לדחות את בקשתו להרחיב את דירתו, לאחר שהבינוי המוצע גולש לשטחים משותפים. בשבוע שעבר דחה בית המשפט העליון ערעור נגד פסק הדין: "ההחלטה לא חרגה מתחום הסבירות".
את העתירה הגיש תושב רחוב היסמין בעיר, המתגורר בקומה הרביעית והעליונה בבניין. לדירתו הוצמדו שטח הגג המצוי מעל דירתו ושטח הגג שמעל הדירה הסמוכה לדירתו. העותר הגיש בקשה לבנות תוספת לדירתו על הגג שמעל דירתו. הוועדה המקומית אשדוד אישרה את הבקשה, והעותר הגיש בקשה נוספת, לבנייה גם על הגג הסמוך. הבקשה כללה תוספת של שטח מעבר בין שתי התוספות, שייבנה על שטח משותף. העותר הגיש תכנית, הכוללת לדבריו חתימות הסכמה על 75 אחוזים מבעלי הדירות.
הוועדה המקומית אשדוד דחתה את הבקשה השנייה, בין השאר מכיוון שהיא מוצעת מעל חלל מדרגות. העותר הגיש ערר על ההחלטה לוועדת הערר של מחוז דרום. ועדת הערר דחתה את הערר, מאחר שהבינוי המבוקש הוא על שטח שאינו מוצמד לדירת העותר. מכיוון שכך, נכתב בהחלטה, העותר אינו רשאי לעשות בו שימוש לטובתו.
על רקע זה, החליט בעל הדירה לעתור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד ההחלטה. העותר טען כי הציג לוועדת הערר חתימות של רוב בעלי הדירות המסכימים לבינוי המוצע על הגג. לדבריו, קביעת ועדת הערר מתעלמת מהסכמת הרוב הנדרש של הדיירים. ועדת הערר, מנגד, השיבה כי הרכוש המשותף שעליו ביקש העותר לבנות לא הוצמד לדירתו בדרך של תיקון צו רישום הבית המשותף, ולכן אין לו בסיס קנייני נדרש לצורך אישור הבקשה להיתר.
השופט גד גדעון מבית המשפט המחוזי החליט לדחות את העתירה. בפסק דינו הוא קבע כי חתימות הדיירים שצורפו לבקשה להיתר הבנייה מוכיחות את הסכמתם של הדיירים לביצוע הבנייה, אולם הן אינן מהוות הוכחה להסכמתם לוותר על זכויות קניין ברכוש המשותף ואינן מקימות זכות קניינית לבעל הדירה. עוד נקבע כי הצמדת רכוש משותף לאחת הדירות, טעונה שינוי תקנון הבית המשותף.
כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי טענתו העובדתית של בעל הדירה, לפיה יש בידיו הסכמות מהדיירים אשר מאפשרות את הצמדת הרכוש המשותף לדירתו, הן טענות שיש לבררן בפני המפקח על רישום המקרקעין (ערכאה משפטית המוסמכת לדון בסוגיות הקשורות לבניינים משותפים).
בעל הדירה ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. השופטים אלכס שטיין, יוסף אלרון ודוד מינץ דחו את הערעור. בפסק דינם נכתב כי בהחלטת רשויות התכנון לא נפל כל פגם. "רשויות התכנון רשאיות להסתפק בהסכמתם הפוזיטיבית של 75 אחוזים מדיירי הבית המשותף לבקשה להיתר בנייה על שטחים משותפים, כשבקשה זו נדרשת לשם הרחבת שטח דירה, אולם רשות אין משמעה חובה", נכתב בפסק הדין. "בעניין שלנו, סברו רשויות התכנון כי יש צורך בהסדרה קניינית של הרכוש המשותף בטרם ידונו בבקשה להיתר. החלטתם זו נבעה, בין היתר, מכך שעלתה שאלה האם ניתן להצמיד את הרכוש המשותף לדירתו של המערער; וכן עלו סימני שאלה בנוגע לחתימות שהוצגו על ידי המערער".
עוד נקבע כי: "החלטתן האמורה של רשויות התכנון לא חורגת במאומה ממתחם הסבירות. רשויות התכנון בחנו את הבקשה להיתר, ובאו למסקנה כי בקשה מעין זו מצריכה הסדרה קניינית בטרם הידרשות לה. החלטה זו הינה סבירה".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
