כיפת ברזל לא תציל חיים ברעידת האדמה הבאה – האם אנחנו ערוכים וממוגנים?

אנחנו, כנראה, מדינה עם הרבה מאוד קארמה והרבה מאוד מזל. רעידת האדמה בעוצמה של 4.1 בסולם ריכטר שהתרחשה הבוקר, זכתה משום מה רק לידיעה קטנה בתקשורת, מן הסתם משום שהמוקד שלה היה כ-60 קילומטרים מצפון לאילת ולא נפגע בה איש, להוציא אי אילו מיטות של חושבי אילת שזעו קמעא באישון לילה. לפרוטוקול, זו הייתה רעידת האדמה השלישית ברציפות שהתרחשה במהלך השנה האחרונה, כשהמוקד של שלושתן  בדרום הארץ. רעידה חזקה בהרבה התרחשה ב-1995, המוקד שלה היה אי שם בין דרום חצי האי סיני לערב הסעודית. למרות המרחק הרב, נגרם אז נזק רב למלון "גני שולמית" באילת ולעוד אי אילו מספר מבנים בעיר הנופש הדרומית.

אולם, וזה אולם גדול, המזל הזה לא יימשך ככל הנראה לנצח. ממשלת ישראל, משרדי השיכון והפנים, הרשויות המקומיות ויתר מקבלי ההחלטות צריכים ככל הנראה היסטוריון צמוד על מנת להבין את עוצמת הסיכון לרעידת אדמה קטלנית שתגרום להפיכת  ארצנו תוך שניות מעטות ממדינה מפותחת וחברה ב-OECD למדינה כואבת ודואבת על המוני מתים ונפגעים ועם כלכלה מוכה וקורסת ועם נזק שכל טילי החיזבאללה והחמאס ביחד יהיו כאין וכאפס לעומתו.

לא. זה איננו תרחיש אפוקליפטי דמיוני בנוסח הסרט "היום שאחרי מחר". אלה, לפרוטוקול, מסקנות נחרצות של וועדת מומחים שמונתה לא מכבר על ידי הממשלה, ישבה ימים כלילות על המדוכה, אולם מסקנותיה נותרו בבחינת הערת שוליים.  על פי מסקנות הועדה, הנזק כתוצאה מרעידת אדמה בשבר הסורי אפריקני, המשתרע בין אילת והערבה בדרום, דרך ים המלח בואכה עמק הירדן בצפון, ומהוה נקודת ממשק בין שני לקוחות טקטוניים של קרום כדור הארץ, עלול להגיע במקרה טוב לכעשרת אלפי הרוגים ונזק של כ-50 מיליארד דולר נזק(כ-170 מיליארדי שקלים!), כשבנוסף קיים סיכון גבוה לרעידת אדמה נוספת בלוח טקטוני שלישי, המכונה "שבר יגור"(סמוך למפרץ חיפה) שתביא לתוצאות דומות.

מי שיבדוק נכוחה את רעידות האדמה הגדולות שפקדו אותנו מאז המאה שמינית לפני הספירה, המתועדת בתנ"ך בספר עמוס, רעידת האדמה מהמאה הראשונה לספירה, המתועדת על ידי יוסף בן מתתיהו, הרעידה שהחריבה את בית שאן(סקיתופוליס) במאה ה-8, זו שהחריבה את צפת ב- 1837 והאחרונה, שהתרחשה בימי המנדט הבריטי ב-1927, בה נהרגו כ-500 בני אדם ונפצעו אלפים, יגיע למסקנה שהתרחיש האפוקליפטי, כביכול, זה הינו ריאלי בהחלט. 

לשם המחשה: ב-1927 חיו בארץ ישראל המנדטורית כ-200 אלף תושבים בלבד. כיום מספר התושבים במדינה מגיע לכ-9.4 מיליון. תחשבו כמה נפגעים היו חלילה אם מספר שכזה היה חי אז בארץ.

אולם אצלנו עולם כמנהגו נוהג. 16 שנה חלפו מאז החליטה ממשלת ישראל במאי 2005 על תמ"א 38 כתוכנית לאומית לחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, כולל כמובן תוספת ממ"דים. נכון להיום רק 24 אחוזים מתוך כ-650 אלף הבניינים במדינת ישראל מצוידים בממ"דים ואם נתייחס ספציפית לאזורי הסיכון הגבוה לרעידות אדמה הממוקמים בפריפריה, בין אם מדובר בעמק הירדן טבריה והגליל הגליל או באר שבע והנגב, הרי שאחוז הממ"דים קטן בהרבה ורוב רובם של הבניינים ייפגעו באופן קטלני על יושביהם במקרה של, חלילה, רעידה אדמה חזקה.

על כן אני רואה העובדה שמנהל התכנון החליט לעצור את תמ"א 38, ללא תכנית אלטרנטיבית, כמחדל ברמה לאומית. להחלטה שערורייתית זו תהיה משמעות מרחיקת לכת בשנים הקרובות לא רק לגבי התחדשות עירונית גרידא ותוספת היצע לשוק הדיור, אלא לשימור המצב הבלתי מתקבל על הדעת לפיו דווקא מדינה המצויה ברמת סיכון גבוה ביותר לרעידות אדמה, וממוקמת בין שלושה לוחות טקטוניים האמורים להתפרץ בכל רגע נתון, מפקירה במו ידיה מיליוני תושבים והופכת על פיה החלטה שנתקבלה על ידה.

לצד ריכוזי האוכלוסייה הגדולים ב"מדינת תל אביב" ובמטרופולין חיפה החושפים ברובם הגדול לרעידות אדמה, תמוהה בעיני שבעתיים הפקרת תושבי הפריפריה, כולל תושבי עוטף עזה שחשופים כבר שני עשורים לטילי החמאס ובד בבד לרובם המכריע אין לא ממ"דים ולא מקלטים ובמקרה של רעידת אדמה, לפרוטוקול, לא תהיה להם "כיפת ברזל" שתגן עליהם מפני רעידת אדמה.  אז מה עוד צריך לקרות על מנת שנבין כולנו שרעידת אדמה גדולה בשער ובוא תבוא?

על כן אני קורא לממשלת ישראל החדשה, ובמיוחד לשר השיכון ושרת הפנים, להתניע מחדש את תמ"א 38, להרחיב לקבלנים את הזכויות בה ל"מיני פינוי בינוי" ובד בבד לדחוף ולקצר הליכים בתכניות פינוי בינוי גדולות, זאת בתיאום הדוק עם הרשויות המקומיות, ויפה שעה אחת קודם.

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: