banner
השופטת יעל וילנר // הרשות השופטת | Depositphotos
השופטת יעל וילנר // הרשות השופטת | Depositphotos

העליון קבע: לא ניתן להאריך פטור מארנונה למבנים הרוסים עקב החלפת הבעלים

רוכשי מבנה הרוס בתל אביב ביקשו להאריך את הפטור על הנכס ובתום מאבק ממושך, נקבע כי הפטור ניתן למבנה, ללא קשר לבעליו

זיו גולדפישר 15.12.2024

האם פטור מארנונה בגין מבנים הרוסים חל על הנכס עצמו, ללא קשר לבעליו, או שהפטור מוענק למי שמחזיק בנכס? הסוגיה הזו הגיע לבית המשפט העליון, בערעור שהגישו משקיעים נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב. בתום הליך ממושך של דיונים, שעבר דרך ועדת הערר ובית המשפט המחוזי, קבע באחרונה בית המשפט העליון, כי הפטור חל על הנכס ולא מוענק למחזיקים בו, וכי העברת הבעלות בנכס ההרוס איננה מאפסת או מאריכה את הפטור מארנונה שניתן בגינו.

על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, במקרה שבו נהרס בניין או שהוא ניזוק במידה שאי אפשר להתגורר בו, יינתן בגינו פטור ל-3 שנים מארנונה. תחילת הפטור תימנה מרגע שבעל הנכס יודיע על כך לעירייה. כך גם אירע בעניינו של הבניין שנמצא בלב ההליך המשפטי הנדון. לאחר שהמבנה, הנמצא בתל אביב, נהרס הודיע בעליו הקודמים לעירייה על מצבו, וקיבל פטור מארנונה למשך שלוש שנים. בתום תקופת הפטור, הבעלות על הנכס עברה לידי המערערים בתיק – קבוצת משקיעים אשר רכשו את המבנה במטרה לשפצו ולהחזירו לשימוש.

לאחר שהסתיימה תקופת הפטור, שלחה העירייה לרוכשים החדשים דרישה לתשלום ארנונה עבור הנכס. הבעלים החדשים לא הסכימו לחיוב, ויצאו למאבק משפטי במנהל הארנונה. על חיובם בארנונה הגישו המבקשים עררים, שנדחו על ידי ועדת הערר. הוועדה קיבלה, בדעת רוב, את עמדת העירייה, וקבעה, בעיקרו של דבר, כי יש לפרש את הסדר הארנונה הקבוע בסעיף 330 כך שיחול על הנכס עצמו, ולא על המחזיק בנכס. 

כלומר, נקבע כי אין מקום "לאפס" את הסדר הארנונה הקבוע בסעיף ולמנות מחדש את התקופות הקבועות בו עם החלפת זהות המחזיק בנכס. זאת, בהתחשב בלשונו של הסעיף, בהיסטוריה החקיקתית שלו, ובתכליתו – שעניינה יצירת תמריץ לשיפוץ והשמשת נכסים הרוסים. לעומת זאת, דעת המיעוט בוועדה סברה כי יש להחיל את הסדר הארנונה הקבוע בסעיף 330 באופן אישי על המחזיק, כך שמניין התקופות הקבועות בו יחל מחדש עם החלפת המחזיקים. על פי עמדה זו, החיוב בארנונה, כמו כל מס אחר, הוא חיוב אישי של הנישום שאינו יכול להיות קשור למעשיהם של נישומים אחרים; וכי הפרשנות האמורה לא תפגע בהגשמת תכלית החקיקה, שכן אין זה סביר כי בעלי נכסים יבצעו החלפת מחזיקים בנכסיהם אך לשם קבלת הפטור מארנונה.

ערעור שהגישו המבקשים על החלטת ועדת הערר נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי, שקבע אף הוא כי אין בהעברת החזקה או הבעלות בנכס הרוס כדי להוביל ל"איפוס" הסדר הארנונה לפי סעיף 330 לפקודה.

על פסק הדין הגישו המחזיקים בנכס ערעור לבית המשפט העליון. השופטים יעל וילנר, דוד מינץ ואלכס שטיין דחו פה אחד את הערעור. בפסק הדין, שכתבה השופטת וילנר, נכתב כי  "הסדר הארנונה הקבוע בסעיף 330 לפקודה חל על הנכס עצמו, וכי מועד תחילתן ואורכן של התקופות השונות של ההסדר אינו מושפע מהעברת הבעלות או החזקה בנכס". במילים אחרות, כל מחזיק בנכס כבול ללוחות הזמנים שנקצבו לפטור על הנכס, שנקבע עם הגשת ההודעה על ידי המחזיק הראשון.

השופטת וילנר ציינה כי הגיעה למסקנה הזו בראש ובראשונה על בסיס מאפייניו הכלליים של החיוב בארנונה. חיוב זה, כתבה השופטת, הוא תשלום חובה אשר מוטל על נכס ספציפי על-פי סוּגוֹ, בהתאם להסדר הארנונה החל על נכסים מאותו הסוג. "מטבע הדברים, החיוב בפועל מוטל על הנישום – שהוא, ככלל, המחזיק בנכס – אך זאת בגין החזקתו בסוג הנכס המסוים, כנגזרת ממאפייניו של הנכס ומהשימוש שנעשה בו בפועל", קבעה.

עוד נקבע כי מלשונו סעיף 330 עולה כי הסדר הארנונה הקבוע בו אינו מוצמד למחזיק ספציפי בנכס ההרוס, אלא מצמיד את הסדר הארנונה לנכס ההרוס עצמו בשל היותו כזה – בדומה לטבעם, כאמור, של תשלומי הארנונה בדרך כלל. בנוסף, השופטת ציינה כי תכליתו של הסדר הפטור שנקבע בסעיף 330 לפקודה, היא לתמרץ תמרץ מחזיקים של נכסים הרוסים לפעול לשיפוצם של נכסים בכדי להשמישם, להביא לניצולם המיטבי, ולהפכם, בין השאר, לחייבים בתשלום ארנונה. "פרשנות המערערים – שלפיה בכל שינוי בזהות המחזיק בנכס יתחילו להיספר מחדש תקופות הסדר הארנונה – אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הסעיף ועם מערך התמריצים הקבוע בו. פרשנות זו, אשר מאפשרת הארכה חוזרת ונשנית של תקופת הפטור בגין נכס מסוים, חותרת תחת הגיונו ומטרתו של התיקון, אשר נועד להגביל את תקופת הפטור מארנונה", נכתב.

השופטת קבעה כי הסדר הארנונה הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות חל על הנכס עצמו, ולא על המחזיק בו ­– כך שאין לאפשר למחזיק חדש בנכס להפעיל מההתחלה את הסדר הארנונה וליהנות מתקופת הפטור הראשונה מראשיתה. "לדידי, לשינויים בזהות המחזיק בנכס אין השפעה מבחינת מועד תחילתן של התקופות השונות של הסדר הארנונה", כתבה השופטת וילנר. עמיתיה שטיין ומינץ הצטרפו לעמדתה.

נוכח השאלה העקרונית שעמדה בבסיס הערעור, השופטים החליטו שלא להטיל הוצאות משפט על המערערים.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות